fbpx

חדר חקירות – שיעור בחינוך או: הפסיכולוג שהתחזה לבתו

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

במרכזו של הסיפור הבא שתי נשים בגילאי ה-35 לחייהן, מהאוכלוסייה הגאה. השתיים, לומדות בסקטור האקדמי ובין היתר מתכתבות המון בפורומים הקשורים לנושאי הלימודים האקדמאים. באחד מהם הכירו את דפנה, שלימים נעלמה להם ובעקבותיה הפעילו חוקר פרטי

 

 

במהלך אחד הדיונים בפורום הכירו השתיים את דפנה (שם בדוי), אישה כבת 30 לחייה, רווקה ובעלת ידע רב בעולם פסיכולוגיה. דפנה הציעה למתכתבים בפורום מגוון טיפים שיעזרו להם במהלך התואר. בין היתר, בשל הייעוץ המדהים של דפנה, נוצרה קרבה מסוימת בינה לבין שתי החברות ומשם, הם עברו להיות בקשר באמצעות מיילים אישיים וכן התכתבויות בוואטסאפ.

 

הקשר היה מדהים ופורה ואף הפך להיות על בסיס כמעט יומי ובעל ערך חברי רב. חשוב לציין כי לא היה שום קשר על בסיס רקע מיני. ממש כלום, אפילו רמזים לא… רק דבר אחד מאוד בולט היה שם: דפנה בדרכה המיוחדת, ציינה לא פעם כי היא נזהרת מאוד מלהיות חשופה לחלוטין בצורת הקשר שלה, מהפחד להיפגע שוב. השוב הזה לא ממש זכה לפירוט, רק ישב להן בראש וגרם להן לרצות לא לפגוע "שוב" בדפנה. כך המשיך הקשר המעולה והפורה, עזרה הדדית, לימוד משותף והמון טיפים פסיכולוגיים שעזרו להן להתקדם בתואר. כך במשך כמעט שנה, המשולש הזה בקשר רציף ומהנה, כל כך מהנה ששתי החברות לא שמו לב שבמשך כמעט שנה, הן לא נפגשו אפילו פעם אחת. לא רק שהן לא נפגשו, הן לא שוחחו טלפונית אפילו פעם אחת! הכל דרך התכתבויות. נכון, בצל תמיד מתנוסס לו הרצון לא לפגוע "שוב" בדפנה אבל עם זאת, אי אפשר להתעלם מזה.

 

הן שוקעות במחשבות ומתחילות לחבר קצת חלקים בפאזל ומתחילות להבחין בדברים שקצת לא מסתדרים להן. כמו תחביבים וידע בתכניות שלא תואמות את גילה. ידע רב בפסיכולוגיה שנדיר מאוד לראות בקרב גילאים כאלה ופה, ממש פה, נכנסנו לתמונה באופן סופי. במקביל ולפתע דפנה מפסיקה להיות בקשר, המייל שדרכו הועבר המון תוכן כבר לא פעיל זרם ההודעות פוסק ועוד כמה סימני שאלה שעלו לפתע. ראיתי אותן בעיניים, האכזבה שהייתה שם לא ניתנת לשכפול, אחרי כמעט שנה דפנה נעלמת. הן חשות משהו לא מובן, איך יכול להיות ממצב של חברות כל כך חזקה להגיע למצב של כלום? הן מרגישות מרומות ורק רוצות להבין מה קרה שם.

 

מתחילים לבצע בדיקות ראשונות ויבשות, חשוב לציין שבמהלך החודשים הארוכים שהיו בקשר, הצדדים חשפו דברים אישיים ואף שלחו תמונות שגרתיות מחיי היום יום (לא תמונות בעלי תוכן מיני). במהלך בדיקת התמונות שדפנה שלחה לשתיהן, עולה כי התמונות שייכות בכלל לבחורה בת 29 העונה לשם נופר. מה שכן מפתיע, זה ששם המשפחה שדפנה הציגה זהה לחלוטין עם זה של נופר. זאת אומרת כבר בשלב הזה אנחנו מבינים שדפנה לא באמת קיימת ומישהו עומד מאחורי הדמות! בדיקה שניה שמבוצעת היא על מספר הנייד שממנו היו התכתבויות הוואטסאפ הרבות.

