מבזקים
"הוא פשוט בררן באוכל" – או שאולי אנחנו פשוט עדיין לא באמת רואים אותו? הישג לנמל אשדוד: עלה לדירוג AA ושמר על מעמד פלטינה+ בדירוג מעלה איחוד כוחות בכדורגל ביבנה: ניהול הקבוצה הבוגרת עובר להנהלה חדשה שני מנהלים חדשים יובילו את חטיבות הביניים בחולון בשנת הלימודים הקרובה חשד לאלימות ברחובות: גבר בן 35 נפצע באורח בינוני מפציעה חודרת עדכון: שמונה נפגעים בשריפה בבניין מגורים בירושלים – אישה במצב קשה ילדה בת 6 נפצעה באורח בינוני לאחר שנפלה ממתקן בגן שעשועים ברחובות יותר מ – 120 משתתפים: אימון ניווט תחרותי התקיים בשכונת רביבים בראשון לציון צומחת מתוך בית הספר: קרן מנגד מונתה למנהלת בית הספר בן צבי בקריית עקרון הצהרת תובע נגד צעיר מסילוואן: חשוד שירה זיקוקים לעבר כוח מג"ב ופצע קצין משטרה המשטרה: אין חשד לפלילים בפרשת היעלמותו של יובל קוגן בן ה-4 מאשקלון שריפה בבניין מגורים בירושלים: אישה נפצעה קשה ושלושה ילדים נפגעו משאיפת עשן נחנך אולם הספורט החדש בגבעת שמואל: טורניר לזכרו של סמ"ר עופר שרעבי ז"ל מחר במודיעין: תרגיל חירום של המשטרה וכיתות הכוננות בין רעות למשואה טלטלה בצמרת עיריית חולון: המנכ״ל גלעד אברהמי מסיים את תפקידו הולכת רגל נפגעה מאוטובוס בחולון: פונתה במצב קשה עם חבלת ראש שליטה הושגה בשריפת הקוצים סמוך למחלף שורק: לוחמי האש ממשיכים בכיבוי הסופי ההגרלה יצאה לדרך: כמעט 8,000 דירות יוגרלו בראשון לציון, אשדוד, רחובות, בית שמש וערים נוספות "הוא היה מקור ההשראה שלי": השוטר מבת ים שממשיך את דרכו של אחיו שנהרג בדרך להצלת חיים צו איסור פרסום הוטל על פרשת סחיטה באיומים הנחקרת בקריית מלאכי

"הוא פשוט בררן באוכל" – או שאולי אנחנו פשוט עדיין לא באמת רואים אותו?

