שלושה ימים לאחר שדובר על פינויים לצורך קבלת טיפול רפואי, הגיעו היום (רביעי) בצהריים לקפלן כ-20 אסירים בטחוניים שובתי רעב אל מיון בית החולים קפלן, כשמוצמדים אליהם מאבטחים מיחידת נחשון, השייכת לשירות בתי הסוהר.
כידוע, האסירים שובתים ברעב בעקבות מחאתו של מרואן ברגותי הטוען כי היה עד וקורבן לטיפול לקוי באסירים. בטור שפרסם ברגותי בניו יורק טיימס תחת הכותרת "מדוע אנחנו שובתים רעב בבתי הסוהר בישראל" כתב ברגותי כי "ב-15 השנים האחרונות שבהן אני שוהה בכלא הישראלי, הייתי עד וקורבן למערכת הישראלית הבלתי־חוקית של מעצרים שרירותיים וטיפול לקוי באסירים פלסטינים. לאחר שנואשנו מכל האופציות האחרות, החלטתי שאין ברירה אלא להביע התנגדות להתעללויות האלו באמצעות שביתת רעב".
לדברי ברגותי "ישראל מפירה את החוק הבינלאומי בכמה דרכים כמעט 70 שנה" ובמאמרו ציין כי שביתת הרעב היא הדרך הפחות אלימה להבעת התנגדות והיא משפיעה רק על מי שבוחר להשתתף בה "בתקווה שקיבותיהם הריקות וההקרבה שלהם יסייעו למסר להדהד".
על פינוי האסירים שמעו עובדי בית החולים לראשונה לפני שלושה ימים, אולם מסיבה שאינה ברורה פינויים נדחה. היום התקבלה ההחלטה בשירות בתי הסוהר לפנותם בכל זאת ובזה אחר זה הגיעו רכבי שירות בתי הסוהר אל בית החולים שהורידו מהמיניבוסים המאובטחים את השובתים ברעב.
אחד העובדים סיפר כי "הנגלה הראשונה הגיעה בשעת בוקר מוקדמת. לפתע הופיעו אנשי שירות בתי הסוהר עם שמונה שובתי רעב וחיברנו להם אינפוזיה. הם היו תשושים וחלשים מאוד ועשינו את המוטל עלינו למרות הרגשות המעורבים. בשעה האחרונה הובאו אלינו עוד שובתים, כרגע מאושפזים כעשרים אסירים וליד כל מיטה יש לפחות שניים או שלושה מאבטחים של שירות בתי הסוהר. זה מכביד עלינו והלחץ גובר אבל אנחנו ברגים קטנים במערכת וכולנו ממשיכים לעבוד כרגיל".
אזרחית שהגיע עם בתה לקבלת טיפול במיון סיפרה בבהלה "תוך כדי הבדיקות הבחנו בעשרות מאבטחים שנכנסים, בודקים את המיטות וסורקים את המיון. אחריהם נכנסו אסירים כשהם אזוקים בידיים וברגליים ועל כל אחד יש שמירה כבדה. זה מפחיד מאוד לחשוב שליד המיטה שלנו שוכב רוצח יהודים, אדם שידיו מגואלות בדם יהודי, זה לא נתפס שאנחנו מעניקים לרוצח טיפול רפואי. מתוח כאן מאוד, כולם מביטים בכולם וככל שהזמן עובר המתח כאן גדול יותר. הכי עצוב שזה בא על חשבון טיפול של אזרחים, בגלל שאין מיטות פנויות האזרחים נאלצים להמתין זמן רב ולכולם המציאות כאן קשה מאוד".
