שורדת השבי מייה שם נשאה דברים הערב [שבת] בעצרת המרכזית בכיכר החטופים. להלן דבריה המלאים: ״ראיתי השבוע בדמעות את שחרורו המפתיע והמשמח של עידן אלכסנדר, עידן חזר לאמא שלו, אבל הוא עוד לא יודע, את מה שאני כבר מבינה: עכשיו מתחיל פרק ב'.
הריפוי לא יושלם עד להשבת כל החטופים כולם, והוא יהיה רצוף טריגרים של הגוף והנפש, דרישות שלום מהגיהינום שעברנו, שבאות בלי אזהרה, שוב ושוב.
אני מייה שם, נחטפתי ממסיבת הנובה אחרי שירו לי ביד מטווח אפס. הייתי 55 ימים בשבי והוחזרתי לארץ ב-30 בנובמבר 2023. חברי הטוב אליה טולדנו נחטף מעט לפניי ונרצח בשבי.
שרדתי טבח אכזרי. מרחץ דמים. במשך שעתיים הסתתרתי בשטח הפתוח, בין עשבים וקוצים. היד שלי מרוסקת ומדממת. נחטפתי לעזה על ידי שבע מפלצות חמאס שמשכו אותי בשערות לתוך המכונית, פחדתי שעוד רגע תיתלש לי הקרקפת מרוב כאבים. השערות שלי נהיו גוש של דם קרוש ובוץ.
הייתי הראשונה שהחמאס המתועבים צילמו לסרטון אות חיים מהשבי, כשהם באו לצלם אותי, הם קיבלו הוראה שאראה טוב, שהעולם לא יחשוד חלילה בשטניות שלהם. אבל השיער שלי היה גוש אחד של קשרים. אז אחד החוטפים התקרב אליי עם מספריים כדי לחתוך לי את השיער.
התנגדתי בכל כוחותיי הדלים. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאאבד את השיער שלי. אולי כמו שמשון הגיבור? אני גם ככה שבויה בידכם, את זה אל תיקחו ממני. את דמותי. את עצמי. השתוללתי, התחננתי, התנגדתי בכל כוחותיי, עד שהם ויתרו לי. מאז, בכל פעם שאני רואה מספריים, בכל התעסקות בשיער שלי, חוזר אלי הרגע ההוא, הגוף שלי רועד בלי שליטה ואני מתקשה לנשום. לא עוזרת העובדה שאני חופשייה, עדיין מתנפלת עלי האימה!
התקפי חרדה הם חלק מחיי השבים כתוצאה מהגיהנום שעברנו, הם חלק מאיתנו והם מחיר כבד מאד.
לאחרונה עברתי אירוע נורא, לצורך חקירת המקרה התבקשתי לחתוך קבוצה משערי הארוך. המשימה נועדה עבורי, על מנת לסייע לי, אך גופי הגיב שוב באימה, אפילו לקרחת קטנה. לא יכולתי להסכים שיגזרו קבוצה משערות ראשי עד לעור הקרקפת. ברגע אחד נזרקתי אל ימי השבי, אל מפלצות האדם שביקשו לחתוך את שערי. באותו הרגע נעלם ההיגיון והגוף שלי מגיב במצוקה שאין לה מילים, אני פשוט לא מסוגלת לעבור את הסיוט הזה שוב.
הסתכלתי השבוע על עידן אלכסנדר ואני יודעת שהוא מוגן עכשיו ועטוף אהבה, אבל את עינוייי הגוף והנפש,
והתגובות שהגוף שלו ישלח לו על בסיס יומי, מכל צליל חולף, מדמות אדם זר ברחוב, מרעש מטוס בשמיים… איש לא יבין. כל יום נוסף שאחינו חווים את העינוי הרגשי והפיזי של מפלצות החמאס, יגביר את הקושי להשתקם ולאסוף את השברים.
אני מבקשת מכם להמשיך להילחם בכל הכוח להשבת החטופים כולם, החיים והחללים כולם! לא תהיה לנו כאן זכות קיום ללא האמונה שהמדינה תעשה הכל כדי להשיב אותנו הביתה בעת מצוקה״.
◼️ הצטרפו לחדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
■ הצטרפו לחדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן
