בימים שבהם השמיים רועשים והשגרה נפרמת, הבית הופך למבצר הרגשי האחרון שלנו. אבל איך הופכים ארבעה קירות של ממ"ד למקום שמעניק ביטחון לתינוק שלא מבין מהו צליל האזעקה, או לילד שבורח אל המסכים כדי לא להתמודד עם המציאות? בתיה בר שביט, מומחית לטיפול CBT וייעוץ משפחתי, מגישה לגולשי חדשות 08 מורה נבוכים לימי המלחמה. בטור שמשלב אמפתיה עמוקה עם כלים מקצועיים, היא מסבירה למה הוויסות העצמי שלכם הוא השכפ"ץ של הילדים, ואיך מילים פשוטות כמו "אבא כאן איתך" יכולות לשנות את חוויית המלחמה של הדור הבא.
שאלה: בתיה שלום, אנחנו הורים לתינוק בן 8 חודשים, כיצד את ממליצה לנהוג איתו בזמן האזעקה ובכלל?
תשובה: תינוקות אינם מודעים למציאות הביטחונית הקיימת, אך הם מושפעים ממצבם הרגשי של הוריהם ומהדרך שההורים חווים תקופה זו. תינוקות חווים את המציאות דרך ההורים, ולכן חשוב להשתדל לשמור על רגיעה עד כמה שאפשר, לשתף ולחזק אחד את השנייה, להיעזר ולקבל תמיכה מהסביבה וליצור סביבה בטוחה ורגועה של נוכחות הורית.
תקופה זו של חוסר וודאות מביאה עמה שינויים בלו"ז הקבוע, ובכל זאת אני ממליצה לשמור על יציבות ככל האפשר מבחינת זמני אכילה, משחק ושינה.
זכרי, כי חוסנו של פעוט תלוי בקשר הבטוח עם ההורים. קשר חם, מגיב ויציב הוא הבסיס לחוסן גם בתקופות של איום ומלחמה. תינוקות חווים את העולם דרך מערכת הגוף והחושים, ולכן חשוב לשים דגש על יצירת סביבה רגישה, מרגיעה ומווסתת דרך קול, תנועה ונוכחות פיסית מרגיעה.
תינוקות מדברים דרך התנהגות, ולכן עליכם להיות קשובים ולשאול את עצמכם, מה התינוק שלנו מנסה לומר לכם ולמה הוא זקוק. חשוב שתדברו איתו תוך כדי ערסול במגע ובקול נעים. נסו להבין מה נעים ומה מרגיע אותו דרך החושים, כמו צלילים מרגיעים, אינטונציה, דיבור במקצב קבוע ורך, אור נעים בחדר, תנועות עדינות ועוד.
בזמן אזעקה, חשוב שתביאו למרחב המוגן צעצועים או חפצים מוכרים ואהובים ואם אתם נכנסים למרחב מוגן ציבורי, היו ערניים למראות ולקולות שהבן שלכם נחשף. ממליצה לשבת בצד וליצור פינה נעימה ובטוחה. חבקו את בנכם ותתווכו לו מה קורה: "היה רעש חזק… אמא/אבא כאן אתך…אנחנו שומרים עלייך…עוד מעט נצא מכאן…."
אם מתאים מבחינת הזמן ביציאה מהמרחב המוגן, אפשר להשמיע מוסיקה ולרקוד יחד עם התינוק, בהתאם ליכולותיו.
מאתגר להיות הורים בתקופת מלחמה, כדי לתפקד ולהעניק ביטחון ורוגע, עליכם לדאוג קודם כל לעצמכם, להוריד ציפיות ולדעת שאתם עושים את הכי טוב שאפשר. בסופו של דבר, בנכם הפעוט, לא זקוק להורים מושלמים אלא להורים שמצליחים לדאוג לעצמם ובכך להוות עבורו מקור של ביטחון, אמון בעולם, חום ויציבות.
שאלה: בתיה שלום, בני בן ה-7 "מכור" למסכים כמו רוב הילדים אבל בימים אלו של המלחמה הוא מבקש יותר להיות במסכים. בעלי ואני מתעמתים איתו לא מעט. אנחנו מעודדים משחקים אחרים, פעילות גופנית במגבלות וישיבה אתנו. איך אפשר לעזור לו להיות אקטיבי יותר דווקא בתקופה זו?
