מבזקים
המעורב על הפלטה, הקובה על הפתילייה והרוגלך החם: סוכות בירושלים דרך חמישה טעמים שאי אפשר להעביר לעיר אחרת קוסקוס של אמא, בייגל מפיטסבורג וכרם בלב המדבר: סוכות בירוחם דרך האוכל שווארמה ותיקה, קונדיטוריה על שם סבתא ופודטראק של ילד מהעיר: סוכות ביהוד מונוסון ממפעל יין בן 1,500 שנה לג'חנון של שבת: סוכות ביבנה דרך הצלחת פלאפל מ – 1969, קובה שהפכה למפעל וקפה שנולד בתוך סיפור: סוכות בחולון דרך האוכל גלידה בת 60, קובה של בית ודגים על המים: סוכות בהרצליה בין סוקולוב לים הפלאפל משנות ה – 60, הקוסקוס והקפה מול המדבר: דימונה פותחת שולחן בסוכות ג'חנון, קפה ועיר שנולדה מצריפים: סוכות בגני תקווה דרך הצלחת מהפרדסים של פעם לבייקרי של היום: גן יבנה מגישה סוכות בטעם מקומי סוכות בגדרה: הבורקס שכולם מכירים, הפיצה הראשונה במושבה והקפה שנולד בגן ביל"ו סוכות בגבעתיים: הסביח שהמציא שפה, המאפייה של שלושה אחים והמסעדה שנולדה בשביל אמא "אתה רוצה דקירה?" ויכוח על הכלב הסתיים באגרוף ובאיום בסכין: כתב אישום נגד צעיר מקריית עקרון סוכות בגבעת שמואל: מהסביח של הצהריים עד הסושי בערב – והקינוח שמחזיר לשורשים הרומניים תושב רחובות נאשם: חזר לפיצוצייה באשקלון לאחר שהשוטרים עזבו ואיים על עובד "עד שאני אהרוג אותך" פסטיבל רמלה עיר עולם חוגג עשור: ננסי ברנדס במופע מיוחד לתושבים הוותיקים קריית מלאכי: צעיר נאשם שאיים על שוטר "אני אחתוך אותך" סוכות בבת ים: מבורקס בבוקר עד חצ'פורי ופלמני – העיר שמזרח אירופה פוגש בה את הים סוכות בבאר שבע: הקבב בן כמעט 70, בר השף הקטן והפיתה שמגיעה מהנגב סוכות בבאר יעקב: הבורקס של מלך השערים, הפלאפל שגילו במקרה והקפה בין האקליפטוסים סוכות באשקלון: המסעדה שנולדה ב – 1949, המפרום של השוק והדג מהמרינה

סוכות בבאר שבע: הקבב בן כמעט 70, בר השף הקטן והפיתה שמגיעה מהנגב

באר שבע יודעת לעשות אוכל בשני קצוות: מוסדות ותיקים שהאכילו כבר כמה דורות של באר־שבעים, ומקומות צעירים שהפכו את העיר לאחת הסצנות הקולינריות המעניינות בדרום. בסוכות אפשר לעבור מקבב שנצלה על גחלים מאז שנות ה־50 למאפיית בוטיק ולבר־שף קטן, ואז לצאת מעט מהעיר ולטעום את הנגב עצמו

מי שמחפש אוכל בבאר שבע והנגב בסוכות לא צריך להמציא מסלול חדש. מספיק לעבור בין העיר העתיקה, השכונות והשוק כדי לראות איך העיר השתנתה — ומה נשאר בה בדיוק אותו דבר.

התחנה הראשונה כמעט מתבקשת. Kabab Emuna ברחוב קק"ל בעיר העתיקה הוא כבר מזמן לא רק מקום לאכול בו קבב. שמעון אמונה, שעלה מאיראן, פתח במקום שיפודיה קטנה בסוף שנות ה־50. הקבבונים הקטנים שנצלו על פחמים הפכו עם השנים לאחד המאכלים המזוהים ביותר עם באר שבע, והמסעדה נשארה באותו רחוב ובידי המשפחה גם כמעט שבעה עשורים אחר כך.

קשה למצוא הרבה מקומות בעיר שבהם אפשר לאכול היום מנה שמוגשת כמעט באותה רוח שבה אכלו אותה באר־שבעים בסוף שנות ה־50. אולי זו הסיבה שגם אחרי שכל העיר מסביב השתנתה, הקבב נשאר הכוכב.

כמה דקות נסיעה משם כבר פוגשים באר שבע אחרת. Ma'le Bakery פועלת כיום בסמטת יהונתן ומייצגת את הצד החדש יותר של העיר: מאפייה קטנה ומקומית שאפשר לעצור בה בבוקר, לקחת מאפה או לחם ולחזור איתו לסוכה. העסק פעיל גם כיום, עם ביקורות עדכניות ושעות פעילות לאורך השבוע.

