מבזקים
שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא יצא להציל חיים, הפך ללוחם ונפצע בעזה: המסע של אוריאן אברג׳ל מנתיבות שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | לפני שקראו לו, עמרי מיכאלי כבר היה בדרך: "עכשיו אני צריך ללכת להציל אנשים" שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | עידו הרוש נפל כשהגן על חבריו – שלוש שנים אחרי, מצפה רמון רצה בשבילו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אני לא אמא שכולה, אני אמא שיכולה": תיקי ברזילי ממשיכה לחיות גם בשביל אושר שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "כאן קודקוד מכריז מלחמה": אסף חממי חזר הביתה, וראש העין מגדלת דור על שמו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 738 ימים חיכתה קריית מלאכי ליוסף חיים. השנה הוא כבר רקד איתה בשמחת תורה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אנחנו גם סבא וסבתא וגם הורים": אלי ואתי ברכה מגדלים את הילדים שגל ונאג׳י השאירו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | אורי מגידיש חולצה מהשבי. ארבעה חודשים אחר כך היא בחרה ללבוש שוב מדים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | גאיה לא חזרה מהנובה – שלוש שנים אחרי, קריית אונו ממשיכה לנגן בשבילה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | זה התחיל בקבוצת ווטסאפ: חני בריגע ו־700 התושבים שהפכו לעורף של ירוחם שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "מאז נפלו השמיים": רון יהודאי נרצח בנובה, וביהוד ממשיכים לשחק בשבילו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אל תוותרי עליי": שרון אלוני קוניו יצאה מהשבי וחיכתה עוד 686 ימים לדוד שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | טל קופרשטיין למד מחדש לדבר ולעמוד כדי להחזיר את בנו בר הביתה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הצדעה לאנשי העוטף שבחרו לחיות כאן מחדש שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | נועה מרציאנו לא חזרה מנחל עוז, במודיעין היא ממשיכה להשאיר חיים אחריה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כשישראל חיפשה את נעדריה, ארז משה מלוד עבד כדי להשיב לנרצחים את שמם שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כשהמלחמה החלה, הדר גולדין כבר היה בעזה 3,354 ימים, בסופה הוא חזר לכפר סבא שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "תקווה היא חובה": רייצ׳ל גולדברג פולין איבדה את הירש, אבל לא את הקול שלה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | מהטבח ועד הטיל שפגע בסורוקה: שלוש השנים של פרופ׳ שלומי קודש שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 5,000 פיתות בבוקר אחד: הפלאפל בבאר יעקב שהפך לחמ״ל
מבזקים
שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא יצא להציל חיים, הפך ללוחם ונפצע בעזה: המסע של אוריאן אברג׳ל מנתיבות שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | לפני שקראו לו, עמרי מיכאלי כבר היה בדרך: "עכשיו אני צריך ללכת להציל אנשים" שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | עידו הרוש נפל כשהגן על חבריו – שלוש שנים אחרי, מצפה רמון רצה בשבילו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אני לא אמא שכולה, אני אמא שיכולה": תיקי ברזילי ממשיכה לחיות גם בשביל אושר שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "כאן קודקוד מכריז מלחמה": אסף חממי חזר הביתה, וראש העין מגדלת דור על שמו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 738 ימים חיכתה קריית מלאכי ליוסף חיים. השנה הוא כבר רקד איתה בשמחת תורה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אנחנו גם סבא וסבתא וגם הורים": אלי ואתי ברכה מגדלים את הילדים שגל ונאג׳י השאירו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | אורי מגידיש חולצה מהשבי. ארבעה חודשים אחר כך היא בחרה ללבוש שוב מדים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | גאיה לא חזרה מהנובה – שלוש שנים אחרי, קריית אונו ממשיכה לנגן בשבילה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | זה התחיל בקבוצת ווטסאפ: חני בריגע ו־700 התושבים שהפכו לעורף של ירוחם

שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא יצא להציל חיים, הפך ללוחם ונפצע בעזה: המסע של אוריאן אברג׳ל מנתיבות

ב־7 באוקטובר אוריאן חיים אברג׳ל מנתיבות עוד היה לפני גיוס. הוא לבש את מדי מד״א, יצא עם אביו החובש וטיפל בפצועים שנמלטו מהטבח ברעים. אחר כך התגייס לנח״ל, בחר להיות לוחם וחובש קרבי ולהגיע אל הפצועים בקו הראשון. במאי 2025 הוא עצמו נפצע קשה ממטען בחאן יונס ונאבק על רגלו. חודשים אחר כך, עדיין בתוך השיקום, לבש שוב את מדי מד״א וחזר אל החניכים שהדריך. שלוש שנים ל־7 באוקטובר, הסיפור של אוריאן הוא על מי שהתחיל את המלחמה כמטפל והפך בה גם לפצוע.

בבוקר 7 באוקטובר 2023 אוריאן חיים אברג׳ל עדיין לא היה חייל. הוא היה צעיר מנתיבות, מתנדב מד״א שכבר עבר קורס חובשי רפואת חירום והדריך בני נוער בקורסי עזרה ראשונה. כשהדיווחים הראשונים מהדרום התחילו להגיע, הוא לא נשאר בבית.

אוריאן יצא יחד עם אביו, שגם הוא חובש במד״א, והחל לטפל בפצועים שנמלטו מאזור הטבח ברעים. מאוחר יותר סיפר על אותו יום: "ראיתי מראות קשים מאוד, אבל כל מה שעניין אותי היה להציל חיים".

