דודו לג’עלם, שעלה לארץ בגיל 8, נושא עמו את זיכרונותיו מהמסע המפרך שיצא אליו עם משפחתו מאתיופיה לישראל. “כשהייתי ילד קטן באתיופיה, ירושלים הייתה בשבילי לא רק מקום גיאוגרפי, אלא חלום. כל מה שייחלנו היה להגיע לשם, אל העיר שאליה היו נשואות כל התפילות שלנו”, מספר דודו.
המסע לא היה קל, והיה כרוך בסיכון רב ובתנאים קשים. “יצאנו כמשפחה – אבא, אמא, אני ושני האחים הקטנים שלי. חשבנו שזה יהיה מסע קשה, אך לא תיארנו לעצמנו עד כמה. בלילות הלכנו בחשאי כדי להימנע משודדים ומעיניהם של השלטונות, ובימים התחבאנו. אך כשגמרנו לסודן, הדברים רק החמירו”, הוא נזכר. למרות הקשיים והסבל, דודו זוכר את כוחה של אמו שדחפה את המשפחה להמשיך במסע: “ראינו אנשים מתים לידנו. אך אמא שלי אמרה: ‘לא משנה מה, אנחנו ממשיכים. נגיע לירושלים’”.
המסע היה טראומטי, ובמהלכו איבדה דודו את אחותו הקטנה. “כשהגענו לישראל, לא היינו אותה משפחה שיצאה למסע. אחותי הקטנה נפטרה בסודן, והלב שלי נשבר. אבל אני זוכר את אמא שלי, שהחזיקה אותנו למרות הכול, והבטחתי לעצמי: אני אזכור את אחותי, אזכור את כולם”.
כיום, דודו הוא דובר פעיל בפרויקט “סיפור על הדרך”, יוזמה המשותפת לחברה למתנ”סים ולקרן הברון דה הירש, שמטרתה לשתף את סיפורם של יוצאי אתיופיה עם החברה הישראלית כולה. “כשאני מספר את הסיפור שלי, אני מרגיש שזה לא רק שלי. זה הסיפור של אחותי, של אבא שלי, ושל כל מי שלא זכה להגיע לירושלים. זו האחריות שלי לשמור את הזיכרון חי”.
הסיפור של דודו מסמל את תחושת השליחות והחובה לזכור את העבר, תוך חיבור חזק לעתיד. “המסעות של יהודי אתיופיה לישראל הם פרק משמעותי בהיסטוריה שלנו כעם”, אומר טל בסכס, מנכ”ל החברה למתנ”סים. “החשוב מכל הוא לעצור להקשיב, ללמוד מהסיפורים ולהתחבר לחוויות המורכבות שעברו, כדי לחזק את הקשר בין כולנו”.
◼️ הצטרפו לחדשות ירושלים והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
