במשך שנים חי גילי בינג כמו רבים אחרים: עבודה, לחץ, אחריות ומשימות שלא נגמרות. אלא שבדצמבר 2024 הגוף שלו החליט לעצור הכול.
לחץ הדם שלו זינק לנתונים מסוכנים של 240/140. הוא אושפז במשך חמישה ימים תחת השגחה רפואית צמודה, כשהוא שוקל 138 קילוגרמים ומבין שהמצב כבר לא מאפשר לדחות את השינוי.
"זו הייתה סטירת לחי", הוא משחזר. "שם הבנתי שאם אני לא לוקח את עצמי בידיים עכשיו, אני עלול לשלם מחיר הרבה יותר כבד".
היום, פחות משנה וחצי אחרי אותו אשפוז מטלטל, גילי כבר מחזיק בתואר שלא רבים מצליחים להשיג: מסיים מרתון מלא. הדרך לשם הייתה רצופה כאב, משברים, משמעת עצמית והרבה מאוד כוח רצון.
מהלוחמים בדובדבן ועד הקרב על הבריאות
גילי, בן 48, תושב קריית קריניצי ברמת גן ואב לשלושה, שירת בעבר ביחידת דובדבן ובהמשך בשב"כ. במשך שנים שמר על כשירות בסיסית, אך עם הזמן השגרה, הלחצים והעומס הובילו לעלייה משמעותית במשקל.
בשלב מסוים הגיע למשקל שיא של 145 קילוגרמים.
בתקופת הקורונה ניסה לחזור לכושר והחל לרוץ באופן עצמאי. ההתמדה הובילה אותו להישג מרשים כאשר השלים את מרתון תל אביב בשנת 2022. אלא שהחיים שוב תפסו כיוון אחר.
משבר עסקי משמעותי החזיר אותו לאחור. המשקל עלה מחדש, הבריאות הידרדרה, ואז הגיע אותו אשפוז דרמטי ששינה הכול.
פוסט אחד בפייסבוק שהפך את החיים
באפריל 2025 נתקל גילי בפוסט של תומר וסרמן, מנהל קבוצת "רצי קריית אונו".
ההפתעה הייתה כפולה.
וסרמן היה בעבר קצין המודיעין שלו בתקופת השירות בדובדבן.
"פניתי אליו בלי הרבה ביטחון", מספר גילי. "אמרתי לו שאני אחרי משבר רפואי, רחוק מכושר ושאני רק רוצה להגיע לריצה של 12 קילומטרים".
התשובה שקיבל הייתה קצרה.
"תתחיל".
מאותו רגע נבנתה תוכנית מסודרת שכללה אימוני ריצה, אימוני כוח ועבודה הדרגתית ומבוקרת.
המשקל החל לרדת. הביטחון חזר. וגם החלום.
מהמקומות האחרונים במרוץ ועד מרתון מלא
במאי 2025 השתתף גילי במרוץ קריית אונו ל-10 קילומטרים.
הוא סיים בזמן של שעה ו-14 דקות.
"הגעתי לקו הסיום גמור לחלוטין", הוא נזכר. "אבל הייתי מאושר שסיימתי".
מאותו רגע הכול התחיל להתחבר.
חצי מרתון עגור, חצי מרתון אילת, ועוד אינספור אימונים בדרך.
בפברואר האחרון הגיע רגע האמת.
גילי התייצב על קו הזינוק של מרתון תל אביב.
42.2 קילומטרים.
היעד שנראה בלתי אפשרי בזמן האשפוז הפך למציאות.
לאחר 4 שעות ו-30 דקות הוא חצה את קו הסיום.
"זו תחושה שאי אפשר להסביר", הוא אומר. "מי שלא עבר מרתון לא יכול להבין את ההתרגשות, את ההשקעה ואת הרגע שבו אתה מבין שעשית את זה".
אבל אולי הרגע המרגש ביותר הגיע דווקא כמה חודשים לאחר מכן.
ב-30 במאי השנה השתתף גילי במרוץ הרצליה ל-10 קילומטרים.
בדיוק שנה לאחר אותו מרוץ קשה בקריית אונו.
הפעם השעון הראה 53:02 דקות.
שיפור מדהים של 21 דקות באותו המרחק. "זו גולת הכותרת מבחינתי", הוא אומר. "זה הרגע שבו הבנתי כמה רחוק אפשר להגיע כשלא מוותרים".
"אין דבר העומד בפני הרצון"
מה שפעם נראה כמותרות הפך לעוגן יומי.
"אם פעם הייתי אומר שאין לי זמן לרוץ, היום זה הפוך. קודם אני רץ, אחר כך מתחיל את היום. זה האוויר לנשימה שלי".
לצד המשפחה, גילי מודה במיוחד לקבוצת "רצי קריית אונו" ולמאמן תומר וסרמן.
"זו משפחה אמיתית. אנשים מפרגנים, מחזקים ותומכים בכל צעד. ותומר? הוא האיש שעזר לי להאמין מחדש בעצמי".
והמסר שלו פשוט: "אל תוותרו על עצמכם. לא משנה מאיפה אתם מתחילים. תציבו יעד ותתקדמו אליו. לפעמים החיים נותנים לנו הזדמנות שנייה. השאלה היחידה היא מה אנחנו עושים איתה".
◼️ חדשות רמת גן והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
