בוא סבא, שב כאן סמוך אלי. שיראו אותך כולם בצורה טובה
איפה שיראו אותי כולם בצורה טובה?.
שם מימין למעלה. אתה רואה את החלון הקטן.
אני רואה אותך. אתה גם פה לידי וגם שם בחלון.
נכון, זה אני שוב. אצבע אלוהים.
ומי זה על ידך?
זה אתה
אתה בטוח שזה אני. כזה זקן. האף בולט. הזקן פרוע.
ככה אתה יוצא. ואל תגרד עכשיו את הזקן כשכולם מתחילים לעלות.
ישמור האל, מופיע עוד חלון . מי זה? זה לא ישמַעאל?
נכון, זה דוֹד ישמעאל
יישר כוח דוד שלי, הצלחת להיכנס באמצעות הLINK-. בגילך זה לא פשוט.
יקי, עונה הדמות מהמסך, הצעירים חושבים שהם המציאו את הכול וזה לא ככה.
שיהיה ככה. סבתא שרה, מה איתך שם במטבח את לא מצטרפת אלינו?
אני לא מעוניינת לשבת ליד אברום. כשאני מדברת הוא עושה פרצופים, לפעמים אפילו חובט לי בנעל הבית שאשתוק. טוב לי להישאר כאן, להכין עוגה, אולי המלאכים שוב יבואו לביקור.
ואת יודעת איך להצטרף אחר כך כאשר המסיבה תהיה בעיצומה?
מה הבעיה ?! הרי הייתה לי עדנה.
אט אט נחלק המסך לעוד ריבועי חלונות . צפות ועולות דמויות נוספות. הקולאז’ נעשה צפוף. בקטעים ממנו נראים ברקע, בחוץ, מעין רחפנים קטנים. נשמעים המהומים וצחוקים.
שומעים אותי? רואים אותי? צריך שיהיה שקט מוחלט.
ההמהומים דועכים קמעא , לא נפסקים.
משפחה יקרה. התכנסנו כאן כולנו לאירוע מיוחד. לידיעתכם אני ה- HOST, כלומר האח הגדול, וכל אחד מכם הוא GUEST, אורח ממושמע. וכולנו ביחד נמצאים ב- MEETING. כל הרוצה לדבר מרים את ידו עד לגובה הכתף, וידבר רק אם מופיע אצלו סימן של מיקרופון בפינה התחתונה השמאלית של המסך.
**
אתחיל שוב: משפחה יקרה. התכנסנו כאן כולנו לאירוע מיוחד .. רגע, מישהו מתקשר אלי. .מה איתך הגר, את לא שומעת. אולי האינטרנט שלך שם במדבר לא תקין. תפתחי את המודם כן. עכשיו את שומעת? לא, אז שימי לב יש לך שם מצד שמאל למטה סימן של דלי ועליו קו. תלחצי . הקו ירד? טוב, עכשיו את שומעת?. בסדר..לא, את המיזוג באוהל אבוא לתקן לך בשבוע הבא. עכשיו מכונסת כאן כל המשפחה. ואת לא היחידה. לא, עכשיו אל תתחילי לעשות חשבונות עם סבא אברהם. כולנו כאן ביחד אבל בעצם לחוד, אמורים לשמוע האחד את השני, ללא רעשי רקע ובלי מחלות רקע. ובכלל, בגלל המצב הלא נורמלי – שלא תעזי לצאת מהאוהל שלך החוצה ולהגיע הנה. גם אם תצליחי להגיע בלי שיכרסמו אותך – תמצאי במטבח את שרה אימנו. נכון שהבנת?!.
שוב – משפחה יקרה. התכנסנו כאן כולנו לאירוע מיוחד. לסבא אברום מלאו תשעים ותשע שנים. זה קורה פעם בדור שמגיעים לגיל כזה…אני יודע, אח שלי, שהיו כאלה שעשו זאת לפניו. לא רק מתושלח.
הסיפור עם מתושלח הוא סתם פייק שנכנס לפולקלור של המשפחה וצריך להוציאו משם לפני שיצא לתקשורת וייכתב בתורה ענה האח מתוך החלון השני משמאל בשורה השלישית, ופניו האדמוניות האדימו עוד יותר.
בסדר עֵשָו, אל תתפוס דווקא עכשיו עצבים. אנחנו לא לבד כאן ושלא תתחיל לעשות לי חשבון על הכאבים שיש לך בעָקב מאז הלידה.
דמותו של עשו נעלמה מהחלון הפרטי שלו. לרגע היה חשש שמרוב עצבים הוא לחץ על ה- LEAVE אבל הוא חזר והופיע, במקום אחר גבוה יותר: החלון השלישי מימין בשורה הראשונה. את נשימת הרווחה של ה-HOST , יעקב, שמעו כולם ולאחריה המשיך:
התכנסנו כאן לאירוע המיוחד של תשעים ותשע שנים לסבא הנפלא שלנו ולשמונים שנים מאז העלייה שלו מאור כשדים. זאת התכנסות שונה מהרגיל בגלל המצב הלא נורמלי. לא נחבק האחד את השני, אלא שהכול והקול והתמונה יעברו דרך הענן שבשמיים.
