העתירה, שהוגשה על ידי עורכי הדין טל מישר ועדיאל זימרן ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות', הוגשה על רקע העובדה שמשרד האוצר יחד עם משרד התרבות הקצו סכום של 200 מיליון ש"ח לטובת התמודדותם של מוסדות התרבות עם משבר הקורנה – אולם באופן בלתי נתפס דווקא היכלי התרבות, אשר פגיעתם מהפסקת הפעילות בתקופה זו היא הקשה ביותר, אינם זכאים ליהנות מכספי תמיכה אלה, והכסף יועד באופן בלעדי לטובת מוסדות תרבות יוצרים אשר נתמכים באופן שוטף על ידי המשרד.
התוצאה היא פגיעה אנושה ביותר בהיכלי התרבות אשר תוביל לכך שהם לא יוכלו להמשיך בפעילותם החשובה להנגיש את התרבות לציבור הרחב בכל חלקי הארץ – בתקופת המשבר ואף בתקופה שלאחריה. היכלי התרבות מבוססים כמעט באופן בלעדי על הכנסות עצמיות ממכירת מנויים וכרטיסים, ובתקופה זו הכנסתם ירדה בחלק מהמקרים עד כדי 90%. במצב זה, בלא תמיכה משמעותית של משרד התרבות, חלק ניכר מהיכלי התרבות לא יוכלו לצלוח את המשבר ואזרחי ישראל רבים לא יוכלו להמשיך ולצרוך תרבות איכותית כפי שהם רגילים בימי שגרה.
בעתירה נטען כי היכלי התרבות אינם גופים פרטיים אשר פועלים למטרות רווח עצמי כי אם עמותות וחברות הפועלות אך ורק לטובת רווחת הקהילה והציבור הרחב. מדובר בחלק אינטגראלי ממערך התרבות הלאומי אשר נושא בחובת המדינה לספק לכל אזרחיה את זכות הגישה לתרבות. העובדה כי בימי שגרה מצליחים המוסדות המארחים לעמוד באתגר במאמץ כביר – אין בה כדי לפטור את אחריות המדינה ביחס למוסדות אלה בעת צרה ומצוק. אחריותה של המדינה – ובפרט של משרד התרבות – להיכלי התרבות נגזרת באופן ישיר מחובתה של המדינה לספק לאזרחיה את הזכות לתרבות.
אשר על כן ההפליה שיוצרים המבחנים שפרסם משרד התרבות אינה רק הפליה מנהלית, אלא היא הפליה חוקתית הפוגעת בזכות יסוד של אזרחי המדינה לנגישות לתרבות.
תוצאת הדברים היא שבעוד אזרחי המדינה אשר מתגוררים בסמוך למוסדות התרבות היוצרים יוכלו להמשיך וליהנות מהגישה לתרבות; זכותם של מרבית אזרחי ישראל אשר אינם מתגוררים במקומות אלה, ובאופן מיוחד אלה אשר בחרו את מקום מושבם בפריפריה תפגע באורח קשה ביותר.