את הצהריים אפשר להשאיר פשוטים עם Tahini's Hummus ברחוב יוסף בן מתתיהו. החומוסייה פעילה כיום ומחזיקה ביותר מ־1,600 ביקורות, מה שהופך אותה לאחת מתחנות האוכל העמוסות והמוכרות באזור שלה. זה בדיוק מסוג המקומות שמתאימים ליום חול המועד שבו לא רוצים להזמין שולחן או להפוך את הארוחה לפרויקט: חומוס, פיתה, משהו חריף וממשיכים הלאה.

בערב העיר כבר משנה קצב. Bastory ברחוב חיים יחיל הוא בר־שף קטן שנבנה סביב מטבח פתוח ו־27 מקומות ישיבה. התפריט משתנה, המקום פעיל גם ב־2026 ומחזיק ביותר מאלף ביקורות עדכניות. זה הצד של באר שבע שלא היה כאן לפני עשרות שנים: אוכל עכשווי, קוקטיילים ומסעדה קטנה שיכולה לעמוד גם בלי להישען על הנוסטלגיה של העיר העתיקה.

ויש גם את השוק העירוני, שמחבר כמעט את כל הסיפור. הוא פועל מאז 1967 ומחולק לארבעה רביעים; באחד מהם פועלים בעיקר סוחרים בדואים. גם היום השוק הוא מקום שבו ירקות, תבלינים, בשר ואוכל מקומי נפגשים עם אוכלוסיות שונות של העיר והנגב. בשנים האחרונות באר שבע אף החזירה לעיר העתיקה שוק איכרים שבו חקלאים מהנגב ומהעוטף מוכרים ישירות תמרים, ירקות, דבש, גבינות ותוצרת מקומית.

וכאן הנגב נכנס לתמונה.

לא במקום באר שבע, אלא כהמשך שלה.

בקרבת רהט פועלת חוות ודחאן, מתחם אירוח בדואי בתוך בוסתן זיתים, שבו מגישים בין היתר פיתה בדואית במגוון טעמים לצד שתייה חמה וקרה. המקום פעיל כיום בסופי שבוע ומחזיק מאות ביקורות.

אם צריך לקחת מהכתבה הזאת מנה אחת הביתה, הייתי בוחרת דווקא בפיתה בדואית פשוטה. לא מתכון רשמי של החווה ולא "המאכל של באר שבע", אלא משהו שמחבר את העיר אל המרחב שסביבה וקל להכין גם בלי סאג' באמצע הסוכה.

מצרכים:

500 גרם קמח
כף שמרים יבשים
כפית סוכר
כפית מלח
כ־320 מ"ל מים פושרים
2 כפות שמן זית

להגשה: שמן זית, זעתר, לבנה, עגבניות קצוצות או כל תוספת שאוהבים.

אופן ההכנה:

מערבבים בקערה את הקמח, השמרים והסוכר. מוסיפים בהדרגה את המים ולשים עד שנוצר בצק רך. מוסיפים מלח ושמן זית וממשיכים ללוש כמה דקות, עד שהבצק חלק וגמיש.

מכסים ומתפיחים כשעה, עד שהבצק כמעט מכפיל את נפחו.

מחלקים לכדורים קטנים ומרדדים כל כדור לעלה דק מאוד. מחממים מחבת כבדה ללא שמן ומניחים עליה בכל פעם פיתה אחת.

צולים כדקה־שתיים מכל צד, עד שמופיעות בועות והבצק מקבל כתמים שחומים.

מוציאים, מכסים מיד במגבת כדי לשמור על הרכות, ומגישים חם עם שמן זית וזעתר או עם לבנה וסלט קצוץ.

באר שבע של 2026 כבר לא צריכה לבחור בין "אוכל של פעם" ל"אוכל חדש". באותו יום אפשר לאכול קבב שמלווה את העיר מאז 1958, לשבת בערב מול מטבח שף פתוח, ובדרך הביתה לקחת לחם טוב לסוכה.

והנגב נמצא כל הזמן ברקע — בשוק, בתוצרת, בפיתה ובאנשים שמגיעים לעיר והופכים גם הם לחלק מהצלחת המקומית.

חשוב לדעת: כל בתי העסק המוזכרים בכתבה מופיעים כפעילים כיום. שעות הפעילות בערבי חג ובחול המועד עשויות להשתנות, ולכן מומלץ לבדוק מול המקום לפני ההגעה.

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: פריפיק

להצטרפות לקבוצה בוואצפ של באר שבע והנגב

לחצו כאן
דילוג לתוכן