גזירת אכילת קטניות בפסח הותרה בשעת הדחק ולצורך גדול | הרב אפריים זלמנוביץ

גזירת אכילת קטניות בפסח הותרה בשעת הדחק ולצורך גדול – המבקש התרה ילך לרבו המובהק שיתיר נדרו וימנע את השבתת שמחת החג

מנהג ישראל דין הוא ואין לשנות. איסור אכילת קטניות בפסח גזרו קדמונים בארצות אשכנז. הגזירה הותרה בשעת הדחק ולצורך גדול כמו תינוקות או חולים אף אם אינם מצויים בסכנת חיים כחולי צליאק או טבעונים או צמחונים שחלק נכבד מתזונתם באה להם מן הקטניות. בשנות בצורת או מצור כפי שארע בירושלים הנצורה פסח תש”ח, רב העיר, הרב צבי פסח פרנק, התיר לאכול אורז וקטניות בשל המחסור במזון. כעבור שנה בתקופת הצנע הרבנות הראשית לישראל התירה אכילת קטניות. יש לציין שבני עדות המזרח אוכלים מיני קטניות בפסח מאז ומעולם.

רמת הכשרות כיום היא כה גבוהה, עד כי אין כלל מציאות שאפילו עמי ארצות או הדיוטות יבואו לטעות ויאכלו חלילה תבשיל חמץ בפסח. זאת ועוד, חוק המדינה מחייב לציין האופן הברור ביותר על כל חבילת מזון מה היא מכילה. לדוגמא מציינים אם המצרך מכיל בוטנים מחשש להתקף אלרגי של הצרכן.

עם השתכללות מערך הכשרות שנעזר בטכנולוגית המזון יכולים לוודא שלא יתערבבו מיני דגן ומיני קטניות זה בזה מחד גיסא ומאידך הנה קרב היום, בו יאוחדו שבטי ישראל בקשרי חיתון, עד שלא נדע מי דין בן אשכנז לו או דין בן עדות המזרח. ביום ההוא, מנהגי העדות, שזה מקרוב באו מארבע כנפות הארץ, ישתלבו וימוזגו עד כי יהפכו כאחד למנהג ארץ ישראל.

יבואו יחד שבטי ישראל אלה אצל אלה ויתארחו בפסח ויקיימו את מצוות “ואהבת לרעך כמוך” – כמוך ממש (רש”י) – אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה. בקרוב בימינו יבוא אליהו הנביא יתרץ קושיות, יישר הדורים וישמח את הלבבות. יש לזכור! יסוד החברה הישראלית בנוי על טהרת המשפחה ושלמותה. שלום בית מביא לערבות הדדית ולקיבוץ גלויות. בל נשכח! ביטחוננו תלוי באחדותנו סלע קיומנו.

לשאלת רבים התרתי ליליד הארץ ממוצא אשכנזי שנישא לבת עדות המזרח, המקפיד ללכת בדרכי אבותיו ולא אכל מימיו קטניות בפסח לבקש רשות מאביו ולקיים סדר התרת נדרים; יופיע בפני בית דין של רבו מובהק יבקש להתיר לו לאכול קטניות בפסח בניגוד למנהג אבותיו כדי לשמור על שלום בית ולהימנע מלהשבית את שמחת החג עת יסב על שולחן חמיו. שאין לך שעת הדחק גדולה יותר מהשגת שלום בית ואחדות הלבבות.

השולחן ערוך (או”ח סי’ תנ”ג) פסק “אלו דברים שיוצאים בהם ידי חובת מצה; חטים, שעורים, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון אבל לא באורז ושאר מיני קטניות שאינם באים לידי חימוץ ומותר לעשות מהם תבשיל”.

הרמ”א (שם) הוסיף “ויש אוסרים והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות. מיהו פשוט דאין אוסרים אם נפלו לתוך התבשיל. וכן מותר להשהות בבית מיני קטניות אפילו נפלו עליהם מים ואפילו בצקם טפח יען הם אינם באים לידי חימוץ” (טור הגהות מיימוני ומרדכי אוסרים אכילת אורז ושאר מיני קטניות).

