בית משפט השלום בבאר שבע, קיבל את תביעת רמ"י בבקשה לסילוק יד מ-1,000 דונם המצויים ברמת נגב. בנוסף, קבע ביהמ"ש כי יש לשלם בעבור הקרקע דמי שימוש בשווי של כ-2.5 מיליון ש"ח, וכן פסק כי הנתבע ישא בתשלום הוצאות משפט בגובה של 65,000 ₪
מהתביעה לפינוי וסילוק יד, שהגישה רשות מקרקעי ישראל באמצעות פרקליטות מחוז דרום אזרחי, עולה כי לבקשת הנתבע שמעון אהרוניאן, בשנת 2000 הוקצו 1,000 דונם בפטור ממכרז למטרת גידול עצי אשל. בשנת 2001 נחתם בין רמ"י לאהרוניאן חוזה פיתוח לשלוש שנים.
חוזה זה לא הוארך ולא נחתם אחר תחתיו. אומנם אין בין הצדדים מחלוקת כי לא נחתם חוזה חדש, אך הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות בגינן לא נחתם.
לטענת המדינה לא נחתם חוזה חדש, כיוון שאהרוניאן ביצע הפרות שונות לאורך השנים: אי תשלום דמי שימוש, לא נטע בהתאם למנות, נטיעה מעבר לשטח אישור העסקה ונטיעת סוגי עצים שונים, אי עיבוד רציף והזנחת הקרקע. לטענת אהרוניאן אף שלא נחתם חוזה חדש הוא החזיק בשטח בידיעה ובהסכמת רמ"י ולגרסתו חלק מההפרות הנטענות היו ידועות ואושרו.
בשנת 2017 התקבלה החלטת הנהלה כי יש לבטל את העסקה עם אהרוניאן, זאת לטענת רמ"י לנוכח ההפרות הרבות, ביניהן גם העדר תשלום דמי שימוש לאורך שנים.
בנוגע לבקשת רמ"י לסילוק ידו של אהרוניאן שופטת בית משפט השלום בבאר שבע, נעם חת מקוב, קיבלה את עמדת רמ"י שיוצגה על ידי עו"ד תם יסינובסקי – לביא, וקבעה:
"… בעניינו כאמור מדובר במי שנכנס למקרקעין ברשות התובעות וכי על אף שהחוזה הפיתוח עליו חתם אינו בתוקף כבר משנת 2007 ועל אף שמעולם לא נחתם איתו חוזה חכירה, לא היה ניסיון לפנותו משך שנים רבות ואף ניתן לומר שניתנה כמעט רשות מפורשת להחזקתו במקרקעין (בכפוף לתשלום)… על כן אני קובעת כי מעמדו של הנתבע היה בר רשות במקרקעין עד לביטול העסקה. אין בכך כדי להפוך רשות זו לבלתי הדירה, שכן לא מצאתי כי ההחלטה לבטל את ההסכם לא הייתה כדין. הנתבע לא שילם את שנדרש לשלם והחזיק במקרקעין שנים ארוכות ללא תשלום ובמצב זה לא נחתם חוזה חכירה ועל כן משבוטלה הרשות שניתנה לו עליו לפנות את המקרקעין."
בית המשפט דחה את טענת אהרוניאן כי יש לשלם לו פיצויים בגין הקרקע או לכל הפחות להשיב את השקעותיו בקרקע, וקבע כי הוא אינו זכאי לפיצויים בגין השקעה. בין היתר לאור העבודה כי גם אם היה נחתם הסכם חכירה בין רמ"י לבין אהרוניאן, הרי שהצדדים סיכמו ביניהם שהוא יהיה ל-21 שנה, כך שהחוזה היה צפוי להסתיים לא יאוחר משנת 2022, והוא ממילא היה נדרש לפנות כיום את המקרקעין.
בנוסף, קבע ביהמ"ש כי מדובר בעסק ממנו מתפרנס אהרוניאן במשך שנים רבות, והיה אמור לשלם דמי שימוש ולא ליהנות מן המקרקעין בחינם.
בפועל אהרוניאן הפיק רווחים מהעסק וההשקעה נעשתה לצרכיו בלבד ואין השקעה זו משביחה את הקרקע וכפועל יוצא לא מגיע לו פיצויים.
כמו כן, צוין כי לנוכח שינוי הייעוד של המקרקעין, ההשקעות שהשקיע לכאורה הנתבע במקרקעין לא תשמש את הרשות, אלא להיפך, המקרקעין נדרשים להתקבל נקיים מכל נטיעה או מבנה.
ביחס לדרישת רמ"י לחייב את אהרוניאן בתשלום דמי השימוש בגין הקרקע החל משנת 2010 (זאת לאור התיישנות תביעת התשלום טרם מועד זה) בית המשפט קבע כי על אהרוניאן לשאת בתשלום דמי שימוש, שכן לא הייתה בכוונת רמ"י לאפשר שימוש במקרקעין ללא תמורה.
את רמ"י ייצגה עו"ד תם יסינובסקי- לביא מפרקליטות דרום אזרחי.
◼️ חדש! לקבוצת חדשות מועצות אזוריות בווטסאפ לחצו כאן
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
