שמי הרשמי הוא cavid 19 .ההמונים קוראים לי קורונה. נולדתי בסין בעיר ווהאן בשנת2019. יש לי פקפוקים בפתרון הדילמה שנוצרה עם הופעתי. האם אני יצור או מוצר? יצור נוצר בעזרת יצר. אני תוצר של ניסויים במעבדה. גילו אותי במבחנה. ייחסו את מוצאי לעטלף או חתול. איש לא יודע את האמת, איך הגעתי לעולם.
פוליטיקאים מנצלים את שמי כדי להרוויח הון פוליטי כגון הקמת ממשלת חירום ענקית. פרופסורים תוקפים זה את זה. אחד “נעים הליכות”, לאחר פנים קפואות, לשלישי נבואות זעם תכופות. במציאות שכזאת אני מביא את סיפור חיי הנעלם ואיך התפרסמתי בכל העולם. זיכרונות ילדותי מתחילים במבחנה במעבדה. הפכתי מוקד לסקרנות לכל העובדים, שלא הפסיקו להציץ ולהתפעל. נמאס לי ודי, קפצתי לתוך גופה של חוקרת במעבדה ומיד חשתי, אני חי!
התחילו להציק לי. דחפו מטוש לאף בתוכו שהיתי במנוחה. דחפו, דחפו עד שיצא לי מהאף . עברתי לפה. הלשון הלחה הייתה לי מיטה נוחה. אך המטוש המשיך לרדוף אחרי גם לפה, לא התייאש. הוא גרם לי להתעטש. החלטתי לברוח, מאז התחלתי להתפרסם ולפרוח.
הוכחתי לבני האדם שאני יצור מאד חברותי. אין לי דעות קדומות נגד שום יצור או מגדר. הדבר השנוא עלי במיוחד זו בדידות. לכן, ללא כל עזרה של יצר טוב או רע, התחלתי לייצר פס יצור לנגיפים. דאגתי לשלומם של אחי הזעירים, מצאתי עבור כל אחד מהם דיור מוגן בגופו של בן-אדם. הסינים כפויי הטובה, לא אהבו את הפרסומת שגרמה הופעתי על פני האדמה. הם החלו להצר צעדי. סגר, בידוד, ריחוק, בקיצור, הצרו את צעדי ומררו את חיי. נמאס לי מהתנכלות ואמרתי להם ביי, ביי!
העולם רחב גדול ומסקרן, אצא לטייל ולבקר את כולם. השגתי כרטיסים במטוסים דחוסים. נהניתי לשוט בספינות פאר. לא הייתה שום בעיה להגיע לכל עיר ולכל מדינה. נכנסתי לתודעתם של המונים וחדרתי לגופם של מיליונים. תענוג להשתכן בגופם של זקנים, שמנים, לחוצים, מתוקים. אני מעדיף אנשים עם קשיי נשימה, בקיצור, אוהב לשהות בקבוצת סיכון.
הכי שנואים עלי הם האנשים הקטנים המכונים ילדים. הם לא חברותיים. הם מגרשים אותי מיד לאחר שאני בא להתארח אצלם. בנדודי בעולם, לא דילגתי על שום ארץ או עיר. בקרתי, בין היתר, במילנו, לונדון, ניו-יורק וכמובן בבני-ברק ובמאה שערים. אני נוהג להגיע לשכונות צפופות בהן יש שפע התקהלויות, אנשים שלא כל-כך נשמעים להוראות. אוהבי שמחות, תפילות לימודים צפופים ובעיקר חגיגות. קהלים אלו מאפשרים לי לתרום את נוכחותי במה שיותר אנשים.
היו מנהיגים שבי זלזלו וממני לא פחדו. גונסון הבריטי, נפנף מול פני בבלוריתו הפרועה. הראיתי לו מי אני, מיד הוא חלה. הגדיל לעשות טראמפ, הנשיא המהולל, הוא המליץ לגרש אותי ע”י התזת אקונומיקה עלי כדי שאחשוב שלבקר ינקי לא כדאי. הצחקת אותי כבוד הנשיא, למעלה ממיליון אמריקאים הזמינו אותי. עם הזמן, התחיל האדם כפוי הטובה לחסום לי את דלתות הכניסה לגופו. הוא מקשה על התפשטותי בעזרת הסתגרות והתמגנות. כל עוד לא תוקפים אותי בזריקות ותרופות, אני מחפש לשוב ולבקר כדי ללבות את ההילולה.
**
ברצוני למחות על קטנוניות האדם שאינו מעריך את מעשי כראוי. במקום 10 דברות שהוריד לו משה מהר סיני נתתי לו 10 הטבות ושיפורים בחייו.
1) אנשים יותר נקיים-שוטפים יותר את הידיים אחרי כל מגע.
2) לא נוסעים במכוניות –פחות תאונות וחיים רגועים יותר.
3) החיים בהסגר – פחות מלכלכים והאוויר צלול יותר.
4) הבידוד- חיזק ואיחד את המשפחות.
5) חוסר מגע- בעוד תשעה חודשים נראה את התוצאה.
6) במקום לחיצת ידיים, נגיעה במרפקים- החלשים והאדישים למדו מהי מלחמת מרפקים.
7) כפפות-טיפוח היופי וההיגיינה.
8) מחסור בתרופות ואוכל בשכבות חלשות-חיזוק ערבות הדדית והתנדבות.
9) איסור מופעים – הופעות חיות בחגים במרפסות.
10) ריחוק בין אנשים-“זום” אמצעי תקשורת להמונים.
לסיום אשאל את הרופאים, המדענים, הפוליטיקאים ואת ההמונים, תרמתי לכם הרבה והשפעתי על חייכם עד בלי די, תגידו את האמת, האם כל זה לא היא כדאי?