המשנה ברורה מסביר: ויש אוסרים אכילת קטניות בפסח גם אם זה “לא מעיקר הדין הוא אלא חומרה שהחמירו עליהם”. וטעם חומרה זו, משום שלפעמים תבואה מעורבת במיני קטניות, ואי אפשר לברר יפה. ויבואו לידי חימוץ כשיאפה או יבשל אותם. ועוד טעם שהקמח הנעשה מאורז או ממיני קטניות דומה לקמח הנעשה מחמשת מיני דגן שאופים מהם לחם או עוגות ואין מבדיל בין מאפה מקטניות או מאפה מדגן או אז קיים חשש שהדיוטות ועמי הארץ ויבואו להתיר חלילה אכילת חמץ גמור בפסח.

לפיכך אסרו כל פת וכל תבשיל, ואפילו לבשל אורז וקטניות שלמות אסרו, משום דלא פלוג וגם משום שמעורב בהם גרעיני דגן. ואין לשנות. ואפילו באחרון של פסח אין להקל בזה.

זקני רבי דוד הלוי בעל הט”ז (שם) תלה הגדרת קטנית בכך שהיא דומה לדגן בצורתה ובצורת גידולה בשרביטין (תרמילים). הרב אברהם בורשטיין בעל האבני נזר למד מכאן לאסור את הלפתית הגדלה גם היא בשרביטין, הגם שלא היתה ידועה כמאכל אדם בשעה שנגזרה הגזרה. כיום מיצרים ממנה במיצוי יבש לציטין ושמן קנולה (בתהליך הייצור אין שימוש במים כך שאפילו אם השתרברב לו גרעין חיטה הוא לא יחמיץ) ויש המחמירים שלא לאוכלם בפסח אף כי אין חשש שיחמיצו, ואף שאינם נאכלים כמות שהם אלא בתערובת. הרב משה פיינשטיין מתיר .

הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או”ח ח”ג סי’ ס”ג) גם מתיר לאלה שלא נהגו איסור בוטנים או תפוחי אדמה. מכל מקום בשעת הדחק שאין לאדם מה לאכול כמו שנת בצורת או מצב כלכלי קשה או חולה אף שאין בו סכנה או לתינוקות וכדומה – מתירים לכולי עלמא.

בעל המשנה ברורה מדגיש “וצריך לבדוק ולברור יפה יפה בדקדוק היטב שלא יימצאו בקטניות גרעינים מחמשת מיני דגן”. בליטא התירו אכילת בוטנים ויש מי שאסר ונמנע מלאכול בוטנים בפסח (מקראי קודש ב’ ס’) כמו הירושלמים האשכנזים בירושלים וברוב הקהילות האשכנזיות ומי שאינו יודע איך היה נהוג במסורת המשפחתית שלו, רשאי לאכול בוטנים בפסח.

נוהגים לאכול בפסח קמח תפוחי אדמה אף שהוא דומה לקמח העשוי מחיטה. הטעם שאין להחמיר יותר ממה שהחמירו הראשונים וכידוע לפני כ- 700 שנה ויותר לא היו באירופה תפוחי אדמה ואינם בכלל האיסור (אג”מ או”ח ג’ ס”ג).

לצערי, במקום להקל, אנחנו עדים שיש מי שאוסר לאכול גם דברים שהראשונים לא גזרו גזירת קטניות עליהם. לדוגמה, יש המחמירים שלא אוכלים קינואה הדומה לקטניות. אכילת קינואה החל בדור האחרון, ובוודאי שלא היה ידוע לראשונים שגזרו הגזירה לפני מאות שנים. יש האוסרים שעועית ירוקה בתרמילים או פול בתרמילים ואין זה נכון יען דינם כירק ולא כקטניות. החתם סופר (או”ח קכ”ב) אינו יוצא נגד המתירים אכילת קטניות בפסח בשעת הצורך אבל מדריך אותם לחלט תחילה את הקטניות.

