לפני הקניון, מגדלי המגורים והמרכזים החדשים, היו כאן 38 משפחות. ב־1939 החל יישוב כפר אונו. התוכנית המקורית הייתה להקים יישוב חקלאי למחצה עבור עובדים מן הערים הסמוכות, והבתים הראשונים היו מוקפים פרדסים. בשנות העלייה הגדולה השתנה המקום במהירות: עד 1950 כבר חיו בו כ־4,000 תושבים, רובם יוצאי עיראק, ולצדם יוצאי רומניה, תימן וצפון אפריקה. ב־1954 נותקה קריית אונו מהאזור החקלאי שסביבה ופנתה באופן מובהק לפיתוח עירוני.
המעבר היה מהיר כל כך, שהעיר של היום כמעט לא נראית כמו המקום ההוא. ובכל זאת, אם מחפשים היטב, העבר עדיין מציץ החוצה. עץ הדר מופיע בסמל העיר לזכר הפרדסים, ושכונת רייספלד, אחת השכונות המזוהות כיום עם קריית אונו החדשה, נבנתה בתחילת שנות האלפיים על שטח שהיה קודם לכן פרדס.
אולי בגלל זה האוכל בקריית אונו בסוכות 2026 אינו סיפור של “מטבח עירוני” אחד. הוא סיפור של בתים ומשפחות שנכנסו לעיר, ושל העיר שהלכה ונבנתה סביבם.
אחת הדוגמאות הכי יפות היא Stella Bakery.
מאחורי סטלה עומדים שלושת האחים אהרון, דניאל וליאור נתנוב, שפתחו את העסק ב־2020 וקראו לו על שם אמם. סטלה עלתה לישראל בגיל 20, והעבודה הראשונה שלה הייתה במאפייה קטנה בקריית שלום, שם למדה לעבוד עם בצק ולאפות. אחרי שנים שבהן גידלה את שלושת בניה והתמודדה עם קשיים כלכליים, הם החליטו להפוך דווקא את הסיפור שלה למותג משפחתי.
זה התחיל דווקא בתוך הסגר הראשון, תקופה לא הגיונית במיוחד לפתוח בה בית קפה, והתפתח לבייקרי, פטיסרי ומטבח פעיל בקריית אונו. נכון לספטמבר 2026 המקום פעיל בלוי אשכול 121 וממשיך למכור לחמים, כריכים, קישים, קינוחים ומארזי אירוח.
ויש משהו מאוד מתאים לקריית אונו בסיפור הזה. עיר שקלטה במשך עשורים משפחות שהגיעו ממקומות אחרים מקבלת עכשיו עסק שבו הדור השני אומר בעצם: מה שאמא הביאה איתה לעבודה הראשונה שלה בישראל ראוי לעמוד במרכז.
מסוג אחר לגמרי הוא קפה סיגל ברחוב ההגנה.
זה לא מקום שמנסה למשוך קהל מכל גוש דן באמצעות קונספט גדול. להפך. הוא מגדיר את עצמו כקפה בוטיק שכונתי, עם גינה והרבה תחושת בית. ב־2022 כבר חגג המקום עשור, וב־2026 הוא עדיין מופיע ברשימות העדכניות של בתי הקפה הפעילים בעיר.
יותר מעשור של קפה שכונתי בעיר שעוברת התחדשות אינטנסיבית הוא הישג מעניין בפני עצמו.
כי קריית אונו גדלה בדיוק לכיוון ההפוך ממקום קטן שבו כולם מכירים את כולם: האוכלוסייה עומדת כיום על כ־46 אלף תושבים, שכונות חדשות ממשיכות להיבנות והמרקם הולך ונעשה צפוף יותר. דווקא בתוך התהליך הזה, בית קפה קטן שבו אותם תושבים חוזרים שוב ושוב ממלא תפקיד שהולך ונעשה נדיר: הוא מחזיק חתיכה מהתחושה הישנה של השכונה.
התחנה השלישית אפילו לא מתחילה בשולחן, אלא במזווה.
תבליני כוחלני פועלים ברחוב מרזוק ועזר. העסק מתאר ותק של כ־25 שנה בתחום התבלינים, ובשנים האחרונות הרחיב את הפעילות גם למעדנייה. לצד תבלינים, קטניות, פיצוחים ומוצרים מהמזווה אפשר למצוא בו דגים מעושנים, חמוצים וסלטים, ובמיוחד סביב ימי שישי גם ג'חנון, קובנה, חילבה, סחוג, סאלוף ולחוח. העסק פעיל גם בספטמבר 2026, כולל מכירה ומשלוחים.
דווקא חנות תבלינים יכולה לספר את קריית אונו טוב יותר מעוד מסעדה.
בשנות ה־50 חלק ניכר מאוכלוסיית המקום היה ממוצא עיראקי, ולצדו חיו תושבים מתימן ומצפון אפריקה. היום אין צורך לחלק את המדפים לפי גלי עלייה: עמבה יושבת ליד סחוג, ג'חנון ליד פפריקה מרוקאית, וצימוקים פרסיים ליד חומרי גלם ממטבחים אחרים.
אחרי שלושה דורות כבר קשה להחליט איזה מזווה “שייך” לאיזו קהילה. הוא פשוט הפך למזווה ישראלי־אונואי.
ואז מגיע המקום שבו ההיסטוריה העירונית כמעט נראית דרך החלון.
קפה גן סיפור פועל בלב פארק רייספלד, ברחוב המייסדים 3. הסניף פעיל כיום שבעה ימים בשבוע, עם אוכל חלבי, פסטות, דגים, ארוחות בוקר וקינוחים, והוא בנוי במובהק כמקום משפחתי בתוך הפארק.
אבל כאן המיקום מעניין יותר מהתפריט.
