מיכאיל לרמנטוב חיבר את המחזה “נשף המסכות” בו הביע את דעתו. “נשף המסכות הוא חלום בחברה המודרנית, חלום בו כל אחד עוטה מסכה”. בזמננו, זה לא חלום, זו מציאות.
עודד בורלא, בספרו נשף מסכות מתאר: “הם התחפשו כל כך יפה”. שמונים שנה לפני הופעת הקורונה בעולם, חיבר אראם חצטוריאן את וולס – נשף המסכות להצגה בתיאטרון של לרמנטוב. בתנ”ך מתנגדים למסכות (זו כנראה הסיבה שחלק מבני העדה החרדית בארץ התנגדו , בתחילת המגפה, לחבוש מסכה ) ככתוב: “אלהי מסכה לא תעשה לך “(שמות,ל”ד 17) “ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה” (דברים, כ”ז 15).
מסכות מופיעות בהצגה, בספרות, במוסיקה, בתנ”ך. ליוצרים בתחומים אלו, נוספו בימי הקורונה בארץ, אנשים רבים שרוח היצירתיות שרתה עליהם. אנשים יצרו מסכות מכל חומר מצוי. חולצות טריקו ישנות, ממחטות, סחבות. הגדילו לעשות אנשים יצירתיים שהשתמשו בחזיות. המסכה היא כיסוי על הפנים לשם תחפושת או להעלמת זהות. בדל לבוש שהפך לכיסוי מרכזי להתנהגותם ומחשבותיהם של פוליטיקאים. יש מנהיגים המשתמשים במסכות לפולחני הערצה. על כך ניבא הנביא ישעיהו (כ”ח,20): “כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס”?
המסכה נועדה להיות על פנינו למשך זמן קצר בלבד. אך יש אנשים שהיא חלק מפרצופם כל החיים. אותנו היא מלווה כשלושה חודשים. כיום, המגפה מראה סימני נסיגה והחלשות, אך המסכה הפכה לחלק בלתי נפרד בחיי היום יום. אנו יוצאים לרחוב או נכנסים למבנה ציבורי ,אנו עוטים מסכה על פנינו. מלווה אותנו תחושה שאנו נמצאים בנשף מסכות מתמשך. זה הזמן לבדוק אלו שנויים חוללה הקורונה בחיינו, בחודשים האחרונים.
– התנועה פחתה וגם תאונות הדרכים. המכוניות העלו אבק, חסכנו הרבה כסף על דלק.
– פעם כאשר עבדנו, חלמנו שנה שלמה על חופשה קצרה. היום בח”לת מתמשך חולמים על חזרה לעבודה.
– בעבר, מחיאות כפיים, הביעו תודה על הנאה שגרמו לנו אנשים במופע יחיד או של רבים. לאחרונה, מחיאות כפיים הפכו סמל למחאה.
– בימים שמכבר, לצאת מהארון הייתה הצהרה על השתייכות למגזר מוגדר. בתחילת הקורונה, רוב עקרות הבית התאמצו להיכנס לארון כדי למצוא תעסוקה בסידורו.
– הקורונה הביאה ווירוס שהרחיק מאתנו, פיסית, בני משפחה וחברים. יחד עם זאת היא גרמה לקירוב לבבות.
– היו זמנים , במפגשים משפחתיים וחברתיים, לחצנו ידיים, התחבקנו והתנשקנו. היום מסתפקים במגע מרפקים.
– בעבר, בדקו אותנו ואת חפצינו בכניסה לאולמות וקניונים כדי לבדוק אם אתה לא מסתיר נשק . היום מכוונים למצחך “אקדח”, לבדוק את חומך. בכל הפעמים שנבדקתי, חומי הלך וירד, היום מדדו לי 35.6 מעלות חום. התחלתי לחשוש ללכת לחנויות וקניונים שמא ירד חום גופי ואהפוך להיות יצור בעל דם קר. נחש!
קורונה, קורונה. ההיית או חלמתי חלום?
