בתיה שלום, החופש הגדול הגיע ובתנו העולה לכיתה י' הודיעה לבעלי ולי שהיא נוסעת עם חברותיה לארבעה ימים לאילת. התגובה הראשונה שלנו הייתה התנגדות, אך אנחנו לא שלמים עם ההחלטה במיוחד לאור ה"לחץ" שהיא מפעילה עלינו. מה לעשות?
תשובה: אחד הנושאים המטרידים את ההורים ואת המתבגרים בגיל ההתבגרות הוא היחס הדו-ערכי בנושא מימוש העצמאות. מצד אחד מעניקים ההורים עצמאות ומבינים את חשיבותה, ומצד שני הם זקוקים לשליטה ולהרגשה שהם משמעותיים ורלוונטיים. תגובתך ותגובת בעלך הייתה טבעית ומובנת, הרי מדובר בנסיעה עצמאית לכמה ימים מחוץ לבית עם חברות, ולא סתם נסיעה אלא לאילת! אין תשובה חד משמעית המתאימה לכל משפחה, אך יש מקום להבין את הסיטואציה ולפעול לפי האמונות והערכים שלכם כמשפחה. עליכם לפתוח דיאלוג עם בתכם, גם אם התגובה המיידית שלכם הייתה שלילית. חשוב שתזכרו, כי מדובר בחוויה חברתית ועצמאית, הנובעת מתוך צורך כן ואמיתי של בתכם המתבגרת לבדוק דרכי התמודדות בסיטואציות חברתיות, כשהיא רחוקה מכם ההורים. בדקו עד כמה בתכם בוגרת ואחראית וכמובן בדקו את אופי הפעילות, הסיכונים וההשלכות הכרוכים בנסיעה כזו. גם אם החלטתם לדחות את בקשתה מסיבות של אחריות הורית ולאחר דין ודברים, תבהירו לה את הבנתכם לצורך ולרצון העז שלה לנסוע עם חברותיה לאילת.
בתיה שלום, בננו הבכור עולה לכיתה א' למרות שאשתי ואני חלוקים בדעתנו לגבי עלייתו בסוף החופש הגדול הנוכחי. הקונפליקט וההחלטה הסופית גרמו למתח בינינו. נראה לי, שבננו מרגיש את האווירה הלא נעימה בבית. מה לעשות כדי לשפר את המצב?
תשובה: רוב האנשים בחברה ממלאים את תפקידם כהורים בשניים. לא תמיד ישנה הסכמה בין ההורים ולא פעם ישנו פער גדול בין העמדות בנושאי חינוך וגידול הילדים. שותפות ושיתוף פעולה בין שני ההורים חשובים מאוד להצלחתם של בני הזוג בתפקיד ההורות. עליכם לדעת, כי אווירה משפחתית לא נעימה ומאבקי כוח ביניכם עלולים לפגוע במוכנות הרגשית של בנכם לביה"ס בעיקר בתחושת המסוגלות שלו, במוטיבציה שלו ללמידה ובדימוי העצמי שלו. בנכם עלול לפתח רגשי אשמה ורתיעה מביה"ס. עליכם לזכור, כי תפקידכם כהורים הוא בראש ובראשונה לעזור לבנכם בבניית דימוי עצמי חיובי, ביטחון ומסוגלות. עלייך לבדוק האם הקונפליקט וההחלטה הסופית סביב העלייה לכיתה א' גרמו למתח ביניכם או שהמתח היה קיים קודם לכן. אל תיתן לקשיים לפגוע בהערכה העצמית הזוגית וההורית של כל אחד מכם.
בתיה שלום, במסגרת הליך הגירושין שלי ושל בעלי, המליץ בית הדין הרבני על שלום בית. במהלך הדיונים נוצר הרושם, כי קיים סיכוי להצלחתו של הליך כזה. קשה לנו להתמודד עם ההחלטה ולשקם את נישואינו. איך להתמודד נכון עם המצב?
