נגיף הקורונה ממשיך לגבות קורבנות, והפעם יבנה התבשרה בצער רב על מותה של יבנאית אהובה, לימור פורטל, בת כ-50 בלבד. מקרובים רבים הספידו בכאב ולא עיכלו את רוע הגזירה. חבר המועצה, מאיר דהן: “אישה טובה, מדהימה ונדירה”.
בת דודתה, אורטל: “אוי לימור שלי, בת דודתי היקרה והאצילה, מי יאמין שניפרד ממך כך בטרם עת. לא רציתי להאמין לשנייה אחת, שאבדה התקווה, זעקתי לאבא בשמיים התחננתי והתפללתי, קראתי לאבות הקדושים, שיחוסו עלינו על כל המשפחה, אך בורא עולם החליט אחרת. אומרים שהוא לוקח אליו את הטובים ביותר, נפער בליבנו בור עמוק, לא חושבת שאי פעם יתאחה. היית עבורי אחות גדולה שלא הייתה לי מעולם, אני כל כך אוהבת אותך, כל כך בוכה את לכתך, הטבעת חותם אצל כולם. השארת זיכרונות מתוקים ויפים, תמיד נישקתי לך את הראש והייתי גאה בך, הייתי גאה שאני חלק ממך, גם בנקודת הסוף, נישקתי לך את הראש, ליטפתי אותך כיסיתי אותך, וביקשתי ממך שתמליצי יושר בעד כולם ועבור יצחק בעל היקר, עבור ילדייך הטובים ומיוחדים בדיוק כמוך. הבטחתי לך שלעולם לא אשכח אותך ושאני ימשיך לעשות עבורך גם אחר לכתך. נוחי על משכבך לשלום אהובה שלי”.
ליהי, חברתה של לימור התקשתה להיפרד: “האור שלנו איך נמשיך בלעדייך? הדמעות לא עוצרות הלב שלנו נקרע לא נקלט לשנייה שזה אמיתי זה לא יכול להיות שלא תהיי פה יותר את הלב של המשפחה את החזקת את המשפחה תמיד היית האור הלב והנשמה של כולם! האישה עם הלב הכי טוב שקיים . וגידלת את ילדייך אחד אחד כמוך ילדים שקטים טובים מנומסים בדיוק כמוך!!! האמנו בלב שלם שתצאי מזה ותחזרי להיות איתנו. איך את לא כאן איך את לא פה באיזה עולם אנחנו יושבים עלייך שבעה האישה הכי צדיקה וטהורה שקיימת אישה שכולה זהב היית אשת חייל עד יומך האחרון . איך אהבת תמיד לשמח אנשים לתת לאנשים מעצמך בלי שיצא לך מזה כלום בלי לרצות כלום בתמורה , שימחת כל כך הרבה אנשים היית צדיקה אמיתית!! גאווה להיות אחיינית שלך!!! לא מאמינה שאני מדברת עלייך בלשון עבר . בטוחה שאת עכשיו במקום טוב יחד עם סבא אלי שתיכם שומרים עלינו מלמעלה . אלוהים לא לקח לנו אותך סתם את מלאך אמיתי ותמיד תישארי בלב שלנו”.
חברתה, חן: “הלב מסרב להאמין שהלכת, אם רק היית שומעת את כל התפילות, הבקשות והתחנונים של כל המשפחה. כל כך קיווינו והאמנו שתחזרי אלינו, לא חשבנו שיש אפשרות אחרת. רק לפני חודשיים נפגשנו כל הבנות דודות אצל דודה שושנה. מי חשב שזה יהיה מפגש פרידה? בכל אירוע ושמחה של המשפחה כולם חיכו לראות את השולחנות המפוארים והעוגות שהכנת. לא אשכח איך את ודודה שושנה הפתעתן אותי בערב המקווה שלי עם אוהל חינה ותפאורה, למרות שלא רציתי לעשות מזה ״עניין״. תמיד הענקת מכל הלב לכולם. השארת חור בלב של כולנו שאי אפשר למלא”.
חברתה, מיטל: ” זה לא נתפס, מסרבת להאמין לימור פורטל איך עזבת אותנו , ידעתי שהמצב קשה אבל הייתי בטוחה שתצאי מזה, הבטחתי לך שנהפוך כל אבן שלא נעזוב אותך, נלחמת עד שלא היה לך יותר כוח, את תחסרי לכולנו, השארת לנו תהום בלב שילווה אותנו בכל אירוע ושמחה, תמיד נזכור שאת זאת שהיית שם לעזור ולשמח כל אחד. לימור יקרה שלנו איך אומרים שלום ולא להתראות”.
גם חבר המועצה, מאיר דהן הכיר את המנוחה: “יורד לי 16 מדרגות מהקומה השנייה של בניין 1092 שברח’ הזית ביבנה, אל הכניסה שבקומת הקרקע… ולעיניי ילדה יפה, חיננית, חייכנית, אהובה ותמה הצועדת לה בצעדי ריקוד על קצות אצבעותיה כרקדנית בלט… וכולם מתפעלים. זהו אחד הזיכרונות הראשונים של חיי, אז מזמן לפני כ- 45 שנים, בימי התום של ילדותי בשכונת “החולות” ביבנה.
ואמש בשעת לילה מאוחרת, באוויר הלח של חודש תשרי, מצאתי עצמי עומד בבית העלמין ביבנה העמוס לעייפה בבריות הרבות שבאו לחלוק לה כבוד אחרון ואני, עצוב וקודר, מבטי מלא תוגה, והנה יהודים טובים. אגלי זיעה ניגרים מפניהם העגומות. לפתו בחוזקה בכפות ידיהם הבטוחות והמיוזעות אתים וטוריות וכיסו בחריצות יתרה את גופה הטהור של לימור פורטל להב רגביה של אדמת ארצנו הקדושה נערמו להם על קברה עד אשר איש חברה קדישא ציווה עליהם לחדול, קדיש יהא שלמא, אשכבה, ולימור נותרה שם לבדה.
