מה לעזאזל אכפת לכם מהחסרונות של האחר?
תתארו לעצמכם שהייתם מקבלים כוחות על – מה הייתם עושים איתם? מה לעולם לא הייתם עושים?
מוזר הוא, שכל מי ששאלתי אותו את השאלות הללו הצליח לדבר בלי הפסקה על הדברים הנפלאים שהיה עושה. כולם ציינו, שבשום פנים ואופן לא היו מנצלים את הכוחות הללו לדברים רעים או פוגעניים. מוזר. כבר אמרתי?
היכולת להביע את עצמנו… כן, כן – היכולת לדבר. זה לא כוח על שקיבלנו? בעיניי כולנו גיבורי על.
מי שקורא את הטור שלי בכל שבוע בטח כבר הצליח לנחש – יש הבדל תהומי בין המילים שאנו אומרים לדברים שנעשים בפועל. השבוע התמודדתי עם ילד קטן, הבן שלי, שסיפר לי במילים שלו כמה הוא עצוב לשמוע, שאנשים אומרים על אביו דברים קשים. זה בכלל לא משנה אם זו האמת או בדיה. כשמילה נאמרת, אין לה דרך חזרה. ברור לי שהנסיך שלי לא אמור להיות מעורב, אולם החיים הללו של הכל כאן ועכשיו, בלי מעצורים ובלי פילטרים שמו את האמירות בפרונט – באוזניו, בתוך ליבו.
מיד תסתיים לה עונת הבחירות ובינתיים הרשת גועשת, סואנת, רוויה באמירות נוראיות. חבל, עצוב, מאכזב. חשבתי שהתקדמנו וגיליתי שיש דבר כזה להתמודד עם עברייני מקלדת. קל להם להסתתר. קל להם לומר דברים נוראיים על האחר. הם רואים רק את עצמם, מונעים מדחף, לפעמים מפחד. זה ממש לא משנה מה המניע, התוצאה עגומה.
הזמר עומר אדם שיתף פעולה עם העברת מסר חשוב באחת מהופעותיו – על הצמיד שחילקו לעשרות אלפי המשתתפים בהופעה כתוב “לשון הרע לא מדבר אליי”. בימינו מדברים על חשיבה חיובית, כוונה, הכלה, מלמדים אותנו לא להניח הנחות ולבחון את האפשרויות השונות לפרשנויות. כתבו את זה לפנינו, חשבו על זה כבר מימים ימימה, הזהירו אותנו עוד טרם הוגשו תביעות של הוצאת דיבה ולשון הרע בבתי משפט: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים, לד יג).
לשון הרע הוא דיבור בגנות הזולת ואם כלול בדברים הנאמרים דבר שקר, המספר אותם נקרא “מוציא שם רע” מה אני בעצם אומרת לכם? חוזרת ואומרת לכם בווריאציות שונות: באמצעות המילים שממלאות את חיינו אנחנו מביאים לידי ביטוי את עצמנו, את החששות שלנו, הפחדים שלנו, היתרונות שלנו. דברו על עצמכם. הביעו את דעתכם. ראשית, שימו לב למה שאתם מרשים לעצמכם לומר ושנית הקשיבו למה שאחרים אומרים לכם. כל אחד מאיתנו מפרש את הדברים באמצעות עולם התוכן שלו וניסיון חייו ועל כן אין לנו באמת שליטה על התגלגלותה של מילה. חבל.
אני שומעת על אנשים שנעלבים עד כדי כך, שבעקבות ויכוח לגיטימי מגיעים לסכסוך בלתי הגיוני ובלתי נתפס. מה לעזאזל אכפת לכם מהחסרונות של האחר. למה לא לדבר על עצמכם?, על הטוב שבכם? אין צורך להקטין אדם או מקום ולפגוע בו או בבני משפחתו בשביל להרגיש גדול ומשמעותי. ההתרחשות הזו התחברה לי לספר ארבע ההסכמות שנכתב על ידי דון מיגל רואיס. מדובר בסוג של ספרון שבעיניי יש ללמד בבתי הספר.
אז מהן ארבע ההסכמות ואיך הן מתחברות לימים המורכבים שלנו?
ההסכם הראשון: שמרו על טוהר המילה – התבטאות שלילית מחלישה אותנו ופוגעת בנו, משום שלמילים, לטענתו של רואיס, יש כוח ותדר עוצמתי. טוהר המילה מתייחס הן לדברים שאנו מייחסים לאחרים והן ל”מחמאות” שאנו נוטים לתת לעצמנו ברגעי משבר.
ההסכם השני: אל תיקחו שום דבר באופן אישי – כל התבטאות של אדם היא שלו. אל לנו לייחס את דבריו אלינו בין אם דבר עלינו רעה ובין אם שבח והילל. כשאנו מצליחים לראות את האחר כמו שהוא, מבלי לקחת את הדברים באופן אישי אנו בעצם שומרים על עצמנו מפני פגיעה אישית.
ההסכם השלישי: אל תניחו הנחות – יש לכולנו נטייה להניח הנחות ולחשוב שזו האמת. כל אחד מאיתנו מספר את הסיפור שלו, מעביר ביקורת, נותן פרשנויות שונות. ומה אז קורה? אנחנו משתלחים באחר וזורקים חצי רעל, אשר על פי רוב פוגעים בנפשו של אחר. תתחילו לשאול שאלות כדי להבין, לרדת לעומקן של המילים. תפסיקו לתת לדמיון שלכם להוביל אתכם ולהוביל אנשים נוספים לתחתית התהום. השתמשו בדמיון ליצירת עולם יפה ונעים יותר.
ההסכם הרביעי: עשו תמיד כמיטב יכולתכם – מכיוון ששלוש ההסכמות הראשונות אינן פשוטות לו לאדם, משום מה קשה לו ליישם אותם. באה ההסכמה הרביעית ומאפשרת להפעיל את התוכנה של ארבע ההסכמות. לא משנה באיזו סיטואציה אתם נמצאים – זכרו שמיטב יכולתכם משתנה ויכולת ההשפעה שלכם על היכולת שלכם נמצאת פעמים רבות בידיים שלכם.
בסוף החודש כולנו ניפגש במרכולים, בגן הילדים, בחצר בית הספר או סתם ברחוב. מותר לנו להסכים או לא להסכים בנושאים מסוימים, אבל וזה אבל גדול – מחובתנו לסרב להעברת מסרים פוגעניים שהם לשון הרע. תשמרו על השם הטוב שלכם ועל שמם של הסובבים אתכם. או כמו שאני תמיד אומרת: תהיו טובים.
