זהו לא עוד מפגש בין כוכב ילדים למעריץ צעיר אלא אחד מיני רגעים שבוודאי ייחרטו לעד. יובל שם טוב, הידוע בשם הבמה "יובל המבולבל" התרגש מסיפורו של בן, שאיבד את אביו, רועי קטלן, לאחר התמודדות עם המחלה הארורה והגיע לשמח אותו, בביתו שברחובות. בלי מניירות, בלי מצלמות, עם המון רגש ואהבת חינם.
גלית, אימו של בן מספרת: "לפני שלושה ימים סיפרתי ליובל המבולבל בתגובה על משפט שרשם באינסטגרם על כך שאבא של בן נפטר. הוא השאיר לי בתגובה שאצור עימו קשר בפרטי כי הוא רוצה לעשות לבן סירטון עידוד. בשיחה שקיימנו יובל ביקש מיוזמתו לבוא ולהיפגש עם בן בימים הקרובים ואכן לא חלף יום מעצם הידיעה ויובל המבולבל הפתיע את בן ושימח אותו ברמה שאי אפשר לתאר במילים".
אתמול התקיים המפגש המרגש – כשהוא לבוש בתלבושת יובל המבולבל, עם ספר בידו, הגיע שם טוב אל הבית של משפחת קטלן ברחוב הרשנזון ועם כניסתו הפיח רוח חדשה, שמחה ומלאת צחוק מתגלגל בבן, בן השש.
"הייתה שמחה גדולה בבית העצוב שלנו. בן כל כך שמח וצחק, יובל ניגן בפסנתר והם שרו ביחד, שיחקו, יובל הקריא לו סיפור מהספר שהביא לו במתנה והייתה התרגשות גדולה", אומרת גלית, " יובל הוא אדם גדול עם אהבת חינם ונשמה ענקית, כל כך הרבה אכפתיות מילד קטן, בן שש, שבור לב על מות אביו. הוא נתן לנו תקוה, רגעים של אושר בימי התופת שאנחנו עוברים".
רועי קטלן ז"ל, אביו של בן, נפטר כשהוא בן 42, באמצע חודש מאי האחרון. "הוא היה אדם צנוע ועניו, בטוחה שלא היה רוצה שאדבר עליו אבל מרגישה שהפעם כן צריך", אומרת אלמנתו גלית. "רועי עבד כמפיק כל חייו, זה מה שהכי אהב, הוא היה שותף במסגרת עבודתו במחלקת המופעים בעיריית תל אביב להפקות ענק כמו הלילה לבן ומצעד הגאווה ועבד עם אמנים רבים. בתקופת החורף הוא סבל מכאבים בצד, אך אינספור ביקורים אצל רופאת המשפחה לא הניבו פרי.
"בפסח, כאשר מצבו החל להידרדר, לקחתי אותו לבית החולים ולאחר סדרת בדיקות התברר הנורא מכל כשגילו סרטן במעי הגס עם גרורות מרובות בכבד. במיידית התחלנו טיפול כימותרפיה עם הידיעה שלפנינו שנה קשה, שנה של מלחמה בסרטן וכל המשפחה שלי נרתמה לעזור לנו במשימה הקשה אבל שבוע לאחר טיפול הכימותרפיה הראשון מצבו של רועי החמיר, שוב לקחתי אותו לבית החולים כאשר הוא בקושי מסוגל ללכת ובדיקות הדם בישרו את קיצו – הכבד הפסיק לתפקד, נאמר לנו שיש לו פחות מחודש לחיות. הרופא אמר לי לקחת אותו הביתה, שיהיה בסביבת המשפחה האוהבת עד אשר יאבד הכרה ואז להביאו לבית החולים. למחרת, בביקור הרופאים, שוב קיבלנו בשורה, הפעם הכליות קרסו ונשארו רק מספר שעות.
"זה רגע נורא בחיי, הידיעה שעליי לבשר לו שהוא עומד לסיים את חייו. רופאה שניסתה לדובב אותו כדי שישאל את השאלה נכשלה וכאשר יצאה מהחדר הוא שאל אותי האם זה הסוף. נאלצתי להודות בכך וזו הייתה תחילתה של פרידה כואבת ואוהבת כאחת. אמרנו תודה אחד לשניה על 7 שנים יפות שהענקנו זו לזה, אהבה ללא תנאים, על בננו הקטן, רק בן 6…
"רועי נפרד ממי שאהב, הקליט סרטוני פרידה, ביקש שנצלם לו בוידאו את בן ואת שלושת הבני דודים של בן.. תיכנן את ההלוויה שלו באצילות, הפקת חייו האחרונה, את מי אזמין ואיזה שיר יתנגן ולגבי איך ייקבר ואיפה – הוא הטיל עליי את ההחלטה. ביום רביעי, 17 במאי בשעה עשר בלילה הוא ביקש מורפיום בשל הכאבים שלא יכל יותר לסבול ובידיעה שבעצם המורפיום זה סיום חייו ומהשינה הזו הוא לא יתעורר לעולם. ביום חמישי, 18 במאי בשעה 17:00 נדם ליבו.
ב-25 במאי, יום הולדתו, קמתי מהשבעה ובמקום מתנה ליום הולדת בחרתי לו מצבה. בן בן, בננו הקטן הבין שאבא נפטר ומאז קשה לו מאוד, בעיקר בלילות. הוא אומר שאבא בלב שלו ומשנן שאבא מת, מפחד שאני לא אמות גם. יום הולדת לא הספקנו לחגוג לו ובימים אלה אני מנסה להתעלות על הכאב ולחגוג לו, זה חוב שלי כלפיו שאני חייבת לפרוע, אני רוצה לחגוג לו שיהיה לו הכי שמח. להקל על הכאב שלו אינני יכולה – אבל לתת לו רגעי אושר אני כן".