news08.net/ads.txt

אינסוף מסירות: גלית קרא, מגן יבנה, נכנסה מרצונה לבידוד כדי לטפל בשלושה דיירים עם מוגבלות שכלית

לאורך התקופה הקשה שהציבור הישראלי חווה, נשמעים גם סיפורים מרגשים שצצים ונותנים סיבה לאופטימיות. אחת מהם היא גלי קרא תושבת גן יבנה, שהחליטה לוותר על אזור הנוחות האישית שלה, ולהיכנס מרצונה לבידוד לצד שלושה דיירים עם מוגבלות שכלית, רק כדי שתוכל להמשיך לטפל בהם בדירה אחת משותפת ברחובות.

וזה, למעשה, סיפורם יוצא הדופן של ארבעה אנשים, שעברו יחד את השבוע הכי מיוחד, מעצים ומטלטל – שקיפל את כל המורכבות והקשיים, ההנאה והצחוק שימי ההתמודדות עם הקורונה יכולים לספק.

גלית עובדת כמדריכה במערך הדיור של אקים ברחובות, שבו מתגוררים דיירים עם מוגבלות שכלית בהוסטל ובדירות נפרדות. באחד מימי שישי היא לקחה את שולם לבדיקות בקופת חולים בעיר, אחר שעבר לאחרונה ניתוח בעינו.

ביום רביעי, 18 במארס, כשבוע אחרי אותו ביקור, עבדה גלית במשמרת לילה בהוסטל. “למחרת, חמישי בבוקר, התברר באקים שחולת קורונה שהתה בסניף קופת החולים בדיוק בשעות שבהן אני ושולם היינו שם. באותו רגע היה ברור ששולם ואני חייבים להיכנס לבידוד, הוא בהוסטל ואני בבית שלי”, מספרת גלית.

המחשבות הרהרו אותה כשהייתה בדרכה לביתה בגן יבנה באוטובוס. “המחשבות לא עזבו אותי לרגע. כל הזמן הרהרתי לעצמי, איך אשאיר את שולם לבד בבידוד, בחדר שלו בהוסטל? איך אפשר לעשות דבר כזה לאיש כזה? איך יטפלו בו? כל יום ידחפו לו אוכל מתחת לדלת? מי יעזור לו? מי יהיה איתו? מי ירומם אותו? ידאג לו? זה לא הניח לי.

“לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה אליו, וחשבתי גם שיש לי כאן אחריות. שעכשיו, בדיוק בזמן הזה, שולם הכי צריך אותי בעולם”.

גלית, שמתגוררת בבית בן שתי קומות, ידעה שאת הבידוד שלה היא יכולה להעביר בצורה קלה, יחסית. “ידעתי שאני יכולה להיות מבודדת בקומה השנייה, ושבעלי והילדים שלי ידאגו לי לכל דבר. אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת. שחייבים למצוא פתרון אחר”. יהודית גושן, מנהלת ההוסטל של אקים ברחובות, בישרה לגלית בטלפון שיש עוד שני דיירים מהוסטל אחר של אקים בעיר, שנדרשים גם הם להיכנס לבידוד, מאחר שביקרו בקופת החולים באותן שעות שבהן שהתה שם חולת הקורונה.

“היא גיששה איתי אם אהיה מוכנה לשהות איתם בבידוד באותה דירה. לא התלבטתי אפילו לרגע. מיד אמרתי לה שאני הולכת על זה. בלי לפחד על עצמי, בלי לחשוב שאני מסתכנת ועלולה להידבק אם חלילה אחד הדיירים שיהיו איתי חלה בנגיף. היה לי ברור שאני מחויבת להם, ושככה כולם יוכלו להיות יחד בדירה גדולה, לא תקועים בודדים מאחורי דלת”.

וכך, אחרי שסיפרה לבעלה, ניסים (48), ולחמשת ילדיהם שתיעדר במשך שבוע מהבית, כדי לשהות בבידוד עם שלושה בעלי מוגבלות שכלית, התארגנה גלית לקראת החוויה המיוחדת. “בעלי קיבל הלם, וגם הילדים הופתעו מהמהלך שלי, אבל אמרתי להם מיד שזה לא נתון לוויכוח. הסברתי שאני מחויבת לדיירים, למערכת, ושאנחנו במתכונת של מלחמה עכשיו. אני מגויסת כולי, ואני הולכת על זה עם כל הלב”.

