יום שישי האחרון היה גשום, את הריח שהיה באוויר קשה להסביר במילים. הייתה אוירה שהרגישה לי כמו חוץ לארץ. אנחנו רגילים לכל כך הרבה ימים חמים במהלך השנה, שהשמש יוקדת לנו על הראש. מה שנקרא עצבניים בעל כורחנו ולכן מכוונים את המזגן לשמונה עשרה מעלות
ופתאום כשמגיע סוף שבוע גשום… קר לנו. צריך לחמם את הבית… רגע… מה לחמם? זה אפילו לא עשרים מעלות בחוץ. אז בשישי בבוקר בחרנו בעלי ואנוכי לשבת בבליקר בגדרה בחוץ, כשהגשם מטפטף וקצת קר, שתינו סיידר חם והרגשנו שטסנו לחו”ל. האמת תמיד כשמסתכלים על הדברים קצת אחרת ההנאה משתנה בהתאם. הרגשתי סוג של הקלה לא מוסברת. כשנכנסתי לחנות מקומית לקנות בגדי חורף לילד, המוכרות נראו כאילו עבר עליהן מכבש, גם החנות נראתה כאילו פקד אותה הוריקן. אז פתאום כשיורדות כמה טיפות אנחנו נלחצים… רצים באטרף, אגב ברגעים כאלה גם הקנייה לא הכי שקולה, שכן היא די תוצאתית – חייבים כאן ועכשיו פתרון. למה צריך לחכות לגשם הראשון? אפשר להחליט שבכל שנה בראשון לחודש נובמבר מסדרים את הארון, בודקים מה יש ומה חסר, מה ארוך ומה כבר קצר ומעבירים למי שזקוק. הרעיון המרכזי עליו רציתי לדבר אתכם הוא הצפה רגשית. הגשם הזה שחמם את ליבי והנהירה של האנשים נגעו בי. הגשם הזה יש בו איזושהי עוצמה, ניקיון.
סוג של גשמי ברכה, הכל נשטף, העצים מקבלים כוח, הכנרת מקבלת עזרה קטנה. לא הסתדר לי הרוגע של העונה ופלאי הטבע עם הלחץ של האנשים. אני בן אדם שמביע רגשות גם באמצעות דמעות. מאוד קשה לי לעצור אותן. לעניות דעתי כשאני מנקה את הלב שלי ופורקת מתוכי ללא תלות במה שנאמר לי או מתרחש אני מתחדשת. אבל זה שלי. למים בעיניי יש איזו שהיא עוצמה. העוצמה שהטיפות מגיחות מן השמיים, הזרמים בנהרות הם סוג של חיים בעיניי. אבל מים בווריאציות שונות יכולים להיות מסוכנים. אפשר לטבוע, להיסחף, להיטרק. כשם שמים ממלאים בטוב הם גם עלולים להציף את הבית, להציף את הגשר, את הכביש או מה שתבחרו. כך גם הרגשות שלנו עלולים להציף אותנו.
אז בדיוק כמו בהיערכות לחורף עם בגדים לילדים אפשר ורצוי לעשות הערכות אישית לדברים שפוגשים אותנו בחיים. לטפל בבעיה בעודה קטנה, לשים לב לקושי ולהתמודד איתו, לחיות את המתרחש ולנהל את חיינו כמיטב יכולתנו. או בקיצור לצמצם נזקים אפשריים של טורנדו בחיים האישיים שלנו. אני מכירה באופן אישי אנשים רבים שעברו בפועל מצב של הצפה רגשית, ולא רק פעם אחת בחיים שלהם. מה זה אומר הדבר הזה? מה המשמעות שלו? כעקרון באופן כללי ניתן לומר שאנחנו נמצאים בסיטואציה שקשה לנו להכיל, לעכל את מה שקורה לנו. הדברים לא נתפסים על ידי המוח שלנו. והמחשבות… כרגיל בעת מצוקה לא ממש לטובתנו. זה הרגע שהרגש משתלט עלינו במצב ‘שלילי’. כמו בגשם, כמו בהוריקן כמו בים סוער, אנחנו במערבולת בלתי נתפסת בעוצמות שאין לתאר. בספרות הרבה שקראתי עולה שהצפה רגשית מקבלת מקום כשאנחנו בדיסוננס מובהק, יש איזושהי תמונה דיכוטומית (שחור מול לבן – קיצוניות על הסקאלה), אנחנו כמו ספינה בים שהמצפן שלה מאבד כיוון וההגה של רב החובל לא מתפקד. ואם אני רב החובל אז גם אני לא מתפקדת. כשאני מוצפת, אני חנוקה, המילים לא מצליחות לצאת מהפה, הלב כואב, הבטן כואבת והתחושה נוראית. כשאני מוצפת הרגש משתלט עליי, הכעס והתסכול מקבלים מקום של כבוד. וכשאני חושבת על זה ברטרו פרספקטיבה… לפעמים ההצפה הרגשית לא ממש מוסברת או יכלה להימנע.
אז איך יוצאים מזה?
בעבר כתבתי לכם שבשביל להתגבר על פחד צריך להתיידד איתו, לתת לו מקום. כך גם במקרה של הצפה רגשית. הדבר הראשון הוא שצריך להבין שהיא הגיעה וכשם שממליצים לא להתנגד בגופך כשאתה נקלע למערבולת בים כך גם ברגש. תקבלו אותה ותהפכו מרב חובל לא מתפקד לאחראי משמרת במגדלור. תשקיפו רחוק וקרוב, תבחנו את הסיטואציה, עצרו על מנת לאפשר לעצמכם לעכל. אתם קרש ההצלה של עצמכם, אם תשכילו להבין זאת, תדעו מתי להשתמש בו – ככה זה כשנמצאים במצב של מודעות. הרעיון הכללי הוא לפתח שליטה עצמית גם ברגשות וגם במחשבות.
אני מאמינה בכוחם של אנשים וביכולת של חיבורים נכונים להיות לעזר, על כן לשיתוף יש משמעות. בצעד הראשון כאמור תנו מקום לרגש, בצעד השני אתם נדרשים לטפס בסולם ולקחת פיקוד. הנהלים הבכירים הם אתם, התשובות לשאלות מצויות בתוככם. רק אתם יודעים מה נכון עבורכם. ובשלב השלישי חשוב שתשתפו מישהו קרוב במה שעובר עליכם. לא לשתף עם מי שאוהב לתת לכם עצות, אלא עם מי שמוכן להקשיב לכם ממקום נקי ולא שיפוטי. ולאחר שהסערה נרגעת והמבול נחלש, זה הזמן לשלב הרביעי שכולו באמת קשור בתוצאות הפגישה שלכם עם עצמכם: לפתח דפוסי חשיבה מועילים, לעבוד על האימפולסיביות שפוגשת את רובנו, לחפש ולמצוא את הדרכים שמרגיעות אתכם. תכננו את החיים שלכם כמה שאפשר על מנת להתמודד עם כמה שפחות ‘הפתעות של החיים’, מצאו את נקודת האיזון שלכם, ופשוטו כמשמעו – תהיו טובים.
כשם שמתכוננים לסערה כך חשוב להיערך להצפות מסוגים שונים. שתהיה לכם שבת נפלאה קוראים יקרים שלי.
“החיים הם לא עניין של המתנה לסערה שתעבור, אלא ללמוד איך לרקוד בגשם” (ויויאן גרין)