 

לאחר מספר ימים מתגלה שמי שעושה שימוש קבוע במספר זה הינו גבר בשם יריב וגם כאן באופן מפתיע, שם משפחתו זהה לשמן של נופר ואותה דמות בדויה בשם דפנה. אנחנו מבינים שיש קטע סביב אותה משפחה מדרום הארץ, קצת מוזר יהיה להבין שאין לה שום קשר לסיפור! מפה נשאר לנו לשחק משחק ולהרכיב את הפאזל, אני אישית מאוד אוהב את הנושא הזה, את הריצה להצלבת פרטים. מה שבאמת הזוי פה זה להבין את הסיבה, שאם העומד מאחורי דמותה של דפנה הוא אחד מהוריהם של נופר, אז למה לעשות שימוש פיקטיבי בתמונות של בתך ללא ידיעתה??? אנו מניחים את זה בצד, מבינים שבתחום הזה, ההיגיון היה אחרון בתור.

 

ממשיכים לבדוק פרטים נוספים שהיו בקשר ביניהם ונזכרים שהתחביב הנוסף שדפנה הציגה בפני החברות הינו רכיבה על אופניים. מבדיקות מעמיקות שמבוצעות אנחנו קושרים את שמו של יריב במגוון פורומים הקשורים ברכיבה, רכישת ציוד מקצועי לאופניים וסימוני לייקים לתחרויות עולמיות. משהו מתחיל להתחבר – ולצד זה עדיין אין לנו את התמונה הברורה שיריב הוא זה שעומד מאחורי דמותה של דפנה! עולה התהיה: אולי זו בעצם נופר בעצמה והיא "רק התלבשה" על נתוני המשפחה שלה? מעניין.

 

עוצרים לרגע ועושים חישוב מסלול מחדש, אני קורא לזה "מסדר חוזר", בו אנחנו עוברים על כל מה שהיה לנו עד עכשיו כדי להבין דברים נוספים. כמו סרט שמבינים דברים אחרים בצפייה השניה או השלישית בו. כך היה, אחרי סריקה נוספת אנחנו מבינים דבר אחד שיכול להשלים לנו את התמונה במלואה, אנחנו חייבים להבין מי מבין הפוטנציאליים עוסק או מבין בתחום הפסיכולוגיה. להזכירכם, דפנה הביעה ידע רב שהייתה שולפת באופן מהיר ומאוד אותנטי.

 

מבדיקות ברשת וחקירות מידענות לא עולה שום פרט הקושר את אחד מבני המשפחה לעולם הפסיכולוגיה. החלטתי לקחת הימור, לבנות סיפור כיסוי מתאים וליצור קשר עם נופר ודרכה , להבין קצת יותר. 3 ימים התבשל הסיפור כיסוי עד שהושלם, סקר טלפוני מדויק, על תחום שע"פ המידע שבידינו, קרוב לליבה, אחרת סקרים לרוב מקבלים ניתוקים מהירים בפרצוף! במקרה הזה, ההימור הצליח. אל תטעו, בלא מעט מקרים זה גם כושל, אבל כישלון הוא עוד סיבה כדי להצליח בפעם אחרת.

 

"הלו".

"שלום, מדברים מארגון פתיחת המחאה נגד הקמת ppppppppppp, עם מי אנחנו מדברים?".

"נופר xxxx".

"נעים מאוד נופר, אנחנו בשיא התנופה שלנו במחאה, מחפשים להתחזק עוד יותר בבעלי מקצוע חיוניים, ההורים בעד או נגד?".