ובמותה, נותרה לימור אותה ילדה יפה, חיננית, חייכנית, אהובה ותמה, עדיין ילדה, אם ל- 4 שטרם מלאו לה 50 שנה וכבר נאספה אל אביה אלי להב היקר והאהוב שהלך בדרך כל הארץ לפני כ- 3 שנים. ועתה כבר אינה מתהלכת על קצות אצבעותיה ומגביהה עצמה, שכובה היא, אילמת, עטופה בתכריכים המעידים על קצה השביל, על סוף הדרך.
אישה טובה, מדהימה ונדירה הייתה לימור, ליבה לב זהב, נוחה לבריות, מסבירת פנים, אהובה על כולם, מסורה לזולת ולמשפחה ונכונה לסייע ולתמוך בכל עת, אשת משפחה למופת, צנועה ופשוטה, אדם שקשה למצוא במחוזותינו ובתקופתנו.
סירבה בתוקף לקבל תמורה על יצירותיה המופלאות והנדירות בתחום התפירה, הבישול והאפייה, הכל למען המשפחה והחברים, הכל לשם שמיים, נתינה נטולת פניות. מאז נפצעה אימה סימי תבדל”א אנושות בשריפה ונכוותה בכל חלקי גופה שהיא לצידה, סועדת אותה במסירות שאין אנו מורגלים בה,עד אשר לימור עצמה חלתה בקורונה הארורה ונכנעה לה.
שְכֶנוּת נפלאה שררה בבית שברחוב הזית 1092 ביבנה, שְכֶנוּת נפלאה וקסומה, מעניקה ותמה ונטולת פניות. אותה שכנות וחברות שנרקמה בין משפחתי, משפחת דהן, ובין משפחת להב הנפלאה. שְכֶנוּת שכבר מזמן לא ניתן למצוא במחוזותינו ובימינו, ושלא כמו השְכֶנוּת המנוכרת של ימינו.
ימים ולילות רבים עשיתי כילד רך בשנים בביתם של אלי ז”ל וסימי תבדל”א, בקומת הקרקע של רחוב הזית 1092, היינו ילדים וזה היה מזמן אני ולימור ומירב הקטנה. “סימי שֶלֶמָטָה” נהגנו לכנות את שכנינו המדהימים שבקומת הקרקע ו”סימי שֶלֶמָעָלָה” קראנו לשכנינו שבקומה הרביעית ואנחנו בקומה שנייה, ובאותה קומה “תמר ויוסף” עם העגלה והסוס וסככת האבטיחים ו”מזל ההודית” עם התלבושת ההודית המסורתית, ו”מזל הטורקייה היפה” שבקומה השלישית, וכמובן “אליהו שֶלֶמָטָה” (שהרי לאבא שלי קראו “אליהו שלמעלה”) שהיה ערירי ואנחנו היינו לו משפחה חמה ואוהבת. ו”פאני (לוּנָה) פיס” הקשישה הטורקייה המקסימה, ואני מניח כי היו עוד שכנים שפשוט נשתככו מזיכרוני. מסתבר כי לא רק השכנוּת, כי אם גם הזיכרון כבר לא מה שהיה פעם.
ועתה… הוריי סול ו”אליהו (פָּדְרֶה)” דהן כבר אינם… ו”תמר” כבר איננה… ו”אליהו שֶלֶמָטָה”, שהיה הראשון להיפרד מאתנו בתאונה, איננו… ו”מזל ההודית” כבר אינה… ו”פאני (לוּנָה) פיס” כבר איננה וכך גם בעלה… ו”אלי להב” אביה של לימור פורטל כבר איננו… ובוודאי עוד שכנים הלכו בדרך כל הארץ ונבצר ממני להיפרד מעמם. ולאחר שהשכנים של רח’ הזית 1092 כבר התייחדו להם, כל אחד בתורו, ברגעים אלו ממש מתאחדים להם השכנים שוב איש עם רעהו. נופלים האחד על צווארו של השני, מלאי געגועים, מזכירים נשכחות. אבא שלי “אליהו (פָּדְרֶה)”… אימא שלי סול… “תמר” אשתו של יוסף מהאבטיחים… “אליהו שֶלֶמָטָה” הערירי… “מזל ההודית”… פאני (לוּנָה) פיס” הטורקייה ובעלה… “אלי להב” (אביה של לימור פורטל ז”ל).
ו… לימור פורטל-להב… הבת הטהורה של “סימי שֶלֶמָטָה”, שהזדרזה מדיי להתאחד עם אביה היקר והאהוב אליו הייתה קשורה כל-כך שבוודאי צועדת לה צעדי ריקוד שם בגן עדן על קצות אצבעותיה עם חיוך הנסוך על פניה היפות והמאירות. והשכנים, בדיוק כמו אז, מתפעלים ממנה. לכתה של לימור (הצעירה והבריאה) ממחלת הקורונה היא אבדה קשה מאוד לכל מי שהכיר אותה, ובוודאי לבעלה איציק ולילדיה, לכל משפחתה המורחבת, כמו גם לכל חבריה ומכריה. תנחומים למשפחה האבלה וכאובה. יהי זכרה של לימור פורטל-להב ברוך לעולמי עד, ננצור את זכרה בליבנו לנצח”.