גלית: “לקחתי בגדים וציוד אישי לשבוע, ובתוך כמה שעות, כבר בחמישי בצהריים, נכנסנו כולנו לדירה של אקים ברחובות, שיש בה ארבעה חדרים. כל אחד מאיתנו קיבל חדר משלו”.

והמציאות החדשה והמאוד מוזרה הובילה ארבעה אנשים שמבודדים יחד, 24 שעות ביממה, בלי אפשרות לצאת החוצה. כולם צוידו במסיכות, בכפפות ובחלוקים, שאותם עטו באופן קבוע כשהיו יחד.

גלית ידעה שהיא חייבת להיות במיטבה למען השלושה. “שאני צריכה להפעיל אותם, להיות איתם. עשיתי להם שיחת כללים, הסברתי שאמדוד להם חום שלוש פעמים ביום, כדי לוודא שאיש מאיתנו לא מפתח, חלילה, תסמינים. הבהרתי להם שצריך להתקלח פעמיים ביום, לשטוף ידיים, לשמור על היגיינה מלאה, ללכת עם מסיכות, עם הכפפות ועם החלוקים מעל הבגדים. שמרנו על כל הכללים.

“ידעתי שבסיטואציה שנקלענו אליה אני, למעשה, הכל בשבילם. ואני נותנת להם את כל הלב. שאין לי עכשיו זמן לרחמים עצמיים. לא חשבתי לרגע על עצמי. היה לי חשוב מאוד, כמטפלת, כמדריכה, כבן אדם, שהם ישמרו על שפיות ושאני אסייע להם בכך. זה בא מהנשמה. תחושה של זכות גדולה. בחרתי להיות איתם, ומהרגע הראשון יצרנו בית שמח, מלא חיים, מבודד מהעולם – אבל מלא עשייה בפנים”.

עוד מספרת. “באחת וחצי הם פרשו לחדרים שלהם למנוחת צהריים. בארבע ישבנו יחד לקפה ועוגה במרפסת הדירה. אני החלטתי, גם לבקשתם, שאבלה את רוב הזמן בסלון ולא בחדר שלי. זה העניק להם תחושת ביטחון. לכן עזבתי את הסלון בכל יום רק בשתיים וחצי לפנות בוקר, וישנתי רק שלוש שעות, כדי שחלילה הם לא יילחצו שאני לא איתם. ברור שהייתי עייפה, אבל התמסרתי, וזה הפחית את החרדות בבית”.

לדבריה, שלושת הדיירים היו מקסימים וממושמעים. “קח, לדוגמה, את שולם, שאיתו אני נפגשת יום־יום ואני מדריכה שלו. הוא הרי בקבוצת סיכון עקב גילו. הוא היה רגוע מאוד בדירה, הבין את המצב ותרם מאוד לתחושת הבית הטוב שיצרנו”.

גלית מספרת שאקים דאגה לכל צורכיהם. “לא הפסיקו להרעיף עלינו פינוקים ואוכל בלי סוף. בשרים, פיצות, גבינות, מאפים, לחמים, פסטות. לפני שנכנסנו לדירה מילאו לנו את המקרר, ובכל יום דאגו לשלוח לנו אספקה שוטפת של המזון והציוד שהיינו זקוקים לו כדי לקיים את הבית שלנו. שליח של אקים היה מגיע עם אוכל, חטיפים וכל דבר הכי קטן שחסר לנו. כשזה הגיע הודיעו לי, ואני הכנסתי את האספקה פנימה לדירה”.

מערכת חדשות אפס שמונה מכבדת זכויות יוצרים ועושה את מירב המאמצים לאתר בעלי זכויות בפרסומים ו/או צילומים המגיעים אלינו. אם זיהיתים צילום ו/או כל פרט שיש לכם זכויות בו/בהם, אנא פנו אלינו לבקש לחדול מהשימוש בו/בהם באמצעות כתובת האימייל [email protected]

תגובות:

Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments

אולי יעניין אותך גם:

תגובות

Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments
דילוג לתוכן