הקורונה עם כל הקשיים, החששות והבדידות, הביאה עמה פרץ יצירתיות בתחומים שונים. בווטסאפ, בתוכניות בידור בטלוויזיה משודרות, בקשר האנושי בעזרת ה “זום” ועוד.
הקורונה עם כל הקשיים, החששות והבדידות, הביאה עמה פרץ יצירתיות בתחומים שונים. בווטסאפ, בתוכניות בידור בטלוויזיה משודרות, בקשר האנושי בעזרת ה “זום” ועוד.
הפזמונאות הישראלית תארה את המציאות הקורונית שנים רבות לפני בואה אלינו. בשירים הישראלים יש אמונה ותקווה, אחדות ונדיבות, שעמום ובדידות, כאילו ניבאו עתידות ושרו שירי מרפסות. נשיר את הפזמונים של פעם ונמצא ניחומים היום. לכן, רק שירו שיר… אל תלחשו תפילה. הקורונה רב בה הנסתר על הנגלה. היא מעוררת פחדים וחששות. על כך כתב אהוד מנור
אחרי מבט לחדשות/קשה להירדם
כי יש פחדים וחששות.
כן, זה פחד משמאל ומימין
אך הבוקר יגיע אם נאמין.
יעקב גלעד בשירו, יום שישי את יודעת…. מתאר את הזמן המתמשך בימי הקורונה כאילו עמד הזמן מלכת.
השבוע מתחיל מאוחר כרגיל.
אין לי כוח לקום, אין לי חשק לכלום.
יום ראשון דכאון. יום שני עצבני. יום שלישי לא נגמר.
רביעי מיותר וביום חמישי מצב רוח חופשי.
זה כבר סוף השבוע ומחר יום שישי.
ההסתגרות בבית, שינוי השגרה. בלי משפחה, בלי חברים, בלי עבודה מעצימים את השעמום. היטיב לתאר מצב זה, יאיר ניצני.
שעמום שעמום, לא עושים כלום.
מוקף מכשירים, אין סימן חיים.
מסכים מרצדים בחדות גבוהה
החושים עמומים, הראות נמוכה
בקושי מוצא את עצמי….
בבידוד, בהסגר, מנסים לשמור על שפיות והגיון. המידע וההנחיות הזורמים מאמצעי התקשורת יוצאים מבולבלים ומתוסכלים וחסרי בטחון. מתעודדים מאהבת המשפחה והחברים. אהבה שהתרחקה פיזית אך נשארה קרובה רגשית. על כך שר אריק איינשטיין. בין האפל לנסתר/ בעולמנו המר
אומרים יש עוד תקווה/קוראים לזה אהבה/ומחכים לבואה.
כולנו כאבנו את היחס לקשישים. ההזנחה בבתי האבות זעקה לשמים. לאה גולדברג בשירי סוף הדרך מדברת על הזקנה ואומרת:
הדרך ארוכה עד מאד אמר הגבר
ישב הזקן לנוח בצדי הדרך
התזכור מה יפתה, הדרך.
מערכת הבריאות בישראל, בראשה עמד יהודי דתי. כשלה בקיום הצו המוסרי ערכי ביהדות: “אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי על תעזבני” תהילים, ע”ט 9.
המציאות הקשה הבליטה את שותפות הגורל. את הצד היפה של הישראלים. ההתנדבות, התרומה לזולת והעזרה ההדדית. בצלאל אלוני כתב על כך בשירו, יד ביד
אם הימים גועשים/וחייך כה קשים,
אל תיפול ברוחך/בוא גלה את עצמך/רק בך עוצמה גדולה.
לאנשים היפים באמצע הדרך, לכל המתנדבים, לאנשי הרפואה לחיילים לשוטרים ולכל מי שנתן מעצמו לזולת ,תודה! (עוזי חיטמן)
תודה על כל מה שבראת/תודה על מה שנתת
על מה שיש בעולם/על אור עיניים
חבר או שניים/שבזכותם אני קיים.
החוויה המסוגרת והמאתגרת יצרה אפשרויות חדשות לפעילות חברתית ואומנותית, שירת המרפסות ע.הלל ניבא תופעה זו בשיר-
מרפסת מול מרפסת/בשנת הטל רוחצת
ותם השיר בחסד/זו עיר של מרפסות.
דולב רם ו- פן חזית חיברו שיר אקטואלי לימים אלו.
אז בואו נשיר אל השמים/וכל התפילות יאירו לנו את הבית
ונשיר אל השמים מהמרפסות.
עד שנעיר את השכונה.
החיים בימי הקורונה הם באווירה לחוצה ומלחיצה. הרבה סימני שאלה, חוסר אונים, הנחיות עמומות וסותרות מדגישות ביתר שאת את חוסר הוודאות. ששה שבועות חיים בצל הנגיף. התקווה והאמונה שנצליח להתגבר ולצאת מהמציאות ההזויה , מוכיחה עד כמה אנו חזקים. דוד דאור בשירו
יש עוד תקווה מחזק בנו הרגשה זו/בין אפלה לבין האור
ובין לשכוח ולזכור/בין הכאב והשמחה
יש עוד תקווה, יש עוד תקווה.
כאשר חיים תקופה ממושכת בריחוק פיסי מהאהובים ,התנתקות מחברים ומהעבודה, שינוי מהותי בשגרת החיים, זקוקים לעידוד. נועם חורב שולח לנו שיר עידוד. זה שיר עידוד לכל מי שמתחרפן בבידוד
לכל מי שמרגיש, העולם אבוד
זו ההזדמנות להסדיר את הנשימה
ולנקות את הנשמה
מכל האפשרויות בחר – לחיות.
למדנו בחיינו שאנו יודעים לצאת מחוזקים מכל משבר ואסון. אימצנו את האמרה: “עברנו את פרעה נבור גם את זה”. עדית פרנק מבססת אמרה זו בשירה “מסע של פעם בחיים” בסוף נצא אל החוצה אל החיים/אף פעם לא נתייאש.
תמיד ננסה, אפילו כשיהיה קשה/לא נותן לעצמי ליפול לאפלה.
לא ירחק היום ונחזור לשגרת היום-יום ,אולי שגרה אחרת לזו שהיינו רגילים אליה עד כה. דברים רבים ישתנו. נאמץ לחיינו את שירה של שמרית אור.
הללויה-על הכל/הללו על מחר ואתמול
הללויה ותנו יד ביד/ושירו מלב אחד-הללויה!
הימים הקשים יהיו מאחורינו. נחזור לחיות את חיינו, יהיה טוב בשנה הבאה מבטיח אהוד מנור. בשנה הבאה נשב על המרפסת
ונספור ציפורים נודדות.
עוד תראה עוד תראה,
כמה טוב יהיה בשנה הבאה!