"בטח בעד, כל המשפחה בעד"

"יופי, אני ממש שמח לשמוע, במה ההורים עוסקים ?".

"אמא מנהלת אדמיניסטרטיבית , אבא פסיכולוג".

בום!!!! הרגשה של בינגו באותה שניה!!!

"תודה רבה לך נופר, אנחנו נשלח הודעת סמס מסודרת בעניין תאריך המחאה, שיהיה לך יום נפלא".

"גם לך".

 

זהו, באופן הזוי ולא ברור האבא, יריב"הפעיל את הדמות הבדויה דפנה והחליט להשתמש בתמונות בתו נופר וכמובן לנהל במשך שנה כמעט קשר הדוק עם שתי נשים שפשוט התחברו, שיתפו והיום מרגישות מרומות המון זמן. הן לא רוצות כלום, רק להבין מה גרם לו לעשות דבר כזה. תעלומה אחת נפתרה, הבנו מי עמד מאחורי דמותה של דפנה, עכשיו נשאר להבין מה הסיבה לכך. בהחלטה מהירה אנחנו בוחרים פשוט ובצורה מאוד מכובדת, לפגוש את יריב פנים מול פנים ולבקש הסברים. הסיכויים שנקבל טריקת דלת בפנים הם 70% לעומת 30% של רצון מצידו לנהל שיחה בוגרת.

 

אבל אופטימיות היא שם המשחק. אין משהו אחר. נכנסים לרכב, מניעים וזזים לכיוון, המטרה: לחזור עם התמונה המלאה. מתייצבים בפתח ביתו, לא נשקר – בהחלט היו פרפרים בבטן. הדלת נפתחת.

 

"ערב טוב, מה שלומך? אתה יריב?

"ערב טוב, כן… מי אתם"?

"אנחנו באנו שתכבד אותנו בשיחה של עשר דקות, מבטיחים שנקבל הכל באהבה, תיתן לנו להוריד את זה מליבנו"

"על מה מדובר?"

"דפנה".

שתיקה של 30 שניות.

"בואו, תכנסו, האמת אני קצת מובך אבל למזלי לבד בבית כרגע".

אנחנו נכנסים פנימה בתחושה ראשונית שצלחנו את ה30%. חלפנו את טריקת הדלת.

מתיישבים, שוב שתיקה.

"אני אפתח קודם כל בהתנצלות".

"אין בעיה, אבל למה עשית את זה כל כך הרבה זמן"?

"התשובה היא פשוטה ושוב אני מתנצל, פשוט חלק מעיסוקיי בעולם הפסיכולוגיה, הכנתי עבודת מחקר גדולה שחלק ממנה הייתי צריך לבדוק רבדים מסוימים באוכלוסיית הלהט"ב, אתן הייתן חלק מהמחקר שלי. סליחה".

 

בדרך אנושית מדהימה ומרגשת, תמר ורוני, שתי החברות המדוברות, מחליטות לסיים את הפרשה במקום, בלחיצת ידיים וחיבוק. "עכשיו לפחות זה ירד לנו מהנשמה, הכל קורה לטובה, גם מזה למדנו". ואנחנו? כמו תמיד התרגשנו להיות חלק ממסע מרגש, באמצע מכעיס ולא מובן אבל בסוף… בסוף נשארנו עם טעם אנושי מדהים.

מערכת חדשות אפס שמונה מכבדת זכויות יוצרים ועושה את מירב המאמצים לאתר בעלי זכויות בפרסומים ו/או צילומים המגיעים אלינו. אם זיהיתים צילום ו/או כל פרט שיש לכם זכויות בו/בהם, אנא פנו אלינו לבקש לחדול מהשימוש בו/בהם באמצעות כתובת האימייל [email protected]

תגובות:

guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments

אולי יעניין אותך גם:

תגובות

guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments
דילוג לתוכן