בשגרת קורונה, שעה שהמגיפה משתוללת בחוצות העיר, חובה מוטלת על כל אחד ואחת לשמור על הריחוק החברתי כדי לקטוע את שרשרת ההדבקות. לדעת הרופאים כל התקהלות מסוכנת ולכן בשגרת הקורונה אנחנו מקיימים תפילה במניין מצומצם ומקצרים ככל שניתן את משך השהיה בבית הכנסת בכפוף להוראות משרד הבריאות; בית הכנסת יחוטא כראוי והמתפללים ישמרו על מרחק שני מטרים בין מתפלל ומתפלל וגם יקפידו על חבישת המסיכות בכל מהלך התפילות (עם כיסוי הפה והאף יבקש רחמים: אבינו מלכנו הסר מגיפה זו מעלינו).
הרא”ש ( כלל ד’ י”א) פסק “וטוב להתפלל עם הציבור”. השולחן ערוך פסק (או”ח סי’ צ’ ט’) “ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור” מבאר המשנה ברורה: עיקר התפילה במנין היא תפילת עמידה היא תפילת שמונה עשרה בלחש שמתפללים עשרה גברים מעל גיל 13 ופניהם לכיוון ירושלים. “טוב” “ישתדל” משמע שאינו ציווי. ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת (מחשש להידבק בנגיף קוביד 19 המפילה חללים הרבה) יכוון להתפלל (בביתו) שחרית וערבית בזמן שהציבור נוהג להתפלל כדי שתהא תפילתו נשמעת (מ”ב).
מחוקי הטבע שהאלוהים קבע בעולמו שיהא האדם מתפלל ומודה לאלוהיו. דוד המלך אמר (תהילים ק”נ ו’) “כל הנשמה תהלל יה הללויה” רבי לוי בשם רבי חנינא אמר (בר”ר י”ד ט’): כל נשימה תהלל יה. מפרש המלבי”ם: כל נשימה ונשימה מהללת ומקלסת את בוראה על טובותיו ומעשיו ונפלאותיו כי לא כלו רחמיו וחסדיו לא תמו. בני אנוש מטבעם, מעומק לבם, מזון לנשמתם, נושאים עיניהם למרום אל אל בשמים כולל מי שאינו יודע להתפלל כסדר מתוך הסידור. הנשימה מעניקה חיות לנשמה ונמצא שכל בעל נפש נושם מתפלל תדיר אל אלוהיו. למעשה כל בעל חי נושא עיניו אל יוצרו מקור חיותו שממנו הישועה.
כאמור, אין חובה להתפלל בציבור אלא שזו מעלה חשובה היוצרת קביעות מחייבת ומאגדת ומחברת את בני ישראל בכל ארצות פזוריהם ע”פ הנוסח שקבעו חכמי המשנה לכן משעה שפרצה מגיפת הקורונה פסקתי שחובה קדושה לשמוע בקול הרופאים ולהתפלל בתפילת יחיד איש איש בביתו.
עם פרוץ הגל השני של המגיפה, ראתה הממשלה שהסגר בגל הראשון היה בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה והחלו להקל על הציבור. לאחרונה התירו התקהלות של עד עשרים איש בתוך בית הכנסת ועד שלושים מתפללים מחוץ לבית הכנסת וזה יקל על ארגון התפילה בציבור ובמיוחד לחגים הבעל”ט.
רבי נתן אומר (ברכות ח’ א’) : מנין שאין הקב”ה מואס בתפילתן של רבים שנאמר (איוב ל”ו ה’) “הן אל כביר ולא ימאס”. דוד המלך מבקש מאלוהיו (תהילים נ”ה י”ט) ” פָּ֮דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי” אמר הקב”ה: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני”.
רבי עקיבא איגר, אב”ד ק”ק פוזנא פרוסיה (מרכז פולין) הורה עם התפרצות מגיפת החולי רע (תקצ”א-1831) למנוע התקהלות של לא יותר מחמישה עשר איש במקום אחד גם אם מדובר בבית כנסת כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה. הוא הקים ועד יהודי למאבק במגיפה וציוום לאכוף על כל היהודים את הוראות הרופאים וכן כל ההוראות שציווה המלך הפרוסי וילהלם השלישי.
הוא גם ציווה מדין ערבות הדדית להושיט יד למעוטי היכולת ולפושטי הרגל בתקופה הקשה ההיא ולהתפלל על ישראל והעולם כולו: אבינו מלכנו הסר מגיפה זו מעלינו ומהעולם כולו! הרב קרא לכל אחד ואחד ליטול אחריות יען כי זה ענין של הצלת נפשות ממש. העובר על ציווי הרופאים “חוטא לה’ במאד כי גדול סכנתא מאיסורא ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם ח”ו התפשטות החולי בעיר וגדול עוונו מנשוא”.
רבי עקיבא איגר כתב לרבי אליהו גוטמאכר אב”ד פלזן בוהמיה צ’כיה
באיגרת שנשאה את התאריך כ’ אלול תקצ”א (המגיפה פרצה ביולי 1831) לארגן מניינים גם לימים הנוראים של לערך ט”ו מתפללים. מחשש לפיקוח נפש ודרש להורות לבני קהילתו שיתפללו כיתות כיתות בניגוד למנהג להתפלל במנין רחב ככל שניתן שנאמר (משלי י”ד כ”ח) “ברוב עם הדרת מלך”.
רבי עקיבא איגר התיר לקצר את התפילות כולל אלה של הימים הנוראים כדי לצמצם למינימום ההכרחי את משך השהיה בבית הכנסת בקרב מנין המתפללים. קטיעת שרשרת ההדבקה מחייב מניעת התקהלות או לפחות לצמצם אותה. כבר בימיו הבינו שהריחוק החברתי הוא מחויב המציאות למניעת הידבקות במחלה הקשה.
קטעי תפילה שאינם דורשים מנין יאמרו בבית כמו פסוקי דזמרה, ותפילה המחייבת מנין כמו תפילת שמונה עשרה ברכו וקדושה וקדיש וקריאת התורה ותקיעות שופר יאמרו בבית הכנסת בציבור. המרא דאתרא יפסוק הלכה איך ומה לומר בבית הכנסת במניין ומה להשלים בבית. ניתן לקצר התפילות בציבור כמו אמירת תפילת שמונה עשרה ללא חזרת הש”ץ (קדושה גדולה).
ניתן לצרף את המתפללים בתוך בית הכנסת עם אלה המתפללים בחצר בתנאי שהש”ץ מתפלל בפתח בית הכנסת כך שכולם רואים ושומעים את החזן. אלה שבפנים ואלה שבחוץ וכן הדין בתפילות המרפסות או בעזרת נשים.
רש”י (ברכות ל”ד): המתפלל במקום צנוע כמו בית כנסת ליבו נשבר ואימת המלך עליו והמתפלל במקום פרוץ (רחוב) אינו יכול להתרכז בתפילתו כראוי.
פסק השו”ע (או”ח סי’ נ”ה ט”ו) “אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ושליח ציבור תוך הפתח הוא מצרפן” מבאר בעל המשנה ברורה: כיון שהוא שליח ציבור כל אחד נותן דעתו עליו והוא מחברן יחד, וכל שכן אם תשעה בפנים ואחד בחוץ. והשליח ציבור עומד בפתח שהוא מצטרף אליהם למנין. אם מקצתן רואים אלו את אלו בכל גווני מצטרפי להדדי.
