הסיוע בשכר דירה – מענה בלתי הולם על אף ההוצאה התקציבית הגבוהה, מדיניות הסיוע בשכר דירה אינה מספקת מענה הולם למשפחות הזכאיות, וזאת מהסיבות שלהלן: א. בהינתן העלויות הגבוהות של שכר הדירה בשוק החופשי, הסיוע בשכר דירה אינו מספיק כדי להפחית את עלויות הדיור לרמה נורמטיבית של הוצאה על הדיור. בשנת 2015 עמד נטל ההוצאה על דיור של משקי בית מהעשירון התחתון המתגוררים בשכירות על 62% מההכנסה הכספית נטו למשק בית. בשנת 2014 ציינה הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף) כי “ קיים פער ניכר בין שכר הדירה בשוק החופשי לבין מענקי הסיוע. לאור זאת נדרשים הזכאים לממן ממקורותיהם הדלים הוצאות שכירות ודיור גבוהות. …שיעור ההוצאה על דיור מכלל הוצאות של מרבית משקי הבית העניים מהווה נטל כבד ביותר אפילו לאחר קבלת הסיוע בשכר דירה“.ב. משקי בית המקבלים סיוע בשכר דירה מתגוררים בדירות בשכירות פרטית, כאשר בהיעדר פתרונות לדיור בשכירות לטווח ארוך, הם אינם זוכים לדיור יציב ונאלצים לעבור בין דירות בתדירות גבוהה. ועדת אלאלוף התייחסה למציאות זו וקבעה כי “ מניתוח של רצף דיורי אצל מקבלי סיוע בשכר דירה שערך משרד הבינוי והשיכון, מתברר כי שוכרים בשוק הפרטי שקיבלו השתתפות בשכר דירה נאלצים לעבור דירות בתדירות די גבוהה, מציאות שמערערת את יציבות המשפחות העניות והופכת אותן לפגיעות במיוחד. מעבר להוצאות הכלכליות הכרוכות במעבר מדירה לדירה, עצם הטלטלה גוררת מחיר חברתי ותפקודי כבד, במיוחד עבור משפחות עניות. במקרים רבים המעבר הכפוי מערער את היציבות של המשפחה, מחליש אותה כלכלית ואף מרחיק ממנה את מערכת התמיכה של המשפחה המורחבת והקהילה (מערכות החינוך והבריאות).”ג. משקי הבית המקבלים סיוע בשכר דירה נאלצים להתמודד בשוק שכירות פרטי כשהם ניצבים בעמדת מיקוח מוחלשת ונתונים לחסדי בעלי הדירות. עדויות שנאספו בקרב משקי בית הזכאים לסיוע בשכר דירה שבראשם נשים יחידות ואמהות חד-הוריות אף העלו מקרים של הטרדה ותקיפה מינית של דיירות מצדם של בעלי הדירות. הניתוח המגדרי של תקציב משרד הבינוי והשיכון המופיע כחלק מהצעת התקציב לשנת 2019 מראה כי בשנת 2017, 62.5% מכלל מקבלי הסיוע בשכר דירה הן נשים, כאשר מתוך כלל הזכאים, 28% מהזכאים הן נשים יחידות, ו13% אמהות חד-הוריות (היתר הן נשים המקבלות את הסיוע כזוג). ד. למדיניות הסיוע בשכר דירה גם השלכות רוחביות שליליות על שוק השכירות ושוק הדיור בכללו.
הפנייתן של המשפחות הזכאיות לשוק השכירות הפרטית מביאה בין היתר להתגברות הביקוש בשוק זה ותורמת לעלייה במחירי השכירות בשוק השכירות בכללו. בנוסף, כיוון שמרבית המשכירים נמנים עם העשירונים הגבוהים, מגיעים תקציבי הסיוע בסופו של דבר לידיהן של השכבות החזקות (בשנת 2015 הגיעו 71% מכלל ההכנסות משכר דירה לידיהם של שלושת העשירונים העליונים). הפתרון: במקום סיוע בשכר דירה – הרחבה ושיפור הדיור הציבורי
במקום להוציא עוד ועוד תקציבים על סיוע בשכר דירה – מרכז אדוה קורא להפנות את התקציבים הנדרשים להרחבת מאגר הדיור הציבורי – אשר ישפר באופן טוב יותר את מצבן ורווחתן של המשפחות הזכאיות כיום לסיוע בשכר דירה, וכן את מצבן של משפחות רבות נוספות שיוכלו להיעזר בפתרון זה. במסמך שפרסם מרכז אדוה בחודש נובמבר 2017, מאת ד”ר שלמה סבירסקי וירון הופמן-דישון, הוצע לממשלה להפוך לגורם הפועל ישירות בשוק הדיור במטרה לכונן אופציית דיור ציבורית של שכירות לטווח ארוך, שתפעל לצד האופציה של בעלות ולצד האופציה של שכירות פרטית. ירון הופמן-דישון, חוקר במרכז אדוה: “ההצעה שלנו מהווה קריאה להרחבה מאסיבית ושיפור מהותי של הדיור הציבורי. על בסיס הניסיון שהצטבר במדינות אירופה בכל הנוגע לדיור ציבורי רחב היקף ובהסתמך על קצב בנייה ריאלי, ההצעה שלנו קוראת לממשלה ליצור מאגר של כ-450,000 דירות ציבורית במהלך של כ-10 שנים. מאגר זה ייבנה ויחודש כך שבכל עת הוא יהווה כמחצית משוק השכירות וכ-15% עד 20% מכלל יחידות הדיור בישראל. האופציה של שכירות ציבורית תשמש הן כפתרון דיור למי שאין ביכולתם או ברצונם לרכוש דירה ובו בזמן תשמש גם כגורם ממתן מחירים בשוק השכירות הכללי”. | 