רייספלד נבנתה על שטח שבו היה בעבר פרדס. כלומר, במקום שבו לפני כמה עשורים היו עצי פרי, משפחות יושבות היום בבית קפה מול דשא ועצים בתוך פארק עירוני.
זה כמעט תקציר של קריית אונו במשפט אחד.
החקלאות לא נשמרה, אבל הירוק כן. הפרדס הפך לשכונה, והשכונה יצרה פארק, ובתוך הפארק נוצר שוב מקום שבו משפחות נפגשות. לא שימור נוסטלגי אלא גלגול אחר של אותה אדמה.
והתחנה החמישית כבר שייכת לגמרי לקריית אונו של עכשיו.
Milano Bakery נפתח במתחם הדובדבן בספטמבר 2025 על ידי קבוצת פומו, שכבר הפעילה באזור את קפה נאפו. הקבוצה בחרה בבייקרי בסגנון איטלקי עם לחמים שנאפים במקום, פוקאצ'ות, כריכים, בורקסים, קרואסונים וקינוחי ויטרינה. נכון לספטמבר 2026 מילאנו פעיל ומקיים גם פעילות משלוחים שוטפת.
לכאורה זה המקום הכי פחות “היסטורי” ברשימה, ובדיוק משום כך הוא חשוב.
לפני עשור או שניים רבים מתושבי בקעת אונו היו נוסעים לתל אביב כדי למצוא בייקרי מושקע או ערב במסעדה. היום קבוצות מסעדנות מזהות את קריית אונו עצמה כקהל שמצדיק פתיחת מקומות כאלה. הכתבה העדכנית של ynet על הפריחה הקולינרית באזור תיארה בדיוק את השינוי הזה: אוכלוסייה שרוצה את הרמה וההיצע של תל אביב, אבל ליד הבית.
כך שבין סטלה למילאנו יש בעצם שני קצוות של אותה עיר.
בצד אחד שלושה אחים שבונים עסק מתוך הסיפור של אמא. בצד השני קבוצת מסעדנות שמזהה עיר שכבר הפכה לשוק קולינרי בפני עצמו. באמצע נמצאים קפה שכונתי, חנות תבלינים ופארק שנבנה על הפרדס.
קריית אונו אינה זקוקה למאכל רשמי כדי לספר את עצמה.
דווקא בסוכות, חג האסיף, אפשר לחבר שתי שכבות אמיתיות מההיסטוריה המקומית: הפרדסים של כפר אונו והקהילה העיראקית הגדולה שנקלטה כאן בשנות ה־50.
לכן המתכון הבא אינו מתכון היסטורי של קריית אונו. זו מנה חגיגית בהשראת שתי השכבות האלה: אורז מתובל עם בצל מקורמל, שקדים, צימוקים וקליפת תפוז. הוא אינו שחזור של מנה עיראקית מסוימת ואינו טוען שכך בישלו בכפר אונו; הוא לוקח את מסורת האורז והתבלינים של מטבחי המזרח ומחבר אותה אל ההדרים שהיו פעם חלק מהנוף המקומי.
אורז חגיגי עם שקדים, צימוקים ותפוז
מצרכים
2 כוסות אורז בסמטי
3 בצלים גדולים, פרוסים דק
3 כפות שמן זית
½ כוס שקדים פרוסים
½ כוס צימוקים בהירים או כהים
גרידה דקה מתפוז אחד
¼ כוס מיץ תפוזים טרי
½ כפית כורכום
½ כפית בהרט
¼ כפית קינמון
מעט הל טחון, לא חובה
3 כוסות מים רותחים או ציר
מלח
פלפל שחור
חופן פטרוזיליה קצוצה
אופן ההכנה
שוטפים היטב את האורז עד שהמים כמעט צלולים ומשרים אותו במים קרים כ־20 דקות. מסננים.
מחממים שתי כפות שמן בסיר רחב ומטגנים את הבצל על אש בינונית־נמוכה בסבלנות, עד שהוא שחום, מתוק וכמעט מקורמל. מוציאים כמחצית ממנו ושומרים להגשה.
מוסיפים לסיר את האורז, הכורכום, הבהרט, הקינמון ומעט הל ומערבבים כדקה.
מוסיפים את גרידת התפוז, הצימוקים ומיץ התפוזים. יוצקים את המים הרותחים או הציר, מתבלים במלח ובפלפל ומביאים לרתיחה.
מכסים, מנמיכים לאש קטנה ומבשלים כ־15 דקות. מכבים ומשאירים מכוסה עוד עשר דקות בלי לפתוח.
בינתיים קולים את השקדים במחבת יבשה עד שהם מזהיבים.
מאווררים את האורז בעדינות במזלג, מעבירים לצלחת הגשה ומפזרים מעל את הבצל המקורמל ששמרנו, השקדים והפטרוזיליה.
מי שרוצה להפוך את המנה למרכז הארוחה יכול להוסיף מעל פרגיות צלויות, קציצות או ירקות ממולאים; היא עובדת מצוין גם בפני עצמה לצד שאר מנות החג.
וזה אולי הסיום הכי מתאים לקריית אונו: אורז שמזכיר את המשפחות שהגיעו לכאן בשנות ה־50, ותפוז שמחזיר את העיר לרגע אל הפרדסים שהיו כאן עוד קודם.
הפרדס עצמו כבר איננו. במקומו יש פארק, שכונות, בתי קפה ובייקרי איטלקי חדש. אבל בסוכות, כשהשולחן יוצא החוצה, אפשר עדיין להחזיר אליו קצת ממה שהיה כאן לפני שכל הבנייה התחילה.
שעות הפעילות בערב החג, בסוכות ובחול המועד עשויות להשתנות.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
