האם מכון ויצמן מקיים מכרזים בניגוד לחוק חובת המכרזים בעניין שוויון ההזדמנויות ומעדיף תוצרת חו”ל על פני תוצרת כחול לבן? חברת גמאטרוניק הגישה לאחרונה באמצעות עו”ד אמיר עדיקא דרישה לבחון את תקינותו של מכרז להקמת מרכז לרפואה השוואתית במכון. מנכ”ל גמאטרוניק, משה אלימלך: “המכרז מכיל סעיף ובו הדרה ברורה של תוצרת כחול לבן”. מכון ויצמן בתגובה: “אין מקום לטענות”
המכרז האחרון שפירסם מכון ויצמן באשר להקמת מרכז לרפואה השוואתית, מגדיר כי הוא כפוף לחוק חובת המכרזים ולתקנות בדבר העדפת תוצרת ישראלית – אלא שבמפרט המכרז עצמו, הגדיר המכון רשימה סגורה של מציעים מורשים, אשר מצביעה, לכאורה, על הפרת החוק בעניין שוויון ההזדמנויות ובניגוד לתקנות בדבר העדפת תוצרת ישראלית. חברת גמאטרוניק החליטה שלא לשתוק והגישה באמצעות בה כוחה, עו”ד אמיר עדיקא מכתב בנושא אל עינת בלייכר, ראש ענף תקציבים והתקשרויות במכון ויצמן כאשר העתקים ממנו הועברו גם אל שולמית גרי – סגן נשיא למינהל וכספים במכון ויצמן, יאני בע”מ חברה להנדסת חשמל, ח”כ מירב בן-ארי, ח”כ עופר שלח, יו”ר שדולת כחול לבן בכנסת ועו”ד רעות קינן – סמנכ”ל רגולציה וקשרי ממשל בהתאחדות התעשיינים.
במכתב שכותרתו – הפרת חוק חובת המכרזים ותקנות חובת המכרזים, העדפת תוצרת הארץ, במכרז ופגיעה בלתי חוקית בחברות ישראליות – ציינה גמאטרוניק באמצעות עו”ד עדיקא: “במכרז שפרסמתם לאחרונה פורסמו הוראות האוסרות על חברות ישראליות להציע מערכות אל פסק מתוצרתן במסגרת המכרז הנ”ל, זאת על אף שבארץ קיימת תעשייה מפותחת ומתקדמת. הוראות אלו אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק”. עורך הדין של גמאטרוניק פירט על איכויותיה של החברה לרבות היותה חברה ציבורית המעסיקה מאות עובדים, העוסקת בפיתוח ייצור ושיווק פתרונות הספק חשמלי מגוונים, בדגש על מערכות אל פסק וכן המוניטין הרב שנצבר לה במהלך 47 שנות פעילותה בקרב לקוחות שונים בארץ ובחו”ל.
“במסגרת מכרז שהוזמן על ידי מכון ויצמן, הוכנסו הוראות המורות למשתתפי המכרז לבחור יצרן אחד מתוך רשימה של ארבעה יצרנים – כולם יצרנים מחו”ל”, צוין. “בסעיף 12.1.20 למפרט, נדרשו משתתפי המכרז לבחור יצרנית מתוך מאגר של ארבע יצרניות זרות… בעולם קיימים יצרנים רבים נוספים אשר המערכות שלהם עונות על כל הדרישות הטכניות הנדרשות במערכת זו. מרשתנו, שהיא חברה ישראלית העונה לקריטריונים הקבועים בתקנות חובת המכרזים – העדפת תוצרת הארץ מייצרת מערכות אל פסק מן הסוג הנדרש במכרז, באופן העונה על כל הקריטריונים הטכניים הנדרשים. בהקשר זה, לא למותר לציין כי מערכת אל פסק תוצרת מרשתנו, הותקנה בפרויקט אחר של מכון ויצמן ופועלת לשביעות רצונם של אנשי המכון… התנהלות זו, כפי הנראה בעצת יועצים חיצוניים לפרויקט, מהווה הפרה בוטה של חוק חובת המכרזים תשנ”ב-1992 ותקנות העדפת תוצרת הארץ.
