“ויצא קין מלפני ה’ ” (בראשית ד’ ט”ז). מקשה המדרש רבה (פ’ כ”ג) מהיכן יצא? – אמר רבי חמא בשם רבי חנינא בר רב יצחק: יצא שמח כמו שכתוב (שמות ד’ י”ד) “הנה יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו”. פגע בו אדם הראשון אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו: עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר אדם הראשון: כך היא כח התשובה, ואני לא הייתי יודע?! מיד עמד ואמר: “מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה’ ” (תהילים צ”ב א’). אמר רבי לוי: המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו עד שבא משה וחידשו על שמו”.
קין רצח את אחיו הבל. עשה תשובה ונתקבל. ראה אביו שאם הרוצח הזה יכול לעשות תשובה, קל וחומר הוא, שלא פשע בבין אדם לחבירו אלא הימרה את פי ה’ ואכל מעץ הדעת, עבר על בין אדם למקום, זכאי גם הוא וראוי למנוחת הנפש אחרי שחטא בחטא הקדמון. מיד אמר מזמור שיר ליום השבת. אדם הראשון למד שיש מקום בחייו לשלב שכל וגוף, חומר והרוח. קודש וחול. ונשתכח מדורו של אדם עד שבא משה והוריד תורה מסיני. ירדה השכינה במערב ועשתה סדר באופן השימוש של החומר והרוח. מצוות התורה מורות להבחין בין יום ובין לילה, בין טוב ורע, אמר הרב אפרים זלמנוביץ הרב הראשי מזכרת בתיה.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה – עשה להם זדונות כשגגות (יומא ל”ו ב’). אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כשגגות. אמר הושע הנביא (י”ד) “שובה ישראל עד ה’ אלוהיך כי כשלת בעוונך” – כשל – מכשול – לא במזיד אלא מתוך שגגה – טעות. מחוסר מחשבה או מעשה שטות. ללא שכל. אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות. כל זה אם עושה תשובה מיראה (אחרי תוכחה או יסורין) דנים אותו כשוגג. אבל אם עשה תשובה מאהבה (מרצונו החופשי) אמר ריש לקיש שהזדונות נעשות להם כזכויות ככתוב (יחזקאל ל”ג י”ט) “ובשוב רשע מרשעו ועשה משפט וצדקה עליהם – הוא יחיה” (יומא פ”ו ב’).
תנו רבנן: עבירות שהתוודה עליהם יום כיפורים זה. אם שנה בהם צריך להתוודות יום כיפורים הבא. אם לא שנה וחזר והתוודה, עליהם הכתוב אומר “ככלב השב אל קיאו, כסיל שונה באוולתו” (משלי כ”ו י”א, יומא פ”ו א’). האוכל אוכל לא בריא מסכן את חייו, ראוי שיקיא אותם מקרבו ויצא מכלל סכנה. ברור שירחיק עצמו מקיאו ולא יעז שוב להכניס מאכל רע זה אל פיו.
כך ראוי החוטא שחטא לפני השי”ת וקלקל מעשיו, שיקיא את אותה העבירה מפיו ויתודה בה ויאמר חטאתי עויתי פשעתי ושוב איני חוזר לעשותה והריני פורש ממנה כדרך שבני אדם מתרחקים מן הקיא ופורשים ממנה ומואסים בה. אם חזר אדם ועשאה פעם שניה אחר שהתודה עליה והקיאה, דומה לחוזר על קיאו, והרי הוא ככלב השב אל קיאו כמאמר (ישעיה נו יא) והכלבים עזי נפש.
