נסיכת הילדים, קרן אהרון, עוצרת לרגע מכל הטירוף של משבר הקורונה, ובעקבות יום השואה שיחל היום, כותבת מדם ליבה על ניצול השואה, פיש בן ה-97. היא מספרת על הדרכים שהצטלבו במהלך השנים, ועל יום ההולדת שפיש לא ישכח לעולם.
“יום השואה אוטוטו כבר כאן.יום עצוב וכואב מהרבה בחינות:
1) הסבל הרב שעברו הניצולים בשואה.
2) תנאי החיים הירודים בהם חיים רבים מניצולי השואה בארץ.
3) הממשלה לא דואגת להגדיל לניצולי השואה את קצבת המחיה הזעומה לה הם זכאים.
4) התחושה שרק ביום השואה פתאום נזכרים בהם.
5) העובדה שמספר ניצולי השואה שנפטרו מהקורונה הוא לא קטן.
את הטקסט הבא אני מקדישה ליצחק פיש.
קרן מספרת: “פיש, בן 97, ניצול שואה, תושב גן יבנה, הוא בעלים של חנות בגדים מיתולוגית ביישוב. אני מכירה אותו היטב עוד כשהייתי ילדה רכה, הרבה לפני שהגעתי למצוות. הגעתי לחנותו הצנועה לרכוש בגדים, “אופנת פיש” קראנו לחנות שכל היישוב ומושב ביצרון הסמוך לבשו את בגדיה. אני זוכרת כשהייתי קטנטנה, הגעתי עם אימי לחנות וראיתי את המספר הירוק החקוק לו על היד. בשקט לחשתי לאימי, ״אמא, מה זה המספרים האלה שעל היד של פיש?” ואמא אמרה שתספר לי בדרך הביתה. והדרך הייתה ארוכה. אמא אכן סיפרה. עצוב, עצוב הסיפור שלו, ושל עוד רבים.
בשנה ושלושה חודשים האחרונים, יצא לי לפגוש את אותו המון פעמים בעקבות תאונת דרכים שעבר. התאונה הזו הביאה אותי לכתוב את השיר ״זהירות בדרכים״. את יום הולדתו ה-97 חגגתי לו בהתרגשות רבה בהשתתפות 300 תלמידי בית הספר ״נופי מולדת״. אפיתי לכבודו עוגת שוקולד כמו שהוא אוהב ועליה שמתי נרות 9 ו-7. בלונים מנופחים בהליום נופחו לכבוד האירוע המרגש. ואני, מלאת התרגשות, הענקתי לו גביע. ״פיש, יום הולדת שמח, שתדע, שאתה אלוף!״ הכרזתי בהתרגשות רבה וכל תלמידי בית הספר מחאו לו כפיים. מהפגישות שלנו למדתי שצריך לאכול מעט כדי לחיות. הוא ההוכחה. עם כמויות אוכל קטנות הגיע בבריאות איתנה לגיל 97.
כששותים תה עם חלב, כדאי מאד להתרכז ברגע. זה מתקרר מהר, הוא אוהב מתוקים. נשבעת לכם. נכון שהוא כבר לא ילד, אבל למרות גילו הוא לא יסרב לקערית ג׳לי דובדבן אדום ומתוק, מנוחת צהרים זאת מנוחה חובה עליה הוא מקפיד בקביעות. עד לפני התאונה, בהיותו בן 96, עדיין קם כל בוקר לעבודה. זכות גדולה נפלה בחלקי לבקרו, דבר ששימח אותו מאוד. בכל מפגש נהניתי לראותו, כמלאך היושב מולי חי את הרגע. פשוט חי אותו. אני מאחלת לך פיש היקר שפע של בריאות טובה, נחת לצד אשתך המקסימה חווה. ושתדע, למרות שלא הגעתי לבקר כבר שבעה שבועות זה לא בגלל ששכחתי, רק בגלל הקורונה. כשהיא תעלם, אני אגיע עם מגש המתוקים שאתה אוהב. לא שכחתי, אתה תמיד בלבי”.
