הרבה מילים נשפכו על הקורונה, בגל הראשון ובגל השני, נגיף ש”משגע” את העולם כולו, מעמיד את כל האנושות בחוסר וודאות, ואולי יותר מכך בחוסר אונים שפוגע בכל תחום בחיים, בריאות כלכלה, תעסוקה, פגיעה במבוגרים, בעיקר בגל הראשון ובצעירים בעיקר בגל השני. אבל יש נקודת אור אחת או אם תרצו קרן אור אחת מאוד משמעותית שמבצבצת בכל הרע שיש בנגיף, והיא מקומן של נשים מובילות במאבק בקורונה הן בזירה של הכנסת והממשלה כדוגמת ח”כ יפעת שאשא-ביטון, והן כמנהיגות של איגודים מקצועיים שמתמודדות עם קשיים בלתי אפשריים כדוגמת ענבל חרמוני, יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, ואילנה כהן היו”ר המיתולוגית של הסתדרות האחים והאחיות.
נשים מנהיגות אלה לא יכלו להישאר אדישות למצב אליו נקלעו ציבורים גדולים במדינה, ובפרט איגודים מקצועיים שהמרכיב האנושי העיקרי שלהם הוא נשים. הן החליטו לעשות מעשה, שעיקרו לא לתת למצב הקשה במדינה לעבור לידן ללא התייחסות כלשהי, והן החליטו לא להסתמך על תירוצים שהיו דוחים את הפתרון לקשיים של העובדים הסוציאליים והאחים והאחיות לתקופה בלתי ידועה עם סיכוי נמוך לפתור את המצוקות של העובדות במקצועות אלה. יש מי שיאמרו שזה לא הזמן לנהל מאבקים אלה בתקופה כזו ויש מי שיאמרו שח”כית מטעם הקואליציה לא יכולה לקבל החלטות בועדת הקורונה בניגוד לעמדת הממשלה. אך הן החליטו שאין שעה אחרת, אין מועד ב’ ולכן ח”כ שאשא-ביטון כינסה את ועדת הקורונה וקיבלה החלטות, שהקימו עליה את ראש הממשלה ואת יו”ר הקואליציה שאיימו להדיח אותה מראשות הועדה. אך היא לא נרתעה והמשיכה בהתכנסויות של הועדה והזמינה לדיונים בוועדה את כל הגורמים הרלוונטיים כדי לקבל החלטות אמיצות ובעיקר מקצועיות. וכך מצאה עצמה ח”כית שהייתה בקדנציה הקודמת שרת השיכון ובעיקר פעלה בצילו של שר האוצר דאז משה כחלון בחזית המאבקים הציבוריים החשובים במדינה, ללא פטרונים, וללא כל רגשי נחיתות, מנהלת קרבות פוליטיים, שאפילו ראשיי מנהיגיי המפלגות באופוזיציה (שכמובן כולם גברים) לא זכו לנהל ובהצלחה גדולה עם רוח גבית משמעותית של הציבור והתקשורת.
ובמקביל לפעולותיה של ח”כ שאשא-ביטון התנהלה לה מחאת העובדים הסוציאליים תחת מנהיגותה הכריזמטית של יו”ר האיגוד ענבל חרמוני.
ענבל בנחישות ובאומץ לה הובילה את מחאת העובדים הסוציאליים במשך חודש ימים. החל מצעדה של מאות עובדים במשך מספר ימים לירושלים שבסיומה התקיימה עצרת המונים ליד הכנסת, ועד לאינסוף הפגנות יומיומיות בצמתים המרכזיים בכל רחביי הארץ. אם בשלב הראשון התקשורת לא התגייסה לסקר את מאבקן של הנשים הרי בהמשך עטפה אותן אהדה ציבורית גדולה ותקשורת תומכת, אליה הצטרפו ראשיי ערים ודמויות ציבוריות מובילות במדינה. יש להדגיש ולהעריך מאוד את התייצבותם ותמיכתם החד משמעית של שר הרווחה איציק שמולי ויו”ר ההסתדרות ארנון בר דוד מתחילת המאבק ועד לשעות הקטנות של הלילה כשנחתם ההסכם שסיים את השביתה. וכשמאבק העובדים הסוציאליים היה בעיצומו פרצה שביתת האחים והאחיות והפעם לא בנושאיי שכר אלא עקב בעיות מחסור של כוח אדם. אילנה במיומנות רבה הצליחה בעוצמה רבה להוביל שביתה ליום אחד בלבד שבמסגרתו מצאו את הפתרון למצוקת כוח האדם.
שלוש נשים אלה מייצגות כל אחת בדרכה מנהיגות נשית נחושה, דעתנית וכריזמטית. הן הנהיגו מאבקים ציבוריים ומקצועיים חשובים ביותר. אלה נשים שקשובות לרחשיי הלב של הציבור, שמקיימות שיח שוטף עם הציבור, שיח ישיר יומיומי שמאפשר להם להתמודד כראוי עם המצוקות של הציבור מבלי להסתתר מאחוריי משרדי יחסי ציבור ומעצבי דעת קהל. היכולת לחוש את הציבור באופן בלתי אמצעי, להבין את הכאב ומתוך זה לקבל את ההחלטות הנכונות, גם אם הן כואבות, היא שנתנה לשלוש נשים אלה את האהדה הציבורית, שהיא כל כך חשובה במאבקים מסוג זה ואת הנחישות שהן פועלות בדרך הנכונה גם אם היא לא ע”פ המתווה של ראש הממשלה או של פקידיי האוצר.
המנהיגות הלאומית במדינה יכולה ללמוד מנשים אלה מהי מנהיגות לה מצפה הציבור, גם בעת משבר. לכולם יש אותו האינטרס כולם רוצים למצוא את שביל הזהב שיוביל אותנו לחוף מבטחים אך כדי להגיע למחוזות אלה אי אפשר לפסוח על מקומן של הנשים בשולחן מקבלי ההחלטות. אי אפשר להקים קבינט קורונה מצומצם ככל שיהיה כאשר מקומן של הנשים לא שם וכשראש הממשלה נשאל למה אין נשים בקבינט הקורונה הוא עונה בציניות “גם אני שואל באמצע הלילה למה אין רמזור אדום”! אז לך נאמר ראש הממשלה שהאור האדום יהבהב לך בכל רגע נתון, כל עוד אינך מבין ומפנים את הצורך לשתף נשים בוועדות החשובות במדינה, זה לא בגלל שצריך לשריין להם מקום ברשימה זו או אחרת, זה לא פרימרייז ולא בחירות פנימיות של המפלגה, זו שעה קשה למדינה ולכל האזרחים ולכן חייבים לאייש את הועדות באנשים המקצועיים ביותר הראויים ביותר, ולנשים יש מקום חשוב ביותר בפורומים אלה.
** הכתבה נכתבה לפני הדחתה של ח”כ שאשא-ביטון היום (שלישי).
