האם טענות לאלימות במשפחה מצדיקות חלוקה לא שוויונית של הרכוש בין בני זוג מתגרשים? והאם שיפוץ דירה שנרכשה לפני הנישואים מקנה לבן הזוג השני זכויות בעלות בנכס?
שאלות אלה עמדו במרכזו של סכסוך גירושין שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בפסק דין שניתן ב־8 באוקטובר 2026 והותר לפרסום, דחה השופט משה בראון את עיקר תביעותיה הרכושיות של אישה שביקשה לקבל 70% מהנכסים שנצברו במהלך הנישואים, לצד מחצית מדירה שהייתה בבעלות בעלה עוד לפני היכרותם.
תחילת הפרשה בשנת 2016, אז רכש הבעל דירה תמורת כ־1.15 מיליון שקל. הרכישה מומנה באמצעות הון עצמי, סיוע מהוריו ומשכנתא שנלקחה על שמו בלבד.
חודשים אחדים לאחר מכן הכיר את האישה, והשניים נישאו בנובמבר אותה שנה. בתקופת אירוסיהם רכשה גם האישה דירה להשקעה, שנותרה בבעלותה.
לאחר החתונה עברו בני הזוג להתגורר בדירת הבעל, ובשנת 2017 נולד בנם היחיד. האישה הפסיקה לעבוד לאחר הלידה כדי לטפל בילד, ואילו הבעל המשיך לפתח קריירה בתחום הטכנולוגיה.
לטענת האישה, חיי הנישואים התאפיינו באלימות פיזית, מילולית, נפשית וכלכלית מצד בעלה. בפברואר 2023 היא עזבה את הבית עם בנם, עברה למקלט לנשים נפגעות אלימות, הגישה תלונה במשטרה ופתחה בהליכים משפטיים.
במסגרת התביעה הרכושית ביקשה האישה לסטות מחלוקת הרכוש השוויונית הנהוגה בין בני זוג, ולקבל 70% מהרכוש ומהזכויות שנצברו במהלך הנישואים, כך שלבעל ייוותרו 30% בלבד.
לטענתה, האלימות שחוותה גרמה לה לדלקת פרקים ופגעה בכושר השתכרותה, בעוד בעלה משתכר עשרות אלפי שקלים בחודש.
במקביל דרשה לקבל מחצית מהזכויות בדירה שרכש הבעל לפני היכרותם. בין היתר הסתמכה על שיפוץ שבוצע בדירה בסיוע בני משפחתה, על מעורבות אביה במחזור המשכנתא ובקידום פרויקט התחדשות עירונית בבניין, ועל העובדה שתשלומי המשכנתא שולמו מחשבון משותף.
הבעל, שיוצג בידי עורכי הדין ארתור שני ורותם כהן ממשרד ארתור שני ושות', התנגד לדרישות. את האישה ייצגה עורכת הדין שירי אורון.
מטעם הבעל נטען כי ההלכה המשפטית שעליה הסתמכה האישה נועדה להגן על נפגעי אלימות במקרים חריגים, ולא להעניק באופן אוטומטי חלק גדול יותר ברכוש למי שטוען כי נפגע מאלימות.
ההגנה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 7272/10, שעסקה במקרה קיצוני של ניסיון רצח בין בני זוג. לטענת עורכי דינו של הבעל, אין להחיל את ההכרעה באותו מקרה באופן גורף על כל סכסוך רכושי שבו מועלות טענות לאלימות.
עוד נטען כי האישה לא הציגה חוות דעת רפואית התומכת בטענה לדלקת פרקים או בקשר בין מצבה הרפואי לאלימות הנטענת, ולא הוכיחה פגיעה בכושר השתכרותה.
השופט משה בראון קיבל את עמדת הבעל בסוגיות הרכושיות המרכזיות.
בפסק הדין הבהיר כי אין להקל ראש בטענות לאלימות במשפחה, אולם גם כאשר קיימות אינדיקציות לאלימות, אין בכך כשלעצמו כדי להצדיק הענקת חלק גדול יותר מהרכוש לאחד מבני הזוג.
לפי ההכרעה, האישה לא הוכיחה את הקשר הנדרש בין האלימות הנטענת לבין פגיעה כלכלית המצדיקה סטייה מחלוקה שוויונית. בין היתר צוין כי לא הוצגה חוות דעת רפואית, לא הוכחה פגיעה בכושר ההשתכרות ולא הוכח פער השתכרות חריג בהיקף הנטען.