נתיבות עצמה הייתה באותן שעות תחת איום ממשי. חוליות מחבלים נעו לכיוון העיר, הכניסות נחסמו, פצועי ירי הגיעו אליה כבר בשעות הבוקר וניצולי הנובה החלו להיכנס לעיר. לפי פרויקט 7.10.360 של כאן, כמה חוליות שניסו להתקרב לנתיבות נבלמו בידי כוחות הביטחון, בעוד העיר קולטת פצועים וניצולים מהאזור.

ובתוך המציאות הזאת אוריאן עשה את הדבר שכבר ידע לעשות.

לטפל.

אבל כשהגיע הזמן להתגייס, הוא החליט שהוא רוצה להיות קרוב אפילו יותר למקום שבו אנשים נפגעים.

הוא התגייס לחטיבת הנח״ל, לגדוד 932, והפך לחובש קרבי. בריאיון לגלי צה״ל בספטמבר 2025 הסביר את הבחירה שלו בפשטות: "היה ברור לי שאני אהיה חובש". ההחלטה, אמר, הייתה להיות גם לוחם, "לטפל בפצועים בקו הראשון, להיות כמה שאפשר בפנים".

כך נראתה הדרך שלו מהיום הראשון של המלחמה.

ב־7 באוקטובר הוא טיפל בפצועים שהגיעו אליו.

אחר כך הוא התגייס כדי להיות זה שמגיע אל הפצועים.

ואז, פחות משנתיים אחרי אותו בוקר, התפקידים התהפכו.

במהלך פעילות מבצעית בחאן יונס נפגע אוריאן קשה ממטען חבלה. הפגיעה הייתה בעיקר בגפיים התחתונות, ורגלו השמאלית נפגעה באופן קשה במיוחד. הוא פונה לבית החולים ועבר סדרת ניתוחים ממושכת בניסיון להציל את הרגל. בהמשך סיפר בגלי צה״ל שהמאבק הרפואי נמשך דרך כמה ניתוחים עד שהרופאים הצליחו להצילה.

מי שהיה רגיל לעמוד ליד האלונקה היה עכשיו עליה.

מי שהוכשר לעצור דימום, לטפל ולהרגיע, מצא את עצמו בצד השני של הצוות הרפואי.

השיקום היה ארוך.

אבל שלושה חודשים בלבד אחרי הפציעה, אוריאן עשה משהו שנראה קטן לעומת קרב בעזה, ובכל זאת מספר כמעט את כל הסיפור שלו.

הוא לבש שוב את מדי מד״א.

באוגוסט 2025 נערך טקס סיום קורסי הקיץ של הארגון. כ־1,500 בני נוער סיימו בו את הכשרתם. אוריאן יצא מבית החולים, עלה לאמבולנס והגיע לטקס במדים הלבנים שאיתם התחיל את דרכו שנים קודם.

בין המסיימים חיכו לו גם חניכים שהוא עצמו הדריך בעבר.

ובתוכם אליה נעים.

לפני המלחמה היא הייתה אחת החניכות בקורס שלו.

בינתיים הפכה לבת זוגו וליוותה אותו לאורך השיקום.

בטקס עמד אוריאן מולה והעניק לה את סיכת המדריך.

"מאז שנפצעתי, אליה הייתה לצידי בכל צעד", סיפר אז. "לראות אותה מסיימת קורס מדריכים ולקחת חלק ברגע הזה יחד איתה זה בשבילי סגירת מעגל אמיתית".

יש הרבה דרכים למדוד את שלוש השנים שעברו מאז 7 באוקטובר.

אצל אוריאן אפשר כמעט למדוד אותן לפי המדים שלבש.

מדי מד״א של נער שיוצא עם אבא שלו להציל פצועים.

מדי צה״ל של חובש קרבי שרוצה להיות במקום שבו הכי צריך אותו.

ואז שוב מדי מד״א, הפעם אחרי פציעה קשה, כשהוא עצמו עדיין לומד מחדש מה הגוף שלו מסוגל לעשות.

הסיפור שלו אינו סיפור של אדם שהמלחמה פגשה פעם אחת.

היא פגשה אותו שוב ושוב.

בכניסה לנתיבות.

בשירות הקרבי.

בחאן יונס.

בבית החולים.

ובתהליך השיקום.

ובכל פעם, באופן אחר, חזרה אותה שאלה: מי מטפל במי עכשיו.

אוריאן התחיל את 7 באוקטובר כמתנדב מד״א.

אחר כך הפך ללוחם.

אחר כך לפצוע.

ובאוגוסט 2025, כשהגיע לטקס והעניק סיכה לחניכה שהפכה לבת זוגו, הוא כבר היה גם משהו נוסף: האדם שמראה למי שבאים אחריו שאפשר לחזור למדים גם אחרי שהם נקרעו לך מהחיים בדרך.

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, נתיבות יכולה לספר את הסיפור שלה דרך הרבה אנשים.

דרך מי שהגנו על הכניסות לעיר.

דרך מי שקלטו את הניצולים.

דרך מי שטיפלו בפצועים.

אבל הסיפור של אוריאן אברג׳ל מחבר כמעט את כל התקופה הזאת לאדם אחד.

בבוקר ההוא הוא יצא להציל חיים.

אחר כך החליט שהוא רוצה להיות בקו הראשון.

ובסוף מצא את עצמו נלחם גם על החיים ועל הגוף שלו.

ועדיין, כשהייתה לו הזדמנות ללבוש שוב את מדי מד״א, הוא לבש אותם.

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: דוברות מד״א

להצטרפות לקבוצה בוואצפ של נתיבות

לחצו כאן
דילוג לתוכן