מבזקים
"אם אתם יכולתם – גם אנחנו יכולים": אילת התייחדה עם זכר הנספים בטקס מרגש עדכון הנחיות פיקוד העורף: שינוי במדיניות ההתגוננות החל מהערב ירושלים: פצועים קשה ובינוני כתוצאה מאלימות שני לוחמי צה"ל נפצעו בינוני ושישה קל מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון ראשון לציון: תלמידי ומורי תיכון “אמירים” העפילו לגמר חידון הציונות הארצי מודיעין: עבודות שדרוג נרחבות בעמק איילון דרום מודיעין: נחנך מבנה הקבע החדש של בית חינוך "צלילים" לתלמידים על הרצף האוטיסטי תחרות "הבניין המדוגלל לשנת 2026" יוצאת לדרך באשקלון מאהל הזיכרון והגבורה נפתח בשדרות: עדויות מהשבי, השכול והלחימה במפגשים פתוחים לציבור בגלל מעדן חלב: כך הצילה אחות במרפאה באשדוד את חייה של תינוקת בת תשעה חודשים תל אביב: תערוכה חדשה חושפת את הפצע האישי של המלחמה – מהחזית בעזה ועד הבית שנשבר רגע לפני הדלקת המשואה: חנה לסלאו הגיעה לבית גיל הזהב בת"א והפכה את המקום לבמת פרסים נוצצת בתנאים קשים: עשרות ציפורי בר הוחזקו במחסן תת־קרקעי ביבנה משבר בתחבורה הציבורית: סכסוך עבודה ענפי הוכרז – חשש להשבתות נרחבות גם באשקלון, נתיבות, שדרות, באר שבע וירושלים "שלא על מנת לקבל פרס": התלמיד מאריאל שהפך למלאך השומר של ניצולת השואה מצדיעים לגבורה: לוחמי המשמר הלאומי של מג"ב במפגש מרגש עם שורד השואה צבי פז בבאר שבע כתב אישום חמור: עו"ד מנתניה נאשם באונס וניצול חיילות תמורת “הנחה” בשכר טרחה מחדל המכרזים ביבנה: 27 מועמדים, אפס מנהלים לרשת המרכזים הקהילתיים יום הזיכרון בירושלים: סיורים מודרכים בהר הרצל ללא עלות לקהל הרחב ראש העין מסכמת את מבצע "שאגת הארי": 153 אזעקות, עשרות מבנים נפגעו ותושבים פונו

מי שמפחד לפחד, מאבד הרבה מאוד דברים בדרך | הטור של נועה איבגי

מתי לאחרונה בדקת עם עצמך, מה מפחיד אותך? מה הפחדים הכי כמוסים שלך? מה הפחדים הגלויים שלך? אילו מהם נסתרים?  את עוצרת מידי פעם לבחון את זה? לחשוב על זה? לדבר על זה? עם עצמך? עם בן זוגך??? יש כמה בעיות מאוד מהותיות בעולם מערכות היחסים סביב המושג פחד:

הראשונה, והמהותית ביותר היא, שאנחנו מפחדים לפחד. בכלל באופן כללי, קשה לנו עם עולם הרגשות השליליים שלנו. במקום לפנות מקום, להכיל אותם, לחשוב עליהם, להבין אותם, ולדבר אותם, אנחנו מרוכזים בלהיפטר מהם כמה שיותר מהר. עולם הרגשות השליליים מתייחס לקנאה, לכעס, לחרטה, לעצבות, לפחד.

רגע לפני שאני בכלל מבררת עם עצמי: במה אני מקנאה? על מה אני כועסת? ממה אני פוחדת? איך אני מעבירה את התחושה המדוייקת לבן זוגי? אני עסוקה בלחשוב איך אני נפטרת מהתחושה המעיקה, וחלילה לא יוצאת "חלשה" בעיני בן זוגי.

בעיה נוספת היא העובדה שהרבה מאוד מההתנהגויות שלנו מול עצמינו, ובעיקר מול בני הזוג שלנו, הן נגזרת ישירה של פחדים. (פחדים לא מדוברים). ואז אני שופטת ונשפטת על התנהגויות אלה, שאני ובן זוגי, לא מודעים לסיבה האמיתית שמולידה אותן. לדוגמה: קיים בי איזה פחד עמוק לאבד את בן זוגי, לחלוק אותו עם אנשים אחרים, אני מקנאה, פוחדת וחרדה לזוגיות שלנו, ובמקום לדבר את זה, יוצא שאני חסרת סבלנות, מוטרדת באופן קבוע ממחשבות מעיקות, מציקה לו פעם אחר פעם עם שאלות נוקבות, וחקירות צולבות, ולא עוצרת בשום שלב ומסבירה לעצמי, או לו, מה מוקד הקשי האמיתי, על מה זה יושב??? אנחנו פוחדים לצאת "חלשים", ולא מספיק פוחדים להיות " לא ברורים".

