לפני תחילת שנת הלימודים עמדה בפניי החלטה לא פשוטה.
בתי הייתה אמורה לעלות לגן חובה באשקלון, וכמו שקורה לא פעם לפני תחילתה של שנה חדשה, הגיעו גם האזהרות, השמועות והדעות. כמעט מכל עבר שמעתי הסתייגויות מהגן שאליו שובצה.
כאם, טבעי היה לחשוש.
אלא שאז חבר יקר מהעירייה התעקש דווקא שאנסה.
"תני לזה הזדמנות", הוא אמר לי. "מקסימום נשנה".
הוא גם הזכיר לי דבר שאני מכירה היטב מעולם התקשורת: לא כל מקום שמקבל הרבה יחסי ציבור הוא בהכרח המקום הטוב ביותר, ולעיתים דווקא המקומות האיכותיים באמת אינם אלה שעושים הכי הרבה רעש.
החלטתי להישאר.
זמן קצר לאחר מכן התקשרה אליי סופי אוחיון לשיחת היכרות.
שיתפתי אותה בכנות בחששות.
"הכול יהיה בסדר", היא הבטיחה.
עברו פחות מחודשיים, וכבר אפשר לומר זאת בפה מלא, בשם קבוצה של הורים נפלאים:
זכינו.
והכינוי "הגננת של המדינה" הוא שלי, שלנו. של ההורים.
לא תואר רשמי, לא סיסמה ולא ניסיון לייצר כותרת.
פשוט התחושה האמיתית שלנו.
סופי אוחיון היא לא "עוד גננת".
היא אשת חינוך במלוא משמעות המילה.
יש בה שילוב נדיר של ניסיון, רגישות, ערכים, מעוף, יצירתיות ויכולת לראות כל ילד באמת.
היא מגיעה ממשפחה של ערכים – בתם של שולה ויעיש, נשואה לדני ואם לארבעה – ואת אותם ערכים היא מביאה איתה בכל בוקר אל גן דובדבן שבשכונת עיר היין.
ולא יהיה מפתיע כלל אם בשנת הלימודים הבאה רשימת המבקשים להגיע לגן תהיה ארוכה במיוחד.
אחד הדברים המרשימים בעבודה של סופי הוא ההבנה שחינוך אינו מתחיל ונגמר בדף עבודה, ביצירה או בשיר.
חינוך אמיתי מתרחש בתוך החיים עצמם.
בגן דובדבן יש עידוד לעצמאות, פיתוח אחריות אישית, עבודה בקבוצות קטנות, למידה פרטנית ומתן מקום אמיתי לביטוי של כל ילד.
הילדים לומדים להעז, לנסות, לטעות, לתקן ולהצליח.
הם מפתחים מיומנויות, אבל לא פחות מכך – ביטחון עצמי, סקרנות, תחושת מסוגלות ויכולת לעבוד יחד.
יש בגן דגש עמוק על ערכי "ואהבת לרעך כמוך", על כבוד הדדי, על חברות ועל היכולת לראות את האחר.
אלה אולי הדברים שלא תמיד מופיעים בטבלאות הישגים, אבל הם בדיוק הדברים שילדים לוקחים איתם לחיים.
כשמעוף ויצירתיות הופכים לשיטת עבודה
אצל סופי יצירתיות אינה קישוט.
היא כלי חינוכי.
אריזות קורנפלקס, קופסאות נעליים, קרטונים וחומרים שהיו אמורים להגיע לפח מקבלים בגן חיים חדשים.
הילדים יוצרים, בונים, מתכננים ומפתחים דמיון.
וכך, כמעט בלי להרגיש, הם גם לומדים על קיימות, שימוש חוזר, תכנון, פתרון בעיות וחשיבה מחוץ לקופסה.
"מתכננים לזרוק סירים? מחבתות? כלי עבודה? תביאו", אמרה סופי כבר בפגישה הראשונה עם ההורים. "בגן אנחנו משתמשים בדיוק באותם הכלים שיש לכם בבית".