תשובה: שלום בית מתייחס ליחסים בין בני זוג נשואים. לשלום בית חשיבות רבה וחיונית במערכת היחסים בין בני זוג, לצורך תפקוד המשפחה, חינוכם וגידולם של הילדים באווירה בריאה ונעימה. בטרם הכניסה להליך הגירושין מנסים זוגות רבים לשקם את נישואיהם ולהשכין שלום בית על מנת לחזור לחיי משפחה נורמטיביים וכדי להיווכח שמבחינתם הם עשו את כל המאמצים לפני "פירוק החבילה" באופן סופי. עלייך ועל בעלך לפנות לייעוץ זוגי במטרה לנסות ולגבש הבנות חדשות, שיעזרו לכם לשנות את המצב ולאחות את הקרעים שנוצרו ביניכם. ייעוץ מקצועי יגדיר את הגורמים לבעיות ביניכם, יגשר על הפערים ויבנה מחדש את האמון ביניכם. בתהליך זה תמנעו אפשרות של פנייה לערכאות משפטיות ותקדישו את המאמצים והאנרגיות בהשכנת שלום בית כנה ואמיתי.
בתיה שלום, אני אימא לתאומים בני ארבע. בשנה הבאה הם יעלו לגן חובה. אני מתלבטת האם להפריד ביניהם כבר בשנה הבאה או לחכות לכיתה א'. מה המלצתך?
תשובה: דילמת ההפרדה במערכת החינוך היא אחת הדילמות המרכזיות בסוגיית התאומים. הפרדת תאומים היא חשובה מאוד ועדיפה במידת האפשר כבר במסגרת החינוכית הראשונה, וזאת כדי למנוע קושי בשלב מאוחר יותר. עלייך להתחשב בתנאים העומדים לרשותך ולבדוק האם ישנם שני גנים סמוכים, אם לא, מומלץ לוותר. במידה וישנם שני גנים קרובים אבל לאחד מהם לא היית מעיזה לשלוח את ילדך היחיד גם אז רצוי לוותר. כלומר, רצוי להפריד אבל לא בכל מחיר. גם אם החלטת לא להפרידם בשלב זה, הקפידי על הנפרדות. עלייך להתייחס לכל אחד מילדייך כאדם בפני עצמו ולא כחלק משלם. תני יחס אישי וייחודי לכל תאום ובדקי האם גם הסביבה והמערכת החינוכית מתייחסים אליהם בנפרדות. בעבר נהג משרד החינוך לחייב הורים להפריד בין ילדיהם התאומים במערכת החינוך, כיום ההפרדה רק מומלצת על-ידי משרד החינוך, ההחלטה נתונה בידי ההורים והיא אינה חד משמעית לכל המשפחות. זכרי, כי ההפרדה יעילה רק אם הסביבה מתייחסת לכל תאום כישות נפרדת. במידה וילדייך לומדים במסגרת של יום לימודים ארוך, את יכולה להחליט על פתרון חלקי: מסגרת נפרדת בגן ומסגרת משותפת בצהרון.
בתיה שלום, בתי בת ה-13 לומדת ומשקיעה לפני מבחנים ומרגישה מוכנה, אך כשמגיע רגע המבחן, היא נלחצת וסובלת מכאבי בטן, חשה בלבול ושוכחת את החומר. האם היא סובלת מחרדת בחינות? בתיה, מה המלצתך בנושא?
תשובה: תלמידים רבים סובלים מלחץ ומתח לקראת מבחנים, אך ישנה הבחנה בין הרגשת לחץ לבין חרדת בחינות. התשובה היא במינון! אם החרדה משתקת, פוגעת ביעילות או גורמת לחוסר תפקוד והציון אינו משקף את ההשקעה והיכולת, אזי מדובר בחרדה הדורשת התייחסות. ישנן סיבות רבות לתופעה, סיבות התלויות באישיות התלמיד כגון: דימוי עצמי נמוך או ציפיות גבוהות, ישנן סיבות התלויות במצב כגון: הכנה לא יעילה לקראת המבחן או חוסר בהירות לגביו. בתך יכולה להפחית את החרדה ע"י שיפור ושינוי אסטרטגיות הלמידה המוכרות לה, למשל תכנון הזמן והכנה מבעוד מועד, הפחתת חוסר הודאות ע"י בירור פרטי הבחינה. חשוב שבתך תשנה את המחשבות השליליות למחשבות חיוביות ותאמר לעצמה משפטים כמו: "ההישגים לא משקפים את ערכי". עליה לפתח מיומנויות להרגעת הגוף דרך תרגילי הרפיה ובכלל לפתח את המוכנות הנפשית לקראת המבחן. המלצתי לבתך שתפנה ליועצת ותבקש עזרה והכוונה כיצד ללמוד נכון ואף תפנה למורה המקצועי לקבלת "טיפים", חיזוק ועידוד.
