אימי נפטרה לפני חודש. היא הייתה סבתא מדהימה ואהובה מאוד על נכדיה. בתי בת ה-9 מתגעגעת אליה מאוד, היא עדיין בוכה מידי פעם ומספרת כי היא חושבת עליה כל הזמן. בתי שואלת שאלות בעניין זה, שלא תמיד אני יודעת מה לענות. כיצד להגיב?
ההתמודדות עם אובדן אדם יקר אינה פשוטה בכל גיל ובמיוחד בגיל הצעיר, כשהילד חווה עם אותו אדם חוויות משותפות והיה קשור אליו רגשית. עלייך לדבר עם בתך על עובדות החיים והמוות לאט לאט דרך אובדן שחוותה כבר בשלבי התפתחותה הראשונים, כמו צעצוע שאבד, בע"ח שמת (דג, חרק, נמלה ועוד) או פרח שנבל. כאשר בתך בוכה תהיי איתה, תמשיכי לומר לה שמותר לבכות, הרי עצב וכאב הם חלק מהחיים. אני מציעה שתספרי את האמת הפשוטה, שסבתא מתה ולא תראו אותה עוד. כדאי להקריא לה סיפורי ילדים בנושא. הציעי לה לכתוב מכתבים ולצייר ציורים לסבתא, אותם היא יכולה לשמור בחדרה. שמרו על הזיכרונות מאמך ויחד התבוננו באלבומי תמונות ובסרטי וידאו. יש לעזור לבתך לארגן את עולמה הפנימי והחיצוני אחרי האובדן.