תעצרו שנייה, ותשאלו את עצמכם מה באמת באמת מפחיד אתכם? ורגע לפני שאתם פוחדים להתמודד עם זה, או לשתף את בן הזוג, תפחדו יותר לא לעשות זאת. אז מה באמת מפחיד אנשים בתוך זוגיות? רגע לפני שאנחנו מדברים על פחדים "המוכרים" שקשורים לקנאה, ללכת לאיבוד, להפסיק להרגיש, לחוות בגידה, וכדומה, בואו נדבר רגע על שינויים.

שינויים מאוד מפחידים אנשים בתוך זוגיות.

ישנם שינויים חיצוניים שמשפיעים עלינו כמו : עלייה או ירידה משמעותית במשקל, התבגרות, קמטים, שיער מאפיר, התקרחות, קרס שגדלה, משקפי ראייה, זקן שצמח לו, או ירד לו, ועוד….. תתפלאו לשמוע, שינויים פיזיים שכאלה, הרבה מאוד פעמים מעוררים תגובה של פחד אצל אחד מבני הזוג, פחד שמתבטא בכל מיני צורות.

שינויים פנימיים, מפחידים אותנו יותר מהכל: צמיחה והתפתחות אישית, של אחד מבני הזוג, שינוי גישה, שינוי צרכים, רצון של אחד מהצדדים לחשוב, לעשות אחרת מהמוכר. סיטואציה שכזאת, מעמידה הרבה מאוד פעמים את בן הזוג, במקום של "הפתעה", של "חוסר וודאות", של תחושה שהוא מרומה. כן כן , אם עד עכשיו הכל עבד בדרך מסויימת שהייתה מקובלת על שנינו, ופתאום את מחליטה לשנות את חוקי הייסוד, איך אני אמור לקבל זאת בשלוות נפש? זה חדש לי. זה לא מוכר לי, וכתוצאה מהעובדה שזה מפחיד אותי, ליתר ביטחון בשלב הראשון, אתנגח מול השינוי, אתנגד לו, לא אקבל אותו, וכולי'…

**

זוג נשוי כבר 20 שנה שיש ביניהם חלוקת תפקידים, וכללי ייסוד מאוד ברורים, בשנים האחרונות , בת הזוג, יוצאת ללימודים, מקבלת קידות בעבודה, ומתחילה לשאול שאלות בקול רם. שאלות שעד עכשיו הייתה עליהם תשובה אחת ברורה, ופתאום לא הכל כל כך ברור לה. שואלת את עצמה, אם מה שהתאים לה פני עשרים שנה, מתאים לה גם היום? האם נעים לה ונכון לה שזאת חלוקת התפקידים? האם היא מרגישה הגשמה וסיפוק מהמקצוע שלה? האם היא אוהבת את העבודה שלה?? בין זוג שכבר עשרים שנה רגיל לתת לה תשובות ברורות, עשוי לפחד מאוד מהשאלות האלה, "שלפתע צצות". האם זה באמת כלכך מפחיד?? התשובה היא : לא. הפוך, זה מעיד על העובדה שאנחנו בצמיחה, בגדילה, במחשבה בבדיקה, וזה מהמם. תנו לעצמכם לגיטימציה לפני הכל לפחד. אח"כ לשאול, לבדוק, גם אם לוקח זמן לתשובות להגיע. כך תוכלו לדייק את עצמכם אל מול בן הזוג.

מנגד, אל  תרגישו מרומים, אם בן\בת הזוג שלכם במקום של התקדמות,שינוי, צמיחה, ושאלה, זה מבורך. תאפשרו זאת גם לעצמכם. לא כל שאלה, היסוס, או מחשבה על שינוי הם בסיס לפירוק הבית, או לאיזו קטסטרופה שבדרך, להיפך!!!!! תפחדו בקול, תשאלו בקול, תבדקו יחד, כך יש סיכוי שהכל יהיה ברור יותר לשניכם, ותהיה קצת יותר התאמה, בין עולם הרגשות שלכם, לעולם ההתנהגויות שלכם.

מי שמפחד לפחד, מאבד הרבה מאוד דברים בדרך. בעיקר את ההבנה של הצד השני, למה הוא באמת רוצה. פחדן מי שפוחד לפחד. אמיץ מי שחוקר את הפחד שלו, נותן לו מקום, ויודע לדבר אותו בשניים.

מוזמנים לא לפחד, ולפנות אליי במקרה הצורך – נועה איבגי יועצת זוגית, טל' 0549599880

דילוג לתוכן