בתיה שלום, כל פעם שאשתי ואני רבים היא מזכירה לי את מעללי העבר שלי, כמו ריקוד עם חשפנית במסיבת רווקים או ישיבה בבית קפה עם ידידה. המריבה הופכת לרצינית הרבה יותר ממה שהתחילה. אני מבין שקשה לה לשכוח ולסלוח, כיצד לעזור לה או יותר נכון לעזור לנו?
תשובה: הנטייה להעלות מקרים פוגעים מהעבר מביאה לתגובה טבעית של התגוננות והתמרמרות על כך שהמקרה עדיין לא נשכח ולא נסלח. בדר"כ המקרה עולה תוך ויכוח על עניין אחר לגמרי. במקרה שלכם, מעללייך מהעבר לא נשכחו והם מסמלים עבורכם בעיות אחרות בהווה. כאשר אישתך תעלה שוב אירוע מהעבר בזמן ויכוח ביניכם, הסבר לה, כי חשוב לפתור את העניין, אך ברצונך להתמקד בנושא הנוכחי ואח"כ תדברו על מה שהיה ועל מה שעדיין מטריד אותה. נסה לפתוח בשיחות מיוחדות בהן תדונו רק על המקרים הפוגעים מהעבר. הימנע ממשפטים כמו: "את לא מסוגלת לסלוח" או "היית צריכה כבר מזמן לשכוח" או "למה את מזכירה את זה עכשיו". נסה להבין את אישתך. התייחסותה לעבר נעשית מתוך כאב ותסכול, כנראה שהיא רואה דמיון בין המקרים מהעבר לבין הבעיה העכשווית.
בתיה, בתי סיימה כיתה יב' ועומדת להתגייס ואני חרדה משלב הטירונות. היא מאוד מפונקת ועדינה, קשה לי להאמין שהיא תסתדר רחוק מהבית, ללא פרטיות ובלי הדברים שהיא אוהבת. מה לעשות כדי לעזור לה ובמיוחד לעזור לי?
תשובה: הגיוס והטירונות מעוררים לחץ אצל המתגייסים וההורים כאחד. בתקופת הטירונות המתגייס נדרש להסתגל לחיי הצבא, עליו להסתגל לעולם אחר, ניתוק מהבית, קבלת עול משמעתי, שלילת חופש פעולה ואי ודאות במובנים מסוימים. קשה במיוחד לקבל את העובדה שעזרתם של ההורים מוגבלת. התחושה שלך מובנת וטבעית מול השינוי שבתך עומדת לעבור. עלייך להיות מודעת לחרדות שלך ולחפש דרכים להפחית את הלחץ והדאגה, היעזרי בדרכים שפעלו במצבי לחץ קודמים ובדרכים נוספות. ככל שתהיי חרדה יותר יגדלו הסיכויים שחרדתך תעבור גם לבתך, לא רק שהיא תתמודד עם הקשיים שלה, היא תצטרך לשאת גם את הקשיים שלך. הקשיבי לבתך בתשומת לב ובאהבה וזכרי, שהטירונות היא קצרה וההמשך שונה לגמרי, ושלוקח זמן להסתגל לחיי הצבא. חשוב שבתך תדע שהזמן וההרגל עוזרים בהתמודדות, שצריך סבלנות, תקווה ואמונה שאם כולם מתמודדים בצורה זו או אחרת, אזי גם היא יכולה וכמובן גם את.
בתיה שלום, אני נשואה מספר חודשים ורואה סביבי זוגות רבים שחיים לא טוב. האם קיים מתכון לחיי זוגיות טובים? מה המלצתך?