גאונים גדולים רבים כבר צווחו על חומרה מיותרת זו, האוסרת אכילת מיני קטניות בפסח, והיו שהגדירוה כמנהג טעות שאין צריך לחרטה והתרה. המקור לחומרה יתירה זו היא דעת הגמרא (פסחים קי”ד ב’) דרב הונא לית דחייש לרבי יוחנן בן נורי, שאסר אורז כדגן. “דתניא; רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא. וחייבים על חימוצו כרת.” רבי יוחנן בן נורי חושש לחימוצו של האורז ורבי הונא אינו חושש. והרי כל חומרות דקטניות מקורן מאורז (ריב”ן) וכיון שנעקר השורש, יבשו הצמחים מאליהן (יעב”ץ, מור וקציעה תנ”ג). אבל לא היה בידם הכח לשנות, יען לא רצו לעקור גבולים שגבלו אבותינו ושנהגו העם.

ערוך השולחן (או”ח תנ”ג) כתב: ודע מדינא מותר לאכול אורז וכל מיני קטניות בפסח… אבל כיון שקיבלו אבותינו הגזירה הזו משום גדר הרי שמדין תורה אסור לבטלה והפורץ גדר ישכנו נחש. ומוסיף שהגזירה איננה חלה בשעת הדחק. חס וחלילה שהעניים יוותרו בחג רעבים ללחם.

בהגהות לספר מצוות קטן לרבי יצחק מקורנביל בן המאה ה-13 האיר וכתב: קטניות וכיו”ב נהגו רבותינו איסור לאכלם בפסח… וגדולים נוהגים בהם היתר. רבי ומורי רבינו יחיאל היה נוהג בפסח לאכול פול לבן. ומוסיף “מיהו קשה הדבר מאד להתיר דבר שנוהגים בו העולם איסור מימי חכמים קדמונים” ולכן יש לשמר את האיסור לא מחשש חימוץ אלא מטעם גזירה”.

זקנו של חותני, החכם צבי אשכנזי, יצא חוצץ נגד גזירה זו, כפי שמעיד עליו בנו היעב”ץ “ומעידני על אבי מורי הצדיק, כמה צער נצטער אותו צדיק על זאת, כל חג המצות היה מתרעם ואומר: אי איישר חילי אבטליניה למנהג גרוע הלז שהיא חומרא דאתיא לידי קולא ונפק מיניה חורבה ומכשול באיסור חמץ גמור. כי מתוך שאין מיני קטניות מצויים להמון העם לאכול ולשבוע, צריך לאפות הרבה מצות, בפרט העניים ומשפחה מרובת ילדים ולא יספיקו להם תבשילים הרבה לשבור רעבונם, מוכרחים לצרוך הרבה מאד מצות כדי לשבור רעבונם ולכן מרוב עמל אינם נזהרים בעיסה כראוי וכחובה , עושים אותה גדולה מאד, ושוהים עליה הרבה מאד, קרוב הדבר שנכשלים באיסור כרת ר”ל.

איסור קטניות גורם לביקוש גובר למצות מייקר את מחיר המצות ואין יד כל אדם משגת לעשותם די הצורך לבני ביתו, ולא ימצא להם אפילו די שבעם כפי הרגלם בלחם חמץ כל השנה, בעוד שהקטניות נמצאים בזול בלי טורח ובהיתר, ואתו לידי חיסרון בשמחת יום טוב, משום חומרא שאין לה טעם וריח, לכן אשרי שיאחד צדיק דרכו, ייתן אוכל למכביר, וניפץ את החומרות אל הסלע”.

בכל אופן, גם החכם צבי לא התיר קטניות, רק פילל ליום בו רבים מחכמי אשכנז יצטרפו לדעתו, ויבטלו גזירה קשה זו של איסור אכילת קטניות בפסח. הוא ראה בה חומרה מיותרת, המכשילה רבים ומצערת ההמונים.

