את המדף הזה עוד לא סידרת? שאלה אותי בת זוגי בשפה רכה. התרגלנו לדבר זה עם זו בשפה רכה, מנומסת, שהרי אנחנו נמצאים מזה חמישה שבועות ביחד. לא ביחד של ימי חול רגילים אלא ביחד של ימי הקורונה. ימים של התכווצות, התכנסות בתוך עצמך- עצמכם. צריך לשמור על קירבה נעימה. אני אסדר, אני אסדר, אני אומר לה, משתדל גם להיות ענייני ומתון, למרות שכל סידור שכזה סוחט ממני אנרגיות רבות. אני נפרד מכל דבר בלב לא קל. זוגתי נפרדת ברוח שמחה. זה אפילו גורם לה לשמחה גדולה – להשליך דברים לשקיות ניילון שנערמות בכניסה. אצלה מלאכת הסידור היא משהו ספונטני, מרוכזת. אצלי – המלאכה הזאת מפוזרת, עקומה, שטוחה. בכל שלושה ימים אני עובר ליד ארון התיקים, מתבונן במדף כלשהו, ולבסוף שולף את הקורבן היומי, מעיף עליו מבט מלא רחמים ומשליכו בתנועה מבוישת ומתנצלת לשקית הגדולה שהכינה לי זוגתי. תחושת אובדן מחלחלת לתוכי. ואז אני זוקף עיניים גאות לעברה כמו ילד בכיתה ג', תראי, זרקתי עוד משהו, מקבל ממנה ציון חיובי בלוויית סיומת הכרחית: טוב מאד. ומה הלאה? ואני באמת באמת משתדל להיות בסדר בימים אלה.
בסוף השיעור אני מוריד כל אלה מטה לעבר מְכַל הפסולת של מוצרי הנייר – אני משתדל לא להסתכל על המסמכים הנזרקים. בפעם האחרונה העפתי מבט, ושלושה מתוך ארבעה כרכים של "מכלל" שהיו שם ניצלו ברגע האחרון. העברתי אותם אחר כבוד לתא המטען של הרכב. יישארו שם עד יעבור זעם.
תם ונשלם שבוע מלא של סידורים ואז – מורגש ואקום מסוים. מה עושים מעבר לכל הוואטסאפים. תמיד אותם וואטסאפים שגולשים מכל הכיוונים, פורצים מהרשתות בהפרשי זמן של שתי דקות, גג חצי שעה. אתה נתקל בגלילי הטואלט שכרוכים בבקבוקי אלקו ג'ל או ההיפך מתגלגלים בתוך המסך הקטן שמונה פעמים בזה אחר זה –וחש בדידות גדולה, רִיק רציני בראש. האלה יהיו ידידיך עד שהעקומה תשתטח? תמונות סטילס או סרטי וידיאו חוזרים על עצמם? כחיסון ראשוני נגד הבדידות ועד שיימצאו טובים יותר אתה מנסה להכפיל עצמך, להפוך לשניים. בוא נלך לסלון, אתה אומר לעצמך, בוא ננקה את החדר. השנים הם שותפים שווים. לעיתים אחד מהם מתמנה למפקד, למשל הרמטכ"ל, והשני – הכפיף, הטוראי. ואז המוסיקה משתנה: לך כבר לסלון, תנקה את הרצפה. בהתחלה הנימה הזאת עצבנה את הטוראי שבי, אבל אחר כך התרגלנו זה לזה, וכל הפקודות נקלטו ברוח טובה. הטוראי הבין שגם הרמטכ"ל נמצא בבידוד והוא בעצם בן זוגו היחיד. ייתכן ובעוד חודש בידוד אתפצל לשלושה מכורח הנסיבות.
העצמי שלי מתרבה ולעומתו כמות הבגדים שבשימוש מצטמצמת. מדי בוקר אני לובש את אותם מכנסיים וחולצה מתמול שלשום – אל דאגה הם נקיים לחלוטין. הרי בחודש האחרון הם לא נפרדו מהבית ולא חשו בגרגיר אבק אחד. אני מוסיף וחובש כובע סומבררו רחב שוליים, יוצא מחדר השינה (אפריקה*) ומודיע לזוגתי בקול: בוקר טוב. כאילו אנו עומדים לצאת לטיול ארוך. את המעבר בין חללי הבית אני עושה בצעדים קטנים,– כך שיהיו יותר מהם ואחוש שאני ברחוב הפתוח, לא בכלא סגור. וגם – בשביל הזהירות לשמה – שלא אתקל חלילה בשטיח או בערימות התיקים שגורלם נחרץ, אפול ארצה, אשבור הירך או הצלע, והשדרנים בערוצים ישמחו לבשר שנמצא מישהו נוסף עם מחלות רקע שהגיע לחדר מיון.
לעת ערב, כאשר אני חוזר משיטוטי היום לחדר השינה, אני לובש את אותם בגדים של ערב, אף הם מהיומיים האחרונים. כל בגדי הקורונה כולם מונחים על מתלה אחד בעל ארבע זרועות הניצב בממ"ד. זה הכול. ארבע זרועות בלבד. לא ארון בגדים מלא וגדוש וגם לא חדר ארונות כמקובל אצל אלה שמשנים מעמדם מסתם בורגנים לבורגנים אמידים. יש במתלה היחיד הזה משהו מההסתפקות במועט, מהצניעות האמיתית, של החלוצים שעלו לארץ, נאבקו ויכלו ליתושי המלריה, הסבים והסבתות של נגיפי הקורונה ימ"ש. נראה שאורח חיים פוריטני זה ילווה אותי עד לקיצה של המגיפה הנוכחית בעוד ימים ספורים, מאה-מאתיים-שלוש מאות. ואולי ימשיך להיות חלק מאיתנו גם אחר כך, כאשר העולם ישוב להיות אט אט הוא עצמו, אם בכלל ישוב להיות ממש הוא עצמו.
*כל תרגילי ההישרדות האלה סייעו אך מעט להתגבר על תחושת הסגירות שבתוך ד' אמות הבית שהפך לכלוב. ולכן סיכמנו לאחרונה, זוגתי ואני, על חידוש נוסף: כל אחד מהחדרים יהפוך ליבשת. הסלון – לאירופה התרבותית עם ניחוח הסאונד שבו. חדר הילדים (מיל.) – לאוסטרליה הרחוקה. חדר השינה – לאפריקה המתעוררת. המרפסות שמסביב – אסיה שמסביבנו בכדי לחוש קירבה למדינות השכנות. הממ"ד – לאמריקה, בשל המחשב ותוכנות הבקרה ההיפר מתקדמות שבו, – אקסל וזום. היה רעיון שאמריקה תתמקם בחדר השירותים כי בשניהם יש ניאגרה אבל מפאת כבודו של הנשיא טרמפ הוא נדחה על ידי זוגתי.
וכך הופכים אנו באחת לאזרחי העולם, מטיילים מרחפים בין חלקיו הנקיים מקורונה, ברצוננו מחליקים על שלגי האלפים, בשעות הפנאי האינסופיות נהנים מהאוזון, ולעת ערב מתכנסים באחד מאולמות המוסיקה ההומים באירופה ומאזינים לרוברט שומן. או לאייל גולן.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