תשובה: זוגיות המושתתת על אהבה וחברות תחזיק לאורך זמן בעיקר כאשר האחד מעניק לשני תחושה של שייכות וערך בדרך של שיתוף פעולה. תקשורת מכבדת היא מעמודי התווך של היחסים הזוגיים, בזוגיות טובה מדברים על הכל ואת הכל, ולכן יש לייחד זמן לשיחה. יש להימנע מלעשות באופן חד צדדי דברים שבן הזוג מתנגד להם. חשובה היכולת לבקש סליחה ולסלוח, חיכוכים וחילוקי דעות הם חלק בלתי נפרד מזוגיות, המטרה היא ללמוד לריב נכון, בלי להותיר משקעים וכעסים מיותרים. אין להתייחס לבן הזוג כמובן מאליו אלא להשקיע ולטפח את הקשר ולפנות זמן שיוקדש לזוגיות. מגע פיזי יחזק את הקשר לצד יחסים רגשיים ועמוקים. חשוב להעריך את הדברים הטובים בבן הזוג ולוודא שהוא מרגיש את רגשות האהבה והערכה כלפיו. תשומת לב ומחוות רומנטיות שומרות על זוגיות טובה, למשל כתיבת פתק, מתנה ומחמאה, לעיתים זה מרגיש מאולץ ולא אמיתי, אך עם הזמן זה יהפוך להרגל נעים לשני הצדדים, על כל אחד מבני הזוג לבדוק כל יום מה הוא עושה למען הזוגיות.
בעלי ואני נשואים למעלה משלושים שנה ויש לנו ארבעה נכדים. בשנים האחרונות בעלי השתנה לחלוטין, הוא עצבני מאוד ורוגז כל הזמן. בדרך כלל אני מגיבה בכעס, לא רק כלפיו אלא גם כלפי הסביבה. הפסקנו לשתף אחד את השני במה שקורה לנו. בהתחלה היה כעס סביב זה, אך נראה, שזה כבר לא אכפת לנו. קשה לי עם המצב, מה לעשות? האם זה מצדיק פירוק המשפחה?
תשובה: בני זוג עלולים לפתח דפוס התנהגות שלפיו אחד מבני הזוג לא מדבר על מה שמטריד אותו וכאשר בן זוגו שואל אותו מה הבעיה, הוא מביע את כעסו, מתנהג בצורה זועפת ומתרחק. יתכן שהתנהגותו של בעלך קשורה לתסכול ולאכזבה שלו ממך מדברים שקרו או הצטברו אצלו וקשורים אלייך. מצב בו בעלך כועס ומרוחק מגביר אצלו את המחשבות השליליות וגורם לו להתרחק ממך עוד יותר. עלייך להזמין אותו לשיחה ולשאול אותו על מה הוא כועס וממה נובעת התגובה שלו. יתכן שהוא רואה את הדברים אחרת ממך ותגובתו אלייך נתפשת בעיניו כתגובה מוצדקת ומובנת מאליה. במצבי קונפליקט, כל צד מפרש ורואה את הדברים אחרת מכפי שהם נראים לאחר. חשוב שתקשיבי ותביני מה מכעיס אותו בלי להתווכח והסבירי לו את מה שאת רואה וחווה. במידה ולא תצליחו לצאת מה"פלונטר" הציעי לו עזרה מקצועית.
בתיה שלום, בני בן ה- 5 "מכור" למסכים ומבקש שוב ושוב שנאפשר לו לשחק מול הנייד והאייפד או אפילו רק לשבת ליד אחיו הבכור בזמן שהוא יושב מול המחשב. הוא מתנגד לכל פעילות גופנית. איך לעזור לו להיות אקטיבי יותר?
תשובה: צפייה מופרזת במסכים או שימוש מופרז במחשב עלולים לגרום לילדים להתמכרות וליצור אצלם סגנון חיים לא בריא הנטול פעילות גופנית וחברתית. עלייך לקבוע כללים המגבילים את זמן הצפייה במסכים ופעילויות "פאסיביות" אחרות ובעיקר להתמיד בכך. הרחיבי את "רפרטואר" הפעילויות בעיקר מחוץ לבית והביעי התעניינות ויצירתיות בעניין כדי להפעיל את מוחו וגופו המתפתחים. זכרי, כי ילדים מחקים את הוריהם ועל כן, כדי להראות לו כיצד לעסוק בפעילות גופנית, עלייך לעסוק בפעילות זו בעצמך, למשל הליכות ברגל, משחקי חצר משותפים ולשתפו בפעילויות שונות כמו עזרה במטבח ובכלל בבית. אל תשתמשי במסכים כ"בייבי סיטר", כדי לפנות לך זמן. שבחי את בנך על כל פעילות שהיא לא פסיבית וצייני בפניו עד כמה הפעילות בריאה ועוזרת לגדילה בריאה וחזקה.
◼️ הצטרפו לחדשות משפחה: הורים, ילדים ומה שביניהם בווטסאפ לחצו כאן
