ראש עיריית קריית גת כפיר סויסה נאם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בהתרגשות רבה.
בטקס המרכזי אמר:
היום אנו מרכינים ראש יחד עם כל עם ישראל לזכרם של בנינו ובנותינו היקרים, שנפלו בהגנה על המולדת, 25040 חללי מערכות ישראל ו-5100 נפגעי פעולות האיבה. חללים, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. שחלקם לא זכו להקים את ביתם, להנות מהילדים והנכדים, שנקטפו ממשפחתם וחייהם נגדעו באבחת חרב, שלא זכו לדבר הבסיסי ביותר: לחיות.
משפחות שכולות יקרות, שילמתן את המחיר היקר ביותר שניתן לשלם. אין דבר נורא יותר מלאבד את היקר לנו מכל. התחושה הקשה שעוטפת הכול למשמע הדפיקה בדלת והידיעה המרה, כמו חותכת בבשר החי, מכאיבה בלי סוף, והופכת למשא כבד שאתם נושאים אתכם יום יום, שעה שעה.
בעקבות אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שעדיין נמשכת, נוספו למשפחת השכול למעלה מ-1500 משפחות. יהודים שנטבחו במתקפת טרור רצחנית כשיצאו לבלות במסיבה, לעשות ספורט, כשישנו במיטתם, בביתם הפרטי שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבורם. האסון הגדול ביותר שעבר עלינו מקום המדינה. כאן, ק"מ ספורים מאיתנו.
אי אפשר היה שלא להזדעזע מהזוועות, מהסיפורים על ילדים שנשרפו, נשים שנאנסו ונרצחו, אנשים מבוגרים שעונו, רגע לפני שהם מוצאים להורג בברוטליות שאין כדוגמתה. ילדים שנותרו לבדם לאחר שהוריהם נרצחו והסתתרו שעות ארוכות בתוך ארון בגדים, אמהות שמחפשות דרך להחריש את זעקות ילדיהם בזמן שרוצחים שפלים מסתובבים בתוך ביתם, מראות שלא חשבנו שנראה שוב בימי חיינו, כאן בתוך המדינה שלנו. וזה ההבדל המהותי ביותר בינינו לבין אויבינו, אנחנו חפצי חיים ושוחרי שלום, ואילו הם, תאווי דם ומוות.
אומרים חז"ל במסכת שבת: משפחה שמת לה מת, תדאג כל המשפחה, חבורה שמת לה מת, תדאג כל החבורה, עיר שמת לה מת תדאג כל העיר וכן על זה הדרך. הדברים נאמרים בהקשר של הערבות ההדדית בינינו. ומי לא מכיר מישהו שנרצח, נחטף, נפל בקרב באירועים הנוראים הללו משמחת תורה ועד היום? כשיש בינינו פירוד ושנאה, כמו ניתנת לו רשות למשחית לחבל. כשהם באים לפגע בנו, הם אינם מבדילים בין חרדים לחילונים, ימניים ושמאלניים, אשכנזים או ספרדים – בעיניהם כולנו בני מוות, מנער ועד זקן, נשים וטף – רק בגלל היותנו יהודים.
לצד הזוועות ובתוך האסון הנורא, שמענו גם אינספור סיפורי גבורה מעוררי השראה. שמענו בגאווה איך בן העיר, השוטר ירון דיין ז"ל לחם בגבורה בקרב העקוב מדם בתחנת המשטרה בשדרות, חיסל מחבלים והגן על עמיתיו כל אימת שיכל, עד שנפל. כולנו זוכרים את עמית מן, הפרמדיקית שטיפלה בפצועים עד נשימתה האחרונה, גם ברגעיה האחרונים כשהיא שומעת את המוות מתקרב, לא ניסתה להימלט על נפשה ולא חדלה מהטיפול בפצועים. כתבה למשפחתה "הם פה" ונפרדה..
בעוד יממה נציין 76 שנות עצמאות למדינת ישראל. 76 שנים שנקנו בדם בנינו ובנותינו היקרים. הצלחנו לקום מהאפר ולהקים מדינה לתפארת, בעלת עוצמה מדינית אדירה ועתירת הישגים בתחומים רבים כמו סייבר וטכנולוגיה, רפואה ומדע, ובעיקר בתחום הבטחון. יש לנו צבא חזק שמורכב מפסיפס החברה הישראלית כולה. החיבור המופלא הזה שחוצה מגזרים ודתות, ומאחד בתוכו את טובי בנינו ובנותינו כשלכולם מטרה אחת ברורה: הגנה על המולדת גם במחיר היקר מכל. זו העוצמה שלנו.
ביום הזה אנו מצווים לזכור את הנופלים והנופלות, את אלה שלא חזרו משדה הקרב. 25040 חללי מערכות ישראל ו 5100 נפגעי פעולות איבה, שדמיהם זועקים אלינו מן האדמה – המשיכו את צוואתנו, המשיכו לחיות, לגדול ולהתעצם, כפרט וככלל, כעם וכמדינה, כדי שלקורבן שהקרבנו תהיה משמעות. בזכות הרבה דברים, אבל מעל הכול, בזכות האחדות בינינו. כדי שנהיה ראויים לקורבן שהקריבו.
זוהי בדיוק הצוואה שעלינו להגשים – לזכור את גיבורינו, לשמור על מדינתנו ולהמשיך את הערבות ההדדית בינינו.
ביום הזיכרון הזה נזכיר גם את 132 החטופים שנמצאים בתוך התופת כבר למעלה משבעה חודשים ונתפלל להשבתם הביתה במהרה.
יהי זכרם של הנופלים ברוך, השם יקום דמם.
◼️ לקבוצת חדשות קרית גת והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות בווטסאפ – חדשות מהארץ/מהעולם/משפט/עורכי דין/פלילי לחצו כאן
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
