זו פרשת ההתעללות בפעוטות שמסעירה את קריית גת

פרשה קשה מנשוא מתנהלת בימים האחרונים מתחת לרדאר בין כותלי בית המשפט ובמרכזה התעללות בלתי הגיונית של שתי מטפלות במעון מקומי, לכאורה, בלא פחות מ-15 חסרי ישע!!!

את הפרשה חשפו זוג הורים לפעוטה בת שנה וחמישה חודשים לאחר שהבחינו בהתנהגות שונה מן הרגיל. הם בחרו לבחון את ההתנהלות במעון – וחשפו פרשה שהותירה את ההורים בגן המומים – כך גילו: מתעללים בילדים שלהם!!!

ההורים הגישו תלונה במשטרת ישראל ובשל כך נפתחו מצלמות הגן – ואלה חשפו מראות מזעזעים וקשים לתיאור – שכאשר יותר לפרסם – נפרסמם במלואם.

המטפלות עצורות מזה מספר ימים ומחר מתוכנן דיון נוסף בעניינן.

ממשטרת ישראל התבקשנו שלא לפרסם את הכתבה "כדי לתת לחקירה להתנהל כמו שצריך", אולם לאחר שהמתנו מספר ימים, בחרתי לחשוף את הפרטים שניתן, בשלב זה.

"אכן יש 2 סייעות שנעצרו", נמסר מהמשטרה, "בית משפט השלום רצה לשחרר אותן. הגשנו ערער למחוזי והמעצר שלהן הוארך עד ליום שלישי. אנחנו בשלב רגיש שעוברים על המצלמות ומזמנים הורים".

כאמור, בימים אלה צופים ההורים, כמקובל, בסרטונים מהגן – ונחרדים למראה הזוועות, לדבריהם.

ברשומה בפייסבוק שפרסמה האם שחשפה את הפרשה, היא כתבה לבתה. בין היתר:

דיברתי עם המנהלת בכל פעם שכאב לי לראות אותך עם שריטה, נשיכה או מכה. פניתי בכל פעם כשהיית חוזרת רעבה, עייפה, כעסנית, תלותית, עצובה.. לפני שהייתי יוצאת לעבודה אחרי שאבא היה שם אותך הייתי מגיעה בשקט לתצפת עלייך שאת אוכלת ארוחת בוקר בנחת או סתם לשמוע אותך משחקת ושרה. לפני שהייתי אוספת אתכן הייתי מגיעה לראות שהכל בסדר ושאת מתעוררת יפה מהשינה.

אהובה קטנה שלי, ניסיתי הכל. תודה להשם על הכוח לפעול למענך גם ברגע הזה- גם אני גיליתי שכל זה לא עזר ושהמטפלות חכמות ממני ושקטות יותר מנחש. הן פעלו באופן יומיומי ופגעו בך ובעוד 14 תינוקות חסרי ישע בגילאי שנה עד שנתיים.

סליחה שלא ראיתי שהכניסו אותך בכוח לכיסא כשאת רוצה בכלל לרדת ממנו. סליחה שלא ראיתי ששוטפים לך פנים אחרי הארוחה בכוח ואת בקושי נושמת. סליחה שלא שמעתי איך מרימים אותך מכפות ידייך הקטנטנות ומעיפים אותך במרחק של 3-4 צעדים אל תוך פוף גדול. את כבר בטח תשנאי פופים בתקופה הקרובה..

סליחה קטנה שלי. כשניסיתי להילחם בסימנים שחזרת בהם ולהודיע לכל "העוסקים במלאכה" שזה ייפסק ככל האפשר- לא הצלחתי!!!!! כי המטפלות היו נותנות לילדים להרביץ לך ולעוד הרבה שם לאורך זמן כשהן צופות בכם מהצד. במקום להפריד בדרך יפה ורגישה לקחו שוב את הידיים הקטנטנות שלך הרימו אותך גבוה והעיפו לפוף שהיה במרחק לא סביר בכלל. ואת שם בוכה בתוך הפוף להברה היחידה שאת יודעת להגיד "אבא". כשהיית ישנה ופתאום מתעוררת וזה לא היה מתאים להן כל כך המטפלת היתה לוקחת רגל אחת שלך והופכת אותך שוב על הפרצוף כדי שתמשיכי לישון ולא תקומי.

באופן שיטתי היו מכסות לך ולכולם את הפרצוף עם השמיכה עד הסוף באופן כזה שלא ניתן לקבל חמצן ולנשום. ואם כבר שינה…אז שינה עמוקה- חס ושלום תינוק יכל למות מחוסר חמצן ממושך. הנשיכות שקיבלת היו ממושכות ולאף אחד זה לא היה אכפת. כמה דקות של כאב שאף אחד לא עוצר! בכי ממושך זעקות לשמיים שאף אחד לא עוצר! רק במקלחת אני פתאום מגלה את כל הסימנים הכואבים… רוחצת לך אותם ומלטפת בכאב.

אהובה שלי, סליחה.. יום יום הייתי שמה אותך והלב כבד מאוד. מרגישה יסורי מצפון שבכל פעם כשסיימתי לעבוד מוקדם ניסיתי דווקא "לפרגן לעצמי" ולקבל כמה דקות של רוגע בבית. מרגישה מצפון שבכל פעם שיכלתי להוציא מוקדם בחרתי להפסיק להיות אמא פרנואידית. מצטערת שבדיעבד לא רציתי "לפגוע לך בשינה המתוקה ב2 וחצי" ולהוציא אותך. כשבפועל היית יישנה בכאב ומתעוררת בכאב.

אבל את יודעת? אמא בחרה להגיש תלונה ברגע שהיו לי הסימנים המחשידים. שרק הייתי אומרת לך את צמד המילים "אודלי אסור" בטון נמוך ולא מאיים כלל- את היית משפילה מבט ומפחדת מאוד. סיפרתי לאבא והוא גם ניסה לומר לך את המילים … את הגבת אותו דבר. את גם היית בוכה בכי שלא היה ניתן לעצור אותו. שלא נדבר על הלילות ללא שינה, היית מתעוררת בבכי עם עיניים עצומות וצורחת, הגוף שלך היה מתפתל כאלו את מנסה להתחמק ממשהו.

את הטיטולי את לא אהבת ולא אוהבת.. לא נתת שנחליף לך טיטול בבית ותהיתי לעצמי מה המטפלת עושה לך כשאת מגיבה ככה? היא רגישה ועדינה?היא סבלנית נוכח מה שהיא רואה? את בועטת לכל עבר, את מגינה על הגוף עם הידיים, את דוחפת ואת בורחת ולא נותנת להחליף לך בשקט. וכן גם אם היינו נותנים לך חפץ מרשרש ואהוב..

אני מכסה את המצפון בערימות של הקלטות וסירטונים כואבים שצפיתי בחדר החקירות במשטרה ואני יודעת שזה לא יהיה עוד, מתפללת להשם שיעשה עמן משפט ויהיו מאחורי סורג. התורה מאריכה באיסור לענות יתום ואלמנה ומזהירה מפני עונש חמור, ליחיד ולחברה, במקרה שכזה. האחריות על רווחתם ורוחם של חסרי הישע אינה מוטלת רק על היחיד אלא גם על החברה כולה.