תחילה נרים כוסית יין חברון
אפשר גם כוסית של מים? יין לא עושה טוב להורמונים שאני לוקחת
כן סבתא שרה, גם מים טובים בשבילך
יקילה שלי, אני אקח חלב . חלב טרי מהבוקר. ישירות מהכבשה שאתה אוהב.
בשבילך גם חלב טוב, רחלי. ומה איתך גברת לאה?
זה לא היום שלי, יעקב. לא יכולת לבחור ביום אחר בשביל כל הצרמוניה הזאת. אפשר לחשוב, איזו משפחה של צדיקים יש לך כאן.
מתי כן היום שלך, לאה? תמיד את נראית עייפה, משועממת, מסויגת. כל עם ישראל רואה אותך ממש עכשיו. את בפריים, בדיוק בחלון המרכזי. תשימי קצת איפור שלא תבאסי את כולם.
סבא אברום, כולנו רוצים לשמוע אותך, אתה חתן השמחה..
כולם פה?
אף אחד לא פה אבל תדמיין שכולם פה. נשארו לנו עוד 31 דקות
טוב, שיהיה. נולדתי במקום רחוק מכאן, באור כשדים. אתם יודעים איפה היא אור כשדים?
כן, יודעים, יודעים.
לראשונה התאחדו כל הדמויות שניבטו מהחלונות בקריאה אחת, פסקנית.
ושם באור כשדים עברה עלי ילדות נהדרת. היו הרבה מים, לא כמו כאן, אבא תרח אהב אותי, גם אימא אהבה אותי, המשפחה התכנסה בימי הולדת אמיתיים לא הבלופים עם החלונות שישנם כאן, הכול היה בסדר גמור עד שביום אחד הופיע בשמים הכחולים ענן. ענן אמיתי לא כמו הענן הלא ענן כאן מעל לבאר על שמי. . ומהענן הממשי ההוא, נשמע, ישמור האל, קול גדול ועצום. והקול נחת עלי בשדה ומה ששמעתי היו המילים הכי הזויות ששמעתי אי פעם –לךְ לךָ מארצך וממולדתך.
שוב התאחדו כל הדמויות כאילו פקד עליהם מתוך חלון נוסף מנצח מסתורי. נכון, לך לך מארצך.
מאין אתם יודעים ?
כי שמענו כבר בכיתה ב’ את הסטורי הזה, אמר קול צעיר.
שמעון, אני מבקש ממך לא להתערב, אחרת אעשה לך מיד MUTE אחד גדול
תוכל לעשות MUTE רק ליוסף ולבנימין, הילדים שלך מרחל. לַבָּנים שלי, שלא תעיז.
סבא, תמשיך.
והסבא ממשיך ומספר על האחיין לוט ועל המלך אבימלך ועל כדרלעומר ועל סדום וכאשר הוא מגיע לסיפור על שרה אימנו שהפכה מאשתו לאחותו בכדי שאם יחמוד אותה פרעה מלך מצרים לא יהרוג את אברום, – עלתה דמותה של שרה על המסך, מקצה לקצה דחקה באבחה אחת את כל החלונות האחרים, בני משפחתה הענפה.
–אברום, תפסיק עם הסיפורים האלה. הילדים והנכדים והנינים אינם צריכים לדעת את כל השטיקים שלך. הסתרתי זאת מיצחק שנים, יש לו נפש רגישה ועכשיו , לעת בלותך מצאת הזדמנות להעלות זאת?!
— סבתא, איך עלית על כל המסך? לא אישרתי לך דבר כזה.
— יקי, לסבתא יש במטבח מין יישומון בדיוק כמו זה שלך ואפילו יותר חדיש. הבנת HOST יקר?.
–יפה סבתא, קדימה סבא, יש לנו עוד שתי דקות. תעבור ברפרוף על הקטע עם לוט ושלא תזכיר את העקידה הדפוקה הזאת. ממילא המצב עכשיו לא נורמלי, הארבה מסתובב בכל פינה, אי אפשר לצאת החוצה למדבר הצחיח שמסביב מבלי שתיעלם ממך חצי אוזן, עוד לא המציאו מסיכה נגד החרקים האלה, ואין מצב רוח לסיפורים כאלה. מזל שהמצרים עם הראש שלהם המציאו את הזום שמאפשר להתקשר. משפחה יקרה – עוד דקה אחת של יום הולדת ותוכלו לחזור למסרונים. בבקשה סבא.
–…וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּו..ּ
–תודה סבא, תודה לכולם, תם הטקס. נא ללחוץ על LEAVE יהודה,בנימין ושמעון, תישארו איתי על המסכים.
–סבבה אבא.
–תנו לי רגע לוודא שאף אחד לא שכח כביכול ללחוץ על ה- LEAVE ונשאר להקשיב לנו…
זהו, אנחנו, ארבעתנו לבד.
–מה העניין, אבא?
–אני מצווה אתכם שלעולם לא יעסוק זרעכם – עַם היהודים – במלאכת הזום. העם הזה, כולו HOSTIM מדופלמים. אף אחד אינו רואה עצמו כ- GUEST פשוט. שום שיחת זום נורמלית לא תצלח בו.
–סבבה אבא.
