יום אחר יום: המסע המרגש לפולין של תלמידי רועי קריב – המרכז להוראה פרטית פורסם ברשת החברתית – ובהתרגשות גדולה אני מפרסמת אותו כאן. שליחות של ממש.
התחלנו את המסע 📍
היום, ביום הראשון שלנו למסע המרגש הזה,
ביקרנו במרכז הקונגרסים, בבית הקברות, בגן החיות ובאנדרת רפפורט בורשה.
היום השני למסע
ביקרנו בבית הכנסת של טיקוצ׳ין, ביער לופוחובה ואתר ידוובנה. התלמידים ראו בפעם הראשונה מול העיניים את השלב הקשה בתכנית הפתרון הסופי של הנאצים (בורות ירי). רועי הקריא מכתב שכתב אב לבנותיו, יחד עם הסבר מרגש של המדריכה. סיימנו בטקס משלחתי שקיים תיכון ״אלון״ רמת גן.
היום השלישי למסע 🙏
התחלנו את הבוקר בחלמנו, מחנה השמדה במשאיות גז/ משם המשכנו ללודז׳ לביקור בבית הכנסת ובגטו. הפתרון הסופי לחיסול יהדות אירופה היה בשלבים: שלב ראשון – בורות ירי. שלב שני – חיסול באמצעות משאיות גז. המעבר בין שלב ראשון לשני איפשר לנאצים, לכאורה, להתרחק מהקרבן ולא להביט בו (בניגוד לרצח בבורות הירי שבהם הפוגע מסתכל לקרבן בעיניים). התלמידים המדהימים שלנו עוברים פה מסע פנימי מעצים. שיחות הערב עשירות, האחריות שלהם מיוחדת…. אין מילים.
ביקרנו בבית הקברות הישן בלובלין ובמחנה ההשמדה מיידנק. ערכנו במחנה טקס, והתלמידים חוו את החוויה של המחנה במלוא העוצמה. מיידנק ממוקמת בלב שכונת מגורים. התושבים ראו את כל הרצח במחנה, אבל לא עשו דבר. רועי קריב משוחח עם התלמידים על משולש הסבל: קרבן, פוגע ועומד מן הצד. פתחנו בשיח לסכנה שבאדישות החברתית לאדם חלש, לילד שעובר חרם או לנער שצוחקים עליו. האחריות שלנו היא לשבור משולשי סבל כדי שלא תהיינה שואות קטנות וגדולות.