מאבקי האוכל שמוכרים כמעט לכל בית עשויים להסתיר סיפור עמוק יותר. במקום לשאול איך לגרום לילד לאכול, אולי הגיע הזמן לשאול מה הוא מנסה לומר לנו דרך ההתנהגות שלו.
"הוא פשוט בררן באוכל" – או שאולי אנחנו פשוט עדיין לא רואים אותו?
"רק תטעם."
"עוד ביס אחד."
"אבל אתמול דווקא אכלת את זה."
"אחותך אכלה הכול בגיל שלך."
אם אתם הורים, יש סיכוי טוב שלפחות אחד מהמשפטים האלה נאמר אצלכם בבית.
אנחנו אומרים אותם מתוך אהבה, מתוך דאגה ומתוך רצון אמיתי שהילדים שלנו יאכלו טוב, יגדלו בריא ויקבלו את כל מה שהם צריכים.
אבל עם השנים, דרך העבודה שלי עם משפחות, מצאתי את עצמי שואלת שאלה אחרת.
אולי לפני שאנחנו שואלים איך לגרום לילד לאכול, כדאי שנשאל:
האם אנחנו באמת רואים את הילד שיושב מולנו?
כהורים, אנחנו רגילים להסתכל על הצלחת. כמה הוא אכל, מה הוא סירב לטעום, כמה נשאר בצלחת.
אבל לפעמים הסיפור האמיתי בכלל לא נמצא בצלחת.
הוא נמצא בילד.
כשילד מסרב לאכול, אנחנו רואים את ההתנהגות. את הסירוב, את התסכול ואת המאבק שחוזר כמעט בכל ארוחה.
אבל אולי ההתנהגות היא לא הבעיה.
אולי היא הדרך של הילד לומר לנו שמשהו פשוט לא מרגיש לו נכון.
אולי זו רגישות למרקם.
אולי לריח.
אולי לרעש סביב שולחן האוכל.
ואולי יש משהו שהוא עדיין לא יודע להסביר במילים.
לא תמיד נדע מהי הסיבה, ולא תמיד תהיה תשובה אחת. אבל מניסיוני, עצם המעבר משיפוט לסקרנות משנה את הדרך שבה אנחנו פוגשים את הילד שלנו.
אחת המשפחות שליוויתי הייתה משפחתה של טל (שם בדוי), שכיום היא בת 11.
במשך שנים, כל ארוחה בבית הייתה מלווה במתח. עוד לפני שהצלחת הונחה לפניה, היא כבר הייתה מנידה את ראשה ואומרת: "לא רוצה". אמא שלה ניסתה הכול – לבשל אחרת, לשכנע, לבקש, להתעקש, לוותר – אבל שום דבר לא באמת שינה את המציאות.
"הרגשתי שכל הבית מסתובב סביב השאלה אם טל תאכל היום משהו," סיפרה לי אמה. "כבר לא ידעתי אם אני דואגת לבריאות שלה או פשוט נלחמת איתה כל ערב מחדש."
במהלך הליווי הצעתי לה להסתכל גם מזווית נוספת. במסגרת העבודה שלי אני נעזרת, בין היתר, גם במפת העיצוב האנושי ככלי שמאפשר להתבונן בצרכים האישיים של כל ילד, ובהם גם בהרגלי האכילה שלו.
האמא הודתה שמעולם לא חשבה שלכל ילד עשויה להיות דרך אחרת ונכונה עבורו לפגוש את האוכל, אבל מתוך הרצון לעזור לבתה היא הייתה מוכנה להתנסות.
בהדרגה, היא התחילה לשנות לא את טל – אלא את הדרך שבה היא מגיבה אליה.
הלחץ סביב הארוחות ירד.
המאבקים הלכו ופחתו.
נכנסה יותר הקשבה.
יותר סבלנות.
ויותר אמון.
עם הזמן השתנתה גם מערכת היחסים של טל עם האוכל.
אבל אולי השינוי הגדול ביותר היה דווקא אצל אמא שלה.
היא הפסיקה לראות ילדה "בררנית".
והתחילה לראות את הבת שלה.
הסיפור של טל הוא רק דוגמה אחת.
לא כל ילד דומה לה, ולא כל משפחה תחווה את אותו התהליך.
אבל הוא מזכיר לנו שלפעמים, כשאנחנו מחליפים את הרצון לתקן ברצון להבין, משהו עמוק מתחיל להשתנות.
גם ההשוואות, שלרוב נאמרות מתוך כוונה טובה, לא באמת מקרבות אותנו.
"אצל אחותך זה לא היה ככה."
"כל הילדים בגן אוכלים."
אבל הילדים שלנו לא אמורים להיות אותו הדבר.
לכל אחד מהם יש קצב אחר.
רגישויות אחרות.
צרכים אחרים.
ודרך אחרת לפגוש את העולם.
כשאנחנו משווים אותם לאחרים, הם עלולים להרגיש שמשהו בהם לא בסדר.
כשאנחנו מתבוננים בהם בלי להשוות, הם מרגישים שרואים אותם.
גם שולחן האוכל משתנה כשמשנים את נקודת המבט.
כשכל ארוחה הופכת למשא ומתן, לשכנועים או למאבק, האוכל כבר מזמן אינו רק אוכל. הוא הופך למקור של מתח ותסכול – גם עבור הילד וגם עבור ההורה.
אבל כשמורידים את הלחץ ומפנים מקום להקשבה, לסבלנות ולסקרנות, נפתח מרחב חדש.
מרחב שבו אפשר להתחיל להבין, במקום להילחם.
אני כותבת את הדברים האלה גם מתוך הסיפור האישי שלי.
כילדה כמעט לא אכלתי. במשך שנים חשבו שאני בררנית. רק בבגרותי הבנתי שאולי לא הייתי ילדה "בעייתית". אולי פשוט הייתי ילדה שהיה צריך לראות אחרת.
ההבנה הזאת מלווה אותי עד היום.
היא מזכירה לי שכל ילד הוא עולם בפני עצמו, ושאין דרך אחת שמתאימה לכולם.
לכן, גם היום, כשאני מלווה משפחות, אני משתדלת קודם כול לעצור, להתבונן ולהכיר את הילד כפי שהוא. לצד כלים נוספים שאני משתמשת בהם, אני נעזרת גם במפת העיצוב האנושי כדי לפתוח עוד זווית להתבוננות – לא כדי להגדיר את הילד, אלא כדי לעזור להורים להכיר אותו קצת יותר.
בסופו של דבר, אני לא מאמינה שהתפקיד שלנו הוא לגדל ילדים שאוכלים כמו כולם.
אני מאמינה שהתפקיד שלנו הוא לגדל ילדים שמרגישים שרואים אותם.
כי לפעמים, השינוי הגדול ביותר לא מתחיל במה שיש על הצלחת.
הוא מתחיל בדרך שבה אנחנו מסתכלים על הילד שיושב מולה.

הכותבת: אירית עוז, עוסקת מזה שנים בליווי והדרכת הורים ומשפחות, התפתחות אישית, Human Design, תקשור והכוונה אינטואיטיבית, ומעבירה הרצאות, מפגשי זום וייעוצים לקהל דובר העברית ברחבי העולם.

ליצירת קשר: הכי טוב דרך המייל- [email protected]

קישור לאתר –   משכן עוז-הרמוניה

◼️ חדשות משפחה: הורים, ילדים ומה שביניהם בווטסאפ לחצו כאן

קטגוריות

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: נוצר באמצעות בינה מלאכותית

דילוג לתוכן