תשובה: אנחנו בימים מורכבים ולא פשוטים, ימי מלחמה בהם מופרת השגרה וחוסר הוודאות מתעצם. ילדים מבטאים לעיתים מתח וחרדה דרך הימנעות, פסיביות או היצמדות למסכים. מסכים משמשים כלי להרגעה עבור הילדים ולעיתים עבור ההורים, שיכולים לפנות זמן לעניינים אחרים, כשילדם מול המסך. עם זאת, שימוש ממושך במסכים אינו תחליף לתנועה, למשחקים ולקשר אנושי, שהם מרכיבים חיוניים לוויסות רגשי ולחוסן נפשי. אין ספק, שבימים אלו יש לגלות גמישות והבנה. דרך שיחות והסברים נסו לקרב את בנך אליכם ולעודדו בדרך חיובית לעזוב את המסכים לפי הזמנים שתקבעו מראש ולהעביר את המסר שהמסך הוא חלק מהיום, אך לא כולו.
אתם יכולים לתכנן פעילות קצרה ומשותפת של יוגה, אפיה, מסלול מכשולים בסלון, פעילות יצירה, משחקי קופסא ועוד. נסי לבדוק אם מתאפשר מפגש עם חבר או בני משפחה. אפשרי לבנך לבחור בין שתיים-שלוש פעילויות כדי לשמור על תחושת שליטה וכמובן לשמור על שגרה יחסית קבועה, כי הריי שגרה מייצרת ביטחון.
זכרי, כי המטרה אינה לאסור שימוש במסכים אלא איזון. שילוב בין אמפתיה למצב הרגשי לבין הצבת גבולות ברורים יעזור לבנך לפתח חוסן, תחושת מסוגלות ובריאות גופנית ונפשית גם בתקופה זו של ימי מלחמה.
שאלה: בתיה שלום, בימים אלו כולנו חווים לחץ וחרדה ממלחמת "שאגת הארי". התחושות ידועות ומוכרות לנו מתקופת המלחמה ואף מהקורונה. בכל זאת, אני שואלת, איך מחזקים ושומרים על יציבות וביטחון שגם אני בעצמי מודאגת?
תשובה: שאלתך הנה שאלה רלוונטית לתקופה כל כך מורכבת גם אם אנחנו למודי ניסיון. ימים אלו מערערים את תחושת הביטחון הבסיסית שלנו המבוגרים ובוודאי של ילדינו.
התחושות, הדאגות והחששות הנם טבעיים ונורמטיביים בתקופה זו. מכאן המסר של נרמול התחושות הנו מסר חשוב: "כולנו כרגע במצב של לחץ וזה לגמרי נורמלי, הגיוני להרגיש כך…" "אתה לא לבד, אנחנו יחד…", "עברנו תקופות כאלה בעבר, אנחנו פועלים לפי ההוראות ויודעים מה לעשות כשיש אזעקה…"
על כולנו לזכור שהילדים קולטים את תגובותינו דרך שפת הגוף שלנו, טון הדיבור, הבעות הפנים והשיח אליו הם חשופים. אנחנו מהווים מודל לילדינו ולכן הוויסות ההורי מהווה חוסן ילדי. חשוב לשדר יציבות וביטחון, אך אין צורך להעמיד פנים שהכל בסדר.
שגרה היא עוגן, המחזקת את תחושת השליטה ומפחיתה חרדה, כמו ארוחות מסודרות, משימות יומיומיות, שינה בשעות סבירות, מפגשים משפחתיים, פעילות ספורטיבית עד כמה שאפשר.
חשוב לדבר עם הילדים בגובה העיניים ובהתאם לגילם ותמיד לומר אמת. ממליצה לשלוט במינון החשיפה לחדשות ולזכור, שחדשות חוזרות ונשנות, סרטונים ותמונות קשות מגבירים חרדה.
חיזוק תחושת משמעות ושותפות מסייעת בימים אלו. אפשר לבקש מהם עזרה בבית, דאגה לאחים הקטנים, להתקשר לסבא/סבתא ועוד.
אין תחליף למפגשים משפחתיים, לארוחות משפחתיות, לזמן איכות ולשיח פתוח עם הילדים.
הורים חייבים להיות ערניים ולזהות סימני מצוקה, כמו הסתגרות קיצונית, קשיי שינה, התפרצויות זעם חריגות ועם זה לפנות לעזרה מקצועית.
זכרי, כי הילדים זקוקים להורים יציבים, קשובים ומספיק טובים. הקשר המשפחתי מהווה מרחב בטוח ולהורים הכוח להשפיע על תחושת הביטחון והחוסן של ילדיהם.
◼️ חדשות משפחה: הורים, ילדים ומה שביניהם בווטסאפ לחצו כאן