ומאז, ההורים נהנים "לזרוק" את הפסולת דווקא בגן.
כי אצל סופי, סיר ישן יכול להפוך לעולם של דמיון, קופסת נעליים למרחב יצירה וקרטון פשוט להזדמנות ללמוד.
זו בדיוק מהותו של חינוך יצירתי: לא רק להעביר ידע, אלא לעורר מחשבה.
את המעוף והיצירתיות הזו סופי חולקת גם עם בת דודתה, הגננת לילך סנדרוסי – אשת חינוך מיוחדת ומוערכת בפני עצמה.
מי שמכיר את שתיהן יודע שלא מדובר רק בקרבה משפחתית.
יש שם שפה משותפת של אהבת ילדים, יצירתיות, השקעה ואמונה עמוקה בחינוך.
אפשר לומר בפשטות: שתיהן קורצו מהחומר הטוב ביותר.
כל אחת בדרכה, כל אחת במקום שבו היא פועלת, אבל שתיהן מביאות איתן את אותה רוח נדירה של אנשי חינוך שלא מסתפקים בלעשות את העבודה – אלא מבקשים להשפיע באמת.
אחד הדברים החשובים ביותר בגיל הרך הוא התחושה של הילד שהוא נראה.
שמישהו מבחין בו.
שמישהו יודע מתי הוא שמח, מתי קשה לו, במה הוא חזק ובמה הוא עדיין זקוק ליד מכוונת.
אצל סופי אין תחושה של "קבוצה גדולה".
יש ילדים יחידים בתוך קבוצה.
העבודה בקבוצות קטנות והלמידה הפרטנית מאפשרות לכל ילד להתקדם בקצב שלו, לקבל מקום ולהרגיש משמעותי.
זה אולי נשמע פשוט.
אבל כל מי שמכיר מערכת חינוך יודע עד כמה זה מורכב – ועד כמה זה חשוב.
ולשם מה התכנסנו?סופי חוגגת השנה יום הולדת 52.
מאחוריה כשלושה עשורים של ניסיון בחינוך.
שלושים שנה שבהן השתנו שיטות, תוכניות, תפיסות וכלים.
אבל דבר אחד, כנראה, נשאר אצלה בדיוק כפי שהיה ביום הראשון:
אהבה אמיתית לילדים.
וזה אולי הסוד הגדול שלה.
אפשר ללמוד פדגוגיה.
אפשר ללמוד שיטות הוראה.
אפשר ללמוד ניהול גן.
אבל את היכולת לראות ילד באמת, להאמין בו ולהעניק לו תחושה שהוא חשוב – קשה ללמד.
אצל סופי זה נמצא בכל פרט.
במחשבה.
ביחס.
בסבלנות.
ביצירה.
במילה הטובה.
ובהבנה שילד קטן הוא אדם שלם.
יום הולדת שמח, סופי
לכבוד יום הולדתך, רצינו לומר לך משהו שהוא הרבה מעבר ל"יום הולדת שמח".
רצינו לומר תודה.
תודה על הדרך שבה את מקבלת את הילדים בכל בוקר.
תודה על הערכים שאת מטמיעה בהם.
תודה על המעוף, היצירתיות, הסבלנות וההשקעה.
תודה על כך שאת לא רק מלמדת אותם – אלא גם מאפשרת להם לגלות מי הם.
תודה על כך שאת מזכירה לנו, ההורים, מהו חינוך במיטבו.
ובעיקר – תודה על כך שהצלחת להפוך חשש גדול בתחילת השנה לתחושת ביטחון עמוקה.
לפעמים צריך רק אדם אחד כדי לשנות חוויה שלמה.
ובמקרה שלנו, האדם הזה הוא את.
סופי אוחיון, יום הולדת 52 שמח.
מבחינתנו, ההורים של גן דובדבן – את "הגננת של המדינה".
שתמשיכי עוד שנים רבות לחנך, לגעת, להשפיע, להצמיח ולראות בכל ילד עולם ומלואו.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