“כן מהווה הדבר פגיעה ישירה בעיקרון השוויון ובחופש העיסוק ומאליו התנהלות זו מנוגדת דין. בהקשר זה יוער, כי קביעה ממדרת זו שבמכרז חמורה שבעתיים שעה שהיא אינה עולה בקנה אחד עם תקנות העדפת תוצרת הארץ – כך, לא רק שאין הוראות בהתאם לתקנות – העדפת תוצרת הארץ, שתכליתן היא לעודד ולתמרץ את התעשייה המקומית, אלא חמור מכך, קיימת הדרה של חברות ישראליות ובכללם החברה, תוך העדפה בוטה, וחסרת שוויון דווקא לחברות זרות, זאת בניגוד לאמור בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים.
“בתקופה האחרונה שמה מרשתנו לעצמה למטרה למגר את התופעה הפסולה של הפרת חוק חובת המכרזים ותקנות תוצרת הארץ במשרדי ממשלה רבים. רק לאחרונה תוקנו תנאים מפלים זהים במספר מכרזי מדינה דומים נוכח פנייתה של מרשתנו”, הוסיף עו”ד עדיקא.
בעקבות הדברים ביקשה גמאטרוניק ממכון ויצמן להוציא הודעת הבהרה ו/או תיקון למסמכי המכרז ולפיה תבוטל הרשימה הסגורה של “הספקים המורשים” של מערכות האל פסק ותוחלף בהוראה לפיה כל מציע יוכל להציע מערכת של כל ספק העומדת בדרישות הטכניות שבמכרז”. עוד במכתבה ביקשה גמאטרוניק להודיע לכלל המציעים/לזוכה על תיקון התנאי המדיר ועל חובת העדפת תוצרת כחול לבן במסגרת המכרז וליתן הנחיה ברורה בדבר אופן הניקוד שינתן למציעים אשר יציעו תוצרת ישראלית. כמו כן, נדרש כי “תתווסף הוראה למסמכי המכרז לפיה בהתאם לסעיף 3א’ לתקנות העדפת תוצרת הארץ המבהירה למציעים כי תינתן עדיפות לרכישת מערכות תוצרת כחול-לבן במסגרת הפרויקט”. עוד צוין במכתב כי “למרשתנו נגרמים נזקים ממשיים ומדידים בגין התנהלותכם, הנזק הכספי העקיף גדול בהרבה ונובע מן ההשלכות שיש להדרה פסולה זו ודומותיה ביחס למכרזים אחרים”.
**
ב-15 במאי, השיב מכון ויצמן לטענות באמצעות עו”ד אורית וינר מהלשכה המשפטית במכון ויצמן. “אשר לטענה בדבר העדפת תוצרת הארץ: הגדרת מזמין על פי סעיף 1 לתקנות חובת המכרזים הינה: המדינה ותאגיד ממשלתי המתקשרים לפי תקנות אלה למעט חברה אשר בהתאם לסעיף 63א לחוק החברות הממשלתיות, תשל”ה-1975, לא חלה לגביה ההוראה המסמיכה של סעיף 4א’ לחוק האמור וחברה-בת של חברה כאמור. לפיכך, הוראות תקנות אלו אינן חלות על המכון, בהיותו מוסד להשכלה גבוהה, כהגדרתו בחוק חובת המכרזים, תשנ”ב-1992 ולא המדינה או תאגיד ממשלתי. יתרה מכך, הוראות תקנות העדפת תוצרת הארץ עניינן במכרז לרכישת טובין ולא במכרז לביצוע פרויקט קבלני, אשר במסגרתו, בעתיד ורק תוך כדי הביצוע, תוגשנה לאישור המזמין מערכות שונות. לאור האמור, דחתה הועדה את הבקשה כי תתווסף הוראה למסמכי המכרז לפיה, תינתן עדיפות לרכישת מערכות תוצרת כחול-לבן במסגרת הפרויקט”.
