במסגרת שבוע האחות הבינלאומי קיימנו ראיון עם אליסה יליסוב, אחות קהילה במאוחדת במרפאת בני עי”ש, פותחת את הבוקר במדידת סוכר ומתן בולוס של אינסולין לבנה בן ה3.5 הסובל מסוכרת וממשיכה את היום בכדי לסייע למטופלים ביישוב, בצל הקורונה
כולם מכירים את אליסה יליסוב (32), אחות במרפאת מאוחדת בבני עי”ש בשנתיים האחרונות. את מסע לימודיה החלה בתואר של מנהל מערכות בריאות במכללת עמק יזרעאל. לאחר כשנתיים מסיום התואר הבינה שאינה במקום הנכון והסבה את לימודיה לסיעוד בבית הספר האקדמי לסיעוד ע”ש א. וולפסון. “לאחר שסיימתי את לימודי בתואר הראשון ונכנסתי למעגל העבודה בתחום הרפואה, נחשפתי יותר ויותר לתפקידן של האחיות, נוכחתי לגלות כי מדובר במקצוע מאוד משמעותי, אך גם מאתגר”, היא אומרת. “לאחר כשנתיים מחוץ לספסל הלימודים ראיתי את עצמי מתאימה למקצוע והמקצוע מתאים לי, וכך הגעתי ללימודי הסבה לסיעוד. מאוד מרגש אותי לראות שאני מצליחה לעורר שינוי במטופלים, בין אם מדובר במטופל בריא שההדרכה שלי הצליחה להניע אותו לשינוי לטובה בהרגלי הבריאות שלו, או בין אם מדובר במטופל עם מחלה כרונית, אשר בזכות היענות לטיפול רפואי ושינוי באורח חיים, מגיע לאיזון המיוחל של המחלה ואיכות חיים גבוהה יותר”.
כשיליסוב נדרשת לבחור בסיפור שבזכותו ידעה שבחרה במקצוע הנכון, היא מודה כי ישנם מקרים לא מעטים שסיפקו לה את ההבנה לכך, אחד מהם אירע לאחרונה. “במשך תקופה ארוכה מטופלת מבוגרת סירבה לבצע בדיקת צואה לדם סמוי. בשיחה עמה הצלחתי לשכנע אותה לבצע את הבדיקה, ושם גילינו שהיא סובלת מחולשה וקוצר נשימה. מהבדיקות עלה כי היא סובלת מאנמיה חמורה על רקע של חוסר ברזל. מנקודה זו המטופלת התחילה תהליך של בירור וטיפול, מקבלת עירוי ברזל במרפאה מדי שבוע, ולא היה ביקור אחד שהיא לא הודתה לי על כך שהתעקשתי על ביצוע בדיקת צואה לדם סמוי ואף מבקשת ממני שאמשיך להיות כזאת עקשנית עם כל המטופלים שמסרבים לבצע בדיקות סקר לאיתור סרטן. בזכות מקרים מסוג זה, אני מרגישה שיש לי את היכולת להשפיע על מטופלים ולסייע להם לקבל החלטות מבוססות ידע בנוגע לבריאותם”.
**
יליסוב מתעוררת מידי בוקר בשש – והיום שלה מורכב במיוחד. “יש לי ילד בן 3.5 שנים החולה בסוכרת סוג 1, לכן בנוסף לפעולות הבוקר השגרתיות, כל יום שלנו מתחיל במדידת סוכר שלו, חישוב כמות הפחמימות בארוחת הבוקר ומתן בולוס של אינסולין. אני מגיעה למרפאה בשעה שבע ורבע נערכת לתחילת יום העבודה ומתחילה קבלת קהל כבר בשבע וחצי. פעמיים בשבוע יש לי משמרת מפוצלת, מה שמספק כ-3 שעות חופשיות באמצע היום לקניות, סידורים ולפעמים גם סתם למנוחה. בימים כאלו אני מסיימת את יום העבודה בשעה שבע בערב ונותרים לי כשעה וחצי לבלות עם הילד. בשאר הימים אני עובדת עד 15:30, מה שמאפשר לי להשקיע זמן בשמירה על הרצף הטיפולי של המטופלים, לבצע הדרכות יזומות ועוד הרבה דברים שקשה לבצעם בשעות של קבלת קהל. בימים שלפני הקורונה, הייתי נוהגת להיפגש עם החברות שלי וילדיהן… כרגע זה הוחלף ביציאה לטיול רכיבה על אופניים של הילד, או בפעילות ספורטיבית כלשהי עם הילד בבית, תלוי במזג האויר. אחר כך קצת ענייני בית, ארוחת ערב, מקלחת לילדון, שעת סיפור ולישון. לרוב משעה תשע בערב יש לי גם קצת זמן לעצמי, לפטפט עם חברות, לצפות בסדרה או לקרוא ספר טוב – ולאחרונה משתדלת גם ליישם על עצמי את ההדרכות שלי על פעילות גופנית… ויש גם כלל ברזל: לא ללכת לישון אחרי אחת עשרה, אני מאוד מקפידה על זה!”.
