למרות שחשבנו שאת חג הפסח נעשה השנה בקן משפחתי מורחב עם 12 מסובים וכיסא נוסף לאליהו הנביא – הדבר לא ייצא לפועל ואת הפסח הזה נחגוג בארבעה מוקדים: שלושה באשדוד ואחד באילת. מהשולחן ייעדרו דודי איסק, אחיה של אמי בן ה-71 שאנו מארחים בכל החגים ולאורך כל השנים. השנה הוא נאלץ לחגוג בביתו; אחי הבכור פיני, ורעייתו יפעת שנישאו בדצמבר האחרון ויחגגו את החג לראשונה עם טבעת על האצבע, בביתם שבאילת; אחי האמצעי, אילן עם רעייתו שרונה וארבעת ילדיהם: קרולין, לאונאל, תמר וניקול-לאה – ישירו חד-גדיא בביתם שבאשדוד ובבית ההורים נערוך שולחן סדר מכובד וגדול, כפי שעשינו כל השנים, שם נקרא יחדיו את ההגדה – הוריי האהובים ואני.
כמי מסתכלת באור חיובי לרוב על המצבים בחיי אני מודה לאל על הרגע הזה, על כך שהוא שומר על הוריי, אחיי ובני משפחתי בריאים. בתקופה כה מורכבת שחווה העולם כל עם ישראל הוא בר מזל. כל העולם מתמודד עם הקורונה וליהודים יש באמצע הכאוס הזה זמן לעצור, בכדי לציין את יציאת מצרים. יש דברים כאלה? אין! אנחנו זכינו! העובדה שאנו שומרים על הנחיות משרד הבריאות לרבות שני מטרים זה מזה לא תעיב על אווירת החג. למזלי אבא שלי הוא אחד האנשים המצחיקים שאפשר להכיר בחיים האלה, כך שאני בטוחה שנדליק את האפליקציות, נקרא יחד את ההגדה, נשיר יחד ונשמח כאילו כולם יושבים זה לצד זה.
לפני עשור קראנו את ההגדה פעמיים. אבא שלי שיחיה, היה ה’טמאדה’, ראש השולחן ונהג לתת לנו, הילדים לקרוא את ההגדה, כל אחת ואחד בתורו – ובין כל כמה קטעים הוא עצר וקרא את ההגדה מחדש, הסביר ופירש, הפעם בגאורגית כדי שבאבו, סבתא שלנו שאחזה בהגדה בשפת האם, תהנה מהחוויה המשפחתית. לנו הייתה סבלנות – כי סבתא תתרו הייתה האהובה שלנו, היא הייתה מדקלמת בהנאה ‘פסח, מצה ומרור’ שלוש פעמים והייתה מתענגת על הרגע. בדיוק בימים אלו אנו מציינים תשע שנים ללכתה ואבקש מאבא שגם הפעם יקריא את ההגדה פעמיים. יש לי סבלנות וכבר הכנתי את המיתרים לסלסל בקולי קולות גם את ‘מה נשתנה’ ואם היין יזרום נכון אז אשיר גם בגרוזינית.
על התפריט אחראית אמא שלי היקרה. אצל הגרוזינים אין דבר כזה עשרה סלטים ומנה עיקרית. אצלנו זה הפוך לחלוטין: עשר מנות עיקריות ושני סלטים… וברצינות, מכורח הנסיבות הכמות תהא קטנה מבכל שנה, אבל ההיצע ימשיך להיות מכובד, השולחן יהיה מענג כיאה לחגיגה גיאורגית מסורתית. חג זה חג, השולחן יהיה צבעוני והתבלינים המיוחדים כמו ה’סונלי’ ועשבי התיבול יקבלו תשומת לב רבה במנות, יחד עם המרכיב העיקרי – אגוזי מלך. מנת הפתיחה תכלול מרק מסורתי וכמובן תבשילים כמו הסציבי – עוף ברוטב עם אגוזי מלך והחנאגי – תבשיל גרונות גיאורגי עם אגוזי מלך, בליני במילוי בשר, עוף בתנור עם תפוחי אדמה, קציצות וסלטים גיאורגיים עם אגוזים כמובן כמו הפראסה (כרישה) ורוטב טחמאלי. נראה לי שעל הכבש השנה נוותר. במנות האחרונות נהנה משלל אגוזים, פירות העונה וכמובן חרוסת של אמא על מצה – יש לה יד מיוחדת, וזו תהיה השנה הראשונה שהחרוסת המפורסמת של אמא לא תיארז בקופסאות.
אין לי ספק שאת החג הזה בסופו של דבר לא נעשה לבד אלא נתחבר לאפליקציות – נשיר בקולי קולות, נספר את ההגדה כמעט עד הסוף ונשמור על הדבר הכי חשוב שההורים חינכו אותנו אליו: האחדות בין האחים. הקורונה אולי הצליחה להפריד בינינו בחג, אבל בפועל, הלבבות שלנו יהיו מאוחדים, נהפוך את המציאות החדשה לחוויה של פעם בחיים.
את האפיקומן הילד הקטן מחביא ובהיעדר האחיינים – זה סוף סוף מגיע אליי. בתכל’ס גם אם ההורים ימצאו, הדבר היחיד שאני אוכל להביא להם ובאמת ישמח אותם הוא חתן – ואת זה אי אפשר לקנות. את כל היתר כבר נתתי.
ומה לגבי חול המועד? אצא רק במקרה הצורך. אנו נמצאים בתקופה שבה עלינו להישמע להוראות. עשיתי קניות כבר לחג, יש להורים את כל מה שהם צריכים לכל השבוע וכדי לא לסכן את בריאותם, אני לא מקיימת מפגשים, יוצאת אך ורק בשביל לרכוש מוצרי מזון או תרופות, בדיוק על פי הנחיות משרד הבריאות, כך שהפעם אין שום תכניות ונקווה שרק נהיה בריאים.
לא, אין לי תכניות מיוחדות אחרי הקורונה, החשוב ביותר הוא לראות את החיוך על הפנים של ההורים שלי. אומרים שהבית שלנו הוא מפעל לחסד, בכל יום אפשר לעשות עשרות מעשים טובים, ודווקא מהבית נוכל להגיע לשלמות אמיתית – לכן כל היתר שולי. חשוב לי להעביר מסר לשכירים שאיבדו את העבודה או לעצמאים שבינינו שנפלו להם הפנים. אל תאבדו את האמונה, תזכרו שיש סיבה לכל דבר ואיפה שקשה – שם זה התיקון, דווקא משם ההצלחה תצמח.
חג שמח ומלא אמונה, תהיו לי בריאים.
ליזה
