אנחנו מציינים היום את יום המעשים הטובים. מה עושה היום הזה לכל אחד מאיתנו? אולי מעלה לתודעה את הרעיון של נתינה? אולי גורם לנו לחשוב על האופן בו אנו נוהגים לעשות עבור, למען ובשביל?
ואולי… היום הזה מזכיר לנו להיות טובים ושאנחנו לא מספיק ‘על זה’ במרוץ החיים של כל אחד מאיתנו. אנטוני רובינס מדבר על זה שנתינה היא אחד הדברים המשמעותיים בחיינו, כשאדם מעניק למישהו דבר מה הוא מקבל בחזרה. הטענה שלי שלהיות אנשים טובים ולעשות מעשים טובים קשור בתפיסה שלנו את הרעיון. מה מרגיז אותי בעצם? למה קמתי עם סוג של התנגדות הבוקר? הרי כל בר דעת יגיד כמה שזה מדהים שביום אחד נעשים כל כך הרבה מעשים טובים. אני טוענת שאם מעשים טובים הם חלק מאג’נדה הם צריכים להיות מושרשים ביום יום. כולנו יכולים לעשות הרבה מעשים טובים, כל יום. מעשה טוב לא חייב להיות בומבסטי, אפשר בקטנה. לדעתי זו מיומנות שניתן לשדרג, לעבד ולהטמיע.
במהלך הליכת הבוקר הקצרה שלי חלפתי על שער הכניסה של אחד מבתי הספר בגדרה. הילדים צהלו וצרחו: “יום המעשים הטובים, יום המעשים הטובים”. יש בזה משהו מרגש. יחד עם זאת חשבתי על סיפורי החרם השונים, על האלימות המתפרצת לעיתים – ואני יודעת שיש מי שקורא כעת ושואל את עצמו מה הקשר? אני אסביר. יש משהו שאני עדיין לא יודעת להסביר אותו באופן מובהק. הוא קשור במסכים הללו שאנחנו כולנו מחוברים אליהם. קל לנו להקליד דברים שלא בהכרח היינו אומרים פנים אל מול פנים. הפרגונים בפייסבוק למשל מרגישים לפעמים לא ממקום שלם אלא מהרצון לרצות ולהיות בולטים ברשת. ואני… אני במחשבות שלי… שאפשר גם אחרת.
אפשר ומותר לפרגן מכל הלב. אפשר כל יום לעשות מעשה טוב.
בתהליך השיקום שלי זה תפס אותי. הבנתי שמעשים טובים יש בהם כוח עצום והם מאפשרים גם למי שעושה אותם וגם למי שזוכה בתוצאה שלהם להרגיש טוב. הרבה אנשים טובים פגשתי בשיקום בתל השומר. כאלה שבאו לשיר, אחרים שבאו לפנק בסופגניות או בעוגיות. היו כאלה שרק שבאו רק בכדי להיות. אני זוכרת שהחלטתי שאני עושה הד-סטארט וממציאה יומן / מחברת כשהרעיון הוא לצבור 365 ימים של הצלחות ומעשים טובים. על אף שהיו לא מעט אנשים סקפטיים בנוגע לרעיון, ההד-סטארט היה סיפור הצלחה – כל הסכום גויס, 235 אנשים תמכו בפרויקט והרווחים שהיו בפרויקט הופנו לעמותת חיל הים לחיילים בודדים. כולנו ביחד עשינו מעשה טוב. אין לתאר במילים את התחושה. ניתן למצוא את היומן הזה במאות בתים – גם בשלי.
הבן שלי מגיל חמש ממלא באמצעותנו שורות על גבי שורות. צובר רשימת הצלחות וגאה במעשיו הטובים . ה -STATE OF MIND שלנו הוא גמיש ועל גמישות מחשבתית אפשר לעבוד. אני יכולה לספר לכם שכשמתן חיים חזר מהגן הוא ביקש שאציין שעשה מעשה טוב משום ששכנע את אביו להישאר בגן עד שהאמא של הילדה שנותרה אחרונה בגן תגיע. לאחר שרכשתי חלב שקדים לבקשתו, אמר לי לכתוב זאת כמעשה טוב משום שחברו הטוב אלרגי לחלב ועכשיו יוכל לשתות איתו שוקו. אותי זה מרגש.
בסמינרים שלי אני מזמינה לבמה אנשים שאוהבים לתת מתנות באהבה. אני ממש שואלת מי אוהב לעשות מעשים טובים ויכול להעיד על עצמו שהוא בן אדם טוב ומפרגן. אני כל פעם בשוק. לאנשים לוקח זמן להגיד אני. כל אחד מהאנשים שעולה לבמה בוחר מספר או תאריך או משהו אחר שהקהל ייבחר על פיו מבלי שיידע. הם מעניקים מתנות לאנשים שהם לא מכירים. זה תמיד מלא באור, שמחה והתרגשות.
מה אני בסך הכל אומרת? שיהיה יום המעשים הטובים שנעשה בו המון דברים בבת אחת וגם נשתמש בכוח הקבוצה למעשים טובים משמעותיים וגדולים ובנוסף ליום המדובר והמתוקשר שיהיה לנו כל יום מעשה קטן אחד שנעשה מהלב , באהבה ואפילו באוטומט. אספו חייל בגשם, עזרו לאדם שזקוק, העבירו תרומה למי שמושיט את ידו, תדאגו לדרוש בשלומו של קרוב חולה, תאמרו מילה טובה. תעשו משהו.
וההמלצה שלי: תצברו 365 ימים של הצלחות ומעשים טובים ( גם אם זה ייקח בפועל יותר משנה) – ההרגשה נ פ ל א ה. אחת שיודעת.