השופט התייחס גם לפסיקת העליון שעליה הסתמכה האישה, והסביר כי באותו מקרה נקבע חריג ממוקד: בעקבות ניסיון רצח של בת הזוג, הוחרגו מאיזון המשאבים זכויות פנסיוניות התלויות בחייה, בעוד יתר הרכוש חולק באופן שוויוני.
לפיכך נקבע כי הרכוש והזכויות שנצברו במהלך הנישואים יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים.
בית המשפט דחה גם את דרישת האישה לקבל מחצית מהדירה שרכש הבעל לפני הנישואים.
השופט ציין כי הדירה נרכשה לפני שהצדדים הכירו, וכי תקופת המגורים המשותפת בה הייתה קצרה יחסית. עוד נקבע כי השיפוץ שבוצע בנכס, בעלות של כ־40 אלף שקל, היה מצומצם בהיקפו.
באשר לסיוע שהעניק אביה של האישה, נקבע כי לא הוכח שמדובר במעורבות החורגת מעזרה משפחתית מקובלת.
בית המשפט קבע כי לא הוכח אותו "דבר מה נוסף" הנדרש כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בדירה שהייתה בבעלות הבעל עוד לפני הנישואים.
בפסק הדין התייחס השופט גם לסתירות שמצא בגרסאות האישה: בהליך הרכושי תיארה, בין היתר, מערכת יחסים שהתאפיינה בהרמוניה ובשיתוף, בעוד שבהליכים אחרים תיארה חיי נישואים רצופי אלימות וסבל מראשיתם.
לצד דחיית הדרישות המרכזיות של האישה, בית המשפט לא קיבל את עמדת הבעל בכל הסוגיות.
אחת המחלוקות נגעה לחוב של כרבע מיליון שקל למטפלת פסיכולוגית שטיפלה בבעל.
השופט קבע כי הטיפול ניתן בשל אלימות הבעל, ולכן יש להטיל עליו את עיקר האחריות לתשלום החוב – בשיעור של 80%.
האישה חויבה לשאת ב־20% הנותרים, בין היתר בשל מעורבותה בטיפול, הסכמתה לעלותו והתייחסותה לחוב כחוב משותף.
בכך נדחתה הן דרישת האישה להטיל על הבעל את מלוא החוב והן עמדת הבעל שלפיה יש לחלק אותו בחלקים שווים.
נוכח העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, נקבע כי כל אחד מהצדדים יישא בהוצאותיו.
עו"ד ארתור שני, שייצג את הבעל לצד עו"ד רותם כהן, מסר בעקבות פסק הדין:
"הלכת העליון היא מגן, לא חרב. היא נועדה למנוע מפוגע ליהנות מנכסי הנפגעת – לא להעניק זכויות עודפות ברכושו של הצד השני ללא הוכחת נזק כלכלי. בית המשפט החזיר את ההלכה לתכליתה המקורית."
פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין טענות לאלימות במסגרת מערכת יחסים זוגית לבין התנאים המשפטיים הנדרשים לצורך חלוקה לא שוויונית של רכוש. לצד זאת, ההכרעה בעניין החוב למטפלת ממחישה כי בית המשפט עשוי להביא בחשבון את נסיבות האלימות גם בקביעת האחריות לחיובים כספיים מסוימים.
קבוצת ערים
- אופקים
- אור יהודה
- אילת והערבה
- אשדוד
- אשקלון
- באר יעקב
- באר שבע והנגב
- בת ים
- גבעת שמואל
- גבעתיים
- גדרה
- גן יבנה
- גני תקווה
- דימונה
- הרצליה
- חולון
- יבנה
- יהוד מונוסון
- יהודה ושומרון
- ירוחם
- ירושלים
- כל הארץ
- כפר סבא
- לוד
- מודיעין מכבים רעות
- מועצות - עוטף עזה
- מזכרת בתיה
- מצפה רמון
- נס ציונה
- נתיבות
- נתניה
- סביון
- ערד
- פתח תקווה
- קריית אונו
- קריית גת
- קריית עקרון
- קרית מלאכי ו-מ.א באר טוביה
- ראש העין
- ראשון לציון
- רחובות
- רמלה
- רמת גן
- רמת השרון
- שדרות
קטגוריות
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.