האם את חשה הערכה מצד המטופלים?
“במרבית המקרים אני מרגישה הערכה מצד המטופלים. לדעתי הרבה פעמים מה שעלול להתפרש כחוסר הערכה מצד המטופל יכול לנבוע דווקא מגורמים כגון תסכול, פחד, חוסר ידע וכדומה. לכן משתדלת תחילה לטפל בגורמים אלו, יש לא מעט מקרים שזה מצליח”.
איך את מצליחה להתמודד עם העבודה האינטנסיבית בצל תקופת הקורונה ומה השתנה מהעבודה שבשגרה?
“אני מתמקדת במחשבה שזו תקופה זמנית ויגיע היום שהדברים יחזרו לסדרם, גם אם לא בדיוק בצורה שאנו רגילים אליה. בתקופה זו אנו משתדלים לדרבן את המטופלים שלנו להשתמש ככל הניתן בשירותים של הרפואה ההיברידית ולחבר כמה שיותר מטופלים לשירותי האונליין. בנוסף מבוצעות מדי יום שיחות מעקב לחולי קורונה, אשר לעיתים רבות דורשות בירור מקיף וסבלנות רבה למצוקתם. כמו כן, עובדים על יצירת קשר טלפוני עם אוכלוסיית הקשישים של המרפאה על מנת לשאול לשלומם, איך מתמודדים, להדריך ולסייע להם בכל הניתן. כמובן שיש מידה מסוימת של חשש להדבקה, ולכן מקפידה היטב על כללי ההיגיינה, כך שאני יודעת שמבחינתי אני עושה את המיטב בשביל לא להידבק. אני ממליצה להתמקד בדברים הטובים שיש לנו בחיים, להימנע ממחשבות על דברים שלא בשליטתנו ולהשתדל להקדיש זמן לפעילויות המפחיתות לחצים. חשוב לזכור שלחרדה או דאגה יתרה כלל אין תרומה בהתמודדות עם בעיות, והן גם לא עוזרות לפתור אותן מהר יותר או טוב יותר. אני מאמינה בלב שלם שהפתרון למגפת הקורונה הינו חיסון, מאחלת לכולנו שיגיע במהרה וכשזה יקרה, מבוטחים יגיעו בהמוניהם להתחסן!”.
לסיכום, איזה מסר תרצי להעביר על עבודת האחיות בשנת 2020?
“הצוות הסיעודי הינו חלק ארי ונדבך מרכזי בטיפול המוענק למבוטחינו, ואכן מורגש כי משנה לשנה תפקיד האחות זוכה להכרה גדולה יותר, מאמינה שמחכים לנו עוד הרבה שינויים שיבואו עלינו לטובה במהלך השנים. מאחלת לכלל צוות האחיות להמשיך בעבודת הקודש שלנו, לרכוש ידע ולשמור על רמת מקצועיות גבוהה וזאת כדי לספק את השירות הטוב ביותר לקהל המבוטחים. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות מקרב לב לצוות מרפאת בני עי”ש על העבודה הקשה הנעשית כאן מדי יום ועל שיתוף הפעולה. תודה נפרדת לאחות מרחב אשדוד במאוחדת, קטי דידיק, אשר מכוונת אותי בעבודתי, עונה בסבלנות רבה לשאלותיי הרבות ומגלה המון הבנה!”