ב-24 במאי השיבה חברת גמאטרוניק וציינה במכתבה כי “הותרת רשימת הספקים המורשים למפרט ‘תאותת’ למציעים הפוטנציאלים מיהם הספקים שמערכותיהם תאושרנה בוודאות על ידי מכון ויצמן והיועץ החפץ ביקרם. דבר זה מנוגד לסעיף 2 לחוק חובת המכרזים ולעיקרון השוויון ומהווה אף פגיעה בחופש העיסוק. לא למותר לציין בהקשר זה, כי בהתאם לעקרונות הפסיקה הישראלית, מספר עקרונות עומדים בבסיס ההליך המכרזי: הגנה על עיקרון השוויון, שמירה על טוהר המידות, מניעת משוא פנים ושחיתות והשגת תוצאה כלכלית אופטימלית.
“עיון בסעיף הרלוונטי בחוק החברות הממשלתיות המוזכר במכתבך, מעלה ספק רב ביחס להחרגת מכון ויצמן מתחולת התקנות העדפת תוצרת הארץ, בהיות מכון ויצמן מכון מחקר. אף עניינית אין מקום לאבחנה. ככל הידוע למרשתנו, אין המכרז עוסק בנושאי חינוך נטענים בגינם לכאורה נקבעה
ההחרגה”.
**
מנכ”ל גמאטרוניק, משה אלימלך, נסער מאוד מן הפרשה. לדבריו: “כולם מדברים על העדפת תוצרת ישראלית אבל מול אוסף הסיסמאות וההצהרות דווקא הגופים הציבוריים הם אלה שמתחמקים מלקחת אחריות בעניין ולוודא יישום של חוק חובת המכרזים והתקנות בדבר העדפת תוצרת ישראלית. המכרז מכיל סעיף ובו הדרה ברורה של תוצרת כחול לבן. המכון מתחמק מלקחת אחריות ונתלה בסעיף נסתר. הסעיף המדיר מוגדר בצורה ברורה ואף קבלן לא יחפש בציציות של המכרז למצוא דרך לעקוף את ההדרה. הקבלנים המציעים בד”כ מעדיפים לא להתעמת עם הלקוח והיועצים שלו ולכן יציעו רק את המערכות שהמכרז הרשה להם להציע. באשר להעדפת תוצרת ישראלית: המכרז לא הנחה את המציעים לשקלל ולתעדף תוצרת ישראלית, המכרז לא פירט כיצד ינוקד התיעדוף של תוצרת ישראלית – כיצד אם כך יקבל הקבלן המציע כחול-לבן העדפה במחיר? מכון ויצמן לא מיישם שום כללי בקרה שהקבלנים המציעים ואחר כך הקבלן הזוכה אכן שקללו ותיעדפו תוצרת ישראלית, ולא דורש מהם להציג שאכן יישמו בפועל. הפרשנות של מכון ויצמן שאין עליהם חובה לבצע זאת, ומרגע שיש קבלן זוכה זה נתון לבחירתו ולשיקול דעתו – ובפרשנות כזו כיצד אם כן תיושם העדפת תוצרת ישראלית?”.
אלימלך הוסיף: “ונניח שפרשנותם נכונה משפטית – מה מפריע להם ליטול יוזמה ואכן לדרוש העדפה של תוצרת ישראלית? במקום להסתתר אחרי פלפולים משפטיים לקחת יוזמה ולהוות דוגמא להעדפת תוצרת ישראלית, כפי שהם שואפים להוות דוגמא וגאווה למחקר ופיתוח ישראלי”.
ממכון ויצמן נמסר בתגובה: “תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), תשנ”ה – 1995 אינן חלות על מכון ויצמן למדע, שכן הגדרת “מזמין” על פי תקנות אלו הנם המדינה ותאגיד ממשלתי בלבד. משמעות הדבר היא, שלא זו בלבד שהמכון אינו נדרש לתת העדפה לתוצרת הארץ, אלא שאסור לו לעשות כן, ולו היה עושה כן היה פועל בניגוד לדין. מכאן עולה שאין מקום לטענות בדבר הדרת תוצרת הארץ. המכון כבר הבהיר לפונה אליו ושב ומבהיר כעת, כי הקבלן הראשי שייבחר במכרז ויבצע את הפרויקט יוכל להגיש בעתיד, במועד הרלוונטי לאישור המערכות למבנה, כל מערכת שירצה לאישור המכון, ובלבד שזו תעמוד בכל הדרישות הטכניות המפורטות במפרט”.
