שוב נהרגו ארבעה פועלי בנין. סמוך אלינו, ביבנה. ההרג הזה הופך לסוג של מגיפה. קשה גם להשתחרר מההרגשה שרק לפני חודש נהרגו ארבעה גברים על לא עוול בכפם בעימות האחרון שהיה עם החמאס וכל המדינה אבלה עליהם כי הרי כל ישראל ערבים זה לזה. והנה עתה נהרגו ארבעה גברים, אף הם ללא עוול בכפם – בגלל הזנחה פושעת של אחרים, ושום דבר לא נעשה.
איך אפשר למנוע, לפחות לצמצם באופן משמעותי, את האסונות הבאים?
מי שמכיר את הענף מקרוב – ואני מכיר את רוב רובו, כיהנתי כיושב ראש ועדת המכרזים של משרד הבינוי והשיכון – יודע שאם לא יינקטו סנקציות רציניות כלפי הקבלנים, שעיקרן עלות כספית – קנסות, סגירת אתרים, פסילת רישיונות – שום דבר לא יתקדם בנושא. אם קבלן, כל קבלן, בין הוא נחשב לגדול, בינוני או קטן – יוטרד מאד מאד מנושאי הבטיחות אם ידע שעל כל אירוע “רגיל” שיתרחש באחד מאתריו ייסגרו כל אתריו לחודש ואם יקרה חלילה אסון הכרוך במוות – ייסגרו כולם לשנה. ללא שום אפשרות לקומבינה.
בל נטעה – הקבלנים הם בוני הארץ, בלעדיהם לא יוקם בנין, לא ייסלל כביש, לא יונח צינור מים, המקצוע הזה מחייב הרבה מקצועיות, תושיה ניסיון כי הבניה היא משהו מאד לא וודאי, לא צפוי, ישנן בו הרבה הפתעות, וצריך להיערך להן היטב. פרויקט בנייה מצריך סבלנות רבה, אורך רוח לעבור את מסלול האישורים הביורוקרטי, הפעלה של פועלים שמתקבצים הנה ממקומות שונים על פני הגלובוס, תיאומים של ספקים וקבלני משנה, עמידה מול דרישות של הלקוחות-דיירים, וכו’.
ודווקא משום כך, בגלל כישורי האלתור ועיגול הפינות שמאפיינים אותו – צריך להיזהר שבעתיים בחיי אדם, שהרי הם הקורבנות הגדולים שלו. ואין זה משנה אם ההרוג התורן הוא, סיני, תורכי או מישהו ממקומותינו שלנו.
המאפיין את ארצנו הוא הרצון העז לזכות במכרזים, להרוויח מהר, לעשות אקזיט גם בבנייה כמו בהייטק. ואז – מגישים הצעות נמוכות בכדי לזכות בעבודה, מקצצים בעלויות, מעדיפים עגורן שלא בדיוק עומד בכל הדרישות, נאבקים עם הרגולטור שיידחה/יבטל/יקצץ בהנחיות שעיקרן הגברת הבטיחות– דברים שהדעת, הסבירה, אינה מסוגלת להבין.
צריך לדעת – לא 18 ולא 180 ואפילו לא 1800 מפקחים יפתרו הבעיה. הליך הבנייה הוא עניין של 12 שעות ביממה, 14 שעות ולעיתים אף יותר. הוא עניין של אלפי ועשרות אלפי אתרים בכל הארץ (מכוניות, חולצות וגבינות קוטז’ מייצרים במספר מפעלים עם בקרה צמודה) מי יגיע לכל המקומות האלה? ולמה שנתלה את יהבנו על ה”שוטרים” ולא על העבריינים. (ואפילו הוא מיעוט קטן בין כלל הקבלנים).
ועוד: לנו הישראלים, יש את המנטליות שלנו, לטוב ולרע, והיא נכונה גם לאלה מאיתנו שעוסקים בבנייה. קבלן ישראלי ואני מודה – גם מהנדס ישראלי הוא לא קבלן (או מהנדס) אנגלי, אמריקאי או סיני. (הכול – בהכללה כמובן). ה”סמוך” נשאר חלק מאיתנו אפילו התמתן במשך השנים. אפשר אולי לסלוח ל”סמוך” הזה לעיתים אבל לעולם לא כאשר הדבר מגיע לעניין של חיים ומוות. ואפילו אם מדובר בקבוצה אינטרסנטית חזקה כמו התאחדות הקבלנים.
מעבר לכך וברמה האזורית – הייתי ממליץ את המעט שבמעט – שארגון הקבלנים של רחובות ש”חרט על דגלו לסייע, לשפר ולהשפיע על הבניה ברחובות והסביבה” (כך נרשם באתר שלו) כמו גם ארגונים מקומיים אחרים – יכנס מעת לעת את חבריו,יעביר הרצאות, יעדכן באמצעי בטיחות חדשים,יעורר החלפת דעות ורעיונות. שהמגיפה הזאת תפסח עלינו.