היעב”ץ מוסיף: בשעה שחכמי אשכנז יסכימו להפקיע חבל חומרה זו, פשיטא שאין להסס ואין להמתין, לא מצד מנהג המקום ולא משום הטעם שאין בי”ד יכול לבטל דברי בי”ד חבירו עד שיהא גדול ממנו. ועיין לחם שמים רפ”ה דמע”ש. שם תמצא דברים נכונים בענין זה.

על כן אני אומר בטח, המבטל מנהג זה של מניעת אכילת קטניות והדומה לו ממנהגים גרועים כאלה, יהי חלקי עמו. הלוואי ויסכימו עמי גדולי הדור במחוז. והנני להיות נטפל לדבר מצוה זו, וכל ימי הייתי עומד ומצפה מתי יבוא לידי ואפרסם דעת אבי מורי הקדוש להפקיע חבל חומרות כאלה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בהן.

בספר עלי תמר, הרב יששכר ב”ר צבי תמר, מביא אסמכתא מתלמוד ירושלמי (מועד קטן סוף פרק ב’), ממנו ניתן ללמוד שגזירת קטניות בפסח משביתה שמחת יום טוב. רב אמי צווח (ביזה, קילל) את דייגי טבריה ששבתו ממלאכה בחול המועד ולא יצאו לדוג בכנרת אע”פ שמדינא מותר לעשות מלאכה בחול המועד ובוודאי לצורך החג.

רב אמי כעס משום שאי אפשר לקיים מצוות “ושמחת בחגיך” בלא אכילת בשר דגים ויין וכל מיני מטעמים (קרבן עדה). דייגי טבריה נמנעו לצאת ולדוג דגים בחול המועד וגרמו למחסור בדגים והשביתו את שמחת יום טוב (פני משה).

הדייגים חששו שהעבודה בחול המועד כבימי חול תפגום בשמחת יום טוב שלהם כנאמר “ושמחת בחגיך” ולא היה איכפת להם שבכך הם משביתים את שמחת החג בטבריה. לכן, רב אמי ביזה את הדייגים כשם שהם ביזו את החג. מידה כנגד מידה.

רבי אלעזר המודעי אומר: המבזה את המועדים אע”פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא (משנה אבות פ”ג הי”א). הכוונה למי שאינו מכבד את המועד במאכל ומשתה וכסות נקיה בגדי שבת וחג. נוהגים לקנות או לתפור בגד חדש לכבוד החג כדי לקיים מצוות “ושמחת החגיך”. בני עדת תימן מקנחים סעודה בכל שבת ויום טוב כולל ליל הסדר בג’עלה; מיני פיצוחים ומיני מתיקה לעונג שבת ושמחת יום טוב.

היעב”ץ (ח”ב סי’ ס”ה) גער במופלג אחד שנמנע בפסח מלשתות תה עם צוקער משום חשש רחוק. לדעתו, הוא השבית שמחת יום טוב. היעב”ץ מסתמך על אביו החכם צבי אשכנזי שהתנגד לאוסרים אכילת מצה שרויה בפסח מהאי טעמא; החשש שהאוכל מצה שרויה, יכשל באכילת חמץ, אינו מבוסס ורחוק מהמציאות. הנה למדנו עד כמה ערבות הדדית מחזקת את שמחת יום טוב.

מערכת חדשות אפס שמונה מכבדת זכויות יוצרים ועושה את מירב המאמצים לאתר בעלי זכויות בפרסומים ו/או צילומים המגיעים אלינו. אם זיהיתים צילום ו/או כל פרט שיש לכם זכויות בו/בהם, אנא פנו אלינו לבקש לחדול מהשימוש בו/בהם באמצעות כתובת האימייל [email protected]

תגובות:

Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments

אולי יעניין אותך גם:

תגובות

Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments
דילוג לתוכן