השבוע התקשר אליי חבר ממש טוב שלי, בן אדם שאני ממש מעריכה ואוהבת. איכשהו השיחה שלנו התגלגלה לדיון בשאלה מה המשמעות של המילה נורמלי. צחקנו על זה שאני בהגדרה לא ממש נורמלית בעhני רבים ולא רק שאין לי בעיה עם זה, אני אפילו גאה בזה.
כשאנחנו אומרים על מישהו שהוא נורמאלי אנחנו בעצם אומרים שהוא כמו כולם. אני מניחה שגם אתם, כמוני, מכירים הרבה אנשים שפועלים מתוך דחף ה’היגיון’ או המקובל. אם יש משפט שמוציא אותי מדעתי זה ” ככה זה … מאז ולעולם”. הטענה שלי היא שאם לא מדבור באיזה חוק , כלל ידוע בתורה או מנהג מקומי בעל חשיבות אין דבר ככה זה. בשנים האחרונות אנחנו מדברים המון על ייחודיות, בידול, שונות וכיוצא בזה… כלומר: אנחנו נוהגים ללכת בתלם, אבל במקומות שנוח לנו ומשתלם לנו אנו יורדים מהמסלול ומפלסים גישה חדשה. יש טרנד כזה – נוהגים לכנות אותו גישה פורצת דרך. בעיניי הרצון הזה להיות כמו כולם ( אפילו בלי לחץ חברתי ממשי אלא מחשבת בלבד) מסרס אותנו, את ההוויה שלנו, פוגם משמעותית ביכולת שלנו להביא את עצמנו לעולם כפי שאנחנו.
אנחנו אנשים שיפוטיים נקודה. כשאנחנו רואים מישהו שלבוש שונה, צובע שערו שונה, שר באמצע הקניון מבלי להתרגש מאיש – כולנו (נו הלוואי שיהיה מישהו שיגיד לא כולנו, אני דווקא נהנה לראות את הקסם ואת הביטחון שיש בכל עובר אורח). תזכרו שאנחנו , כחברה , הגדרנו מה נורמלי ומה לא, מה נכון ומה לא, מה סביר ומה לא וההגדרה לנורמליות בכללית או לנורמה בפרט ממש משתנה מתרבות לתרבות ממקום למקום ויש לה קשר ישיר להיסטוריה וכמו שאמרתי בתחילה לדת, לחוקים וכו’. ושוב גם כאן מדובר באנשים. ואנשים אתם כבר יודעים, הם מאוד מורכבים.
לכן כשאני מעלה רעיון או מחליטה לעשות משהו ומישהו אומר לי שזה לא נורמלי אני שואלת: “איפה זה כתוב” משום מה לבני האדם יותר קל להתמודד עם הכתוב… ואז כשאני מערערת את מחשבתם הם עוברים ל: “זה לא נהוג” ואז אני שואלת: ” מתי ננהיג משהו חדש ומה יקרה אם…”. עכשיו הם כבר מהרהרים בדבריי ואני חייבת להודות שעל פי רוב הם עדיין יחשבו שאני משוגעת. אופס… לא נורמלית נשמע טוב יותר נכון?
יש הטוענים כי המקור של הרצון או הצורך להתאפס כנורמלי נעוץ בכך שכולנו חפצים באהבה ורוצים להיות ראויים לה לכן אנחנו מאמצים כללים ואידיאלים.
אני לא מפחדת שלא יאהבו אותי בגלל מי שאני. אני מאמינה באנשים. אני יודעת שהם כבר מזמן לא פועלים מתוך חשש פרוידיאני לקבל עונש ולאבד את הזכות להיות נאהבים. אני מאמינה בקסם שיש לכל אחד מאיתנו, באור, באבק הכוכבים שאנחנו מפזרים ואני יודעת בוודאות שאנחנו מספיק אינטליגנטים להבין שיש לבבות פועמים, רגשות מוחצנים או מוחבאים באנשים סביבנו.
כואב לי לראות אנשים שמסתובבים בעולם כאילו הורידו להם את השאלטר. התפקיד שלנו זה לאפשר לכל אחד להיות מי שהוא . אז בפעם הבאה שתשמעו אותי צוחקת בקול רם אל תאמרו היא לא נורמלית. תגידו איזו שמחת חיים יש לה. כשתראו אותי רוקדת בלי סיבה אל תאמרו היא לא נורמלית, תשאלו את עצמכם מתי אפשרתם לעצמכם חופש מקיבעון מחשבתי ותאמרו איזה כיף לה שהיא מאושרת.
אל תבחרו לברוח מעצמכם בגלל הבחירה הגלובלית סביבכם. תהיו חלק מ…, תכבדו אחרים אבל תישארו גם נאמנים לצרכים שלכם, למה שבא לכם. משום מה יש משהו מנחם בכוחו של ההמון או איך שמכנים את זה.. הא! ‘חוכמת ההמונים’. אף אחד לא בהכרח חכם ממני במה שקשור אליי, בי ולרגשות שלי. שוב… איפה זה כתוב שהם בהכרח צודקים? לא כתוב. לא בהכרח צודקים. אבל שוב פעם שנייה… להקשיב, לכבד, להכיל ואין כל בעיה להישאר בדעת יחיד ולקבל החלטה מושכלת – אישית, גם היא נתפסת אצל הסובבים אתכם כלא סבירה.
קוראים לי טלי ווינברג ואני אוהבת את החיים, אני אוהבת אותי ואני אוהבת להשתטות ולהביא לעולם הזה עוד צבע, עוד גוון, עוד טון גם אם זה לא ממש מדויק למי שמצוי בסביבתי. מה ששלי שלי ואני יודעת הכי טוב בעולם מה נכון עבורי. תהיו ביקורתיים במידה. אם לא נאפשר את השונות לא נגיע למקומות חדשים. תחשבו על זה שרק משוגעים ( נכון הוא שלטוב ולרע) הגיעו לתגליות מרחיקות לכת והמציאו המצאות שנחשבו בלתי אפשריות על גבול המשוגעות. אם מישהו היה אומר לי פעם שבני אדם יסתובבו עם שבבים בגופם על מנת לפתוח דלת למשל (אמיתי, נשבעת לכם – כבר קיים) הייתי אומרת – אין מצב! שמתם לב… לא לא נורמלי.
אני טוענת: זה לא שאני לא נורמלית, זה המשוגעים שלא מבינים שאני נורמלית לחלוטין – חיו את חייכם ואפשרו לאחרים לחיות. אי שפיות זמנית יכולה להיות מהנה בהחלט.
