יש מעט ערים בישראל שבהן כתבה על אוכל יכולה להתחיל 1,500 שנה לפני פתיחת המסעדה הראשונה – ביבנה זה כמעט מתבקש.
בחפירות הענק שנערכו במזרח העיר נחשף אזור תעשייה ביזנטי ובתוכו חמש גתות, מחסנים ליישון יין, כבשנים לייצור קנקנים ורחובות שחיברו בין חלקי המפעל. עם גילוי האתר העריכו הארכיאולוגים כי יוצרו בו כמויות של יותר ממיליון ליטרים של יין בשנה. היין שיוצר באזור נשלח בקנקנים דרך נמלי עזה ואשקלון אל רחבי אגן הים התיכון.
כלומר, הרבה לפני שיבנה הייתה עיר של שכונות ירוקות, פארקים ומרכזי מסחר, כבר היה כאן עסק קולינרי בקנה מידה כמעט תעשייתי.
אבל יבנה המודרנית נבנתה מסיפור אחר. לאחר קום המדינה היא הפכה ליישוב שקלט עליות. בעירייה מתארים את המשפחות שהגיעו בשנותיה הראשונות מבולגריה, הונגריה ורומניה, ובהמשך מתימן, מרוקו, תוניס, איראן ומדינות אירופה; בשנות ה־90 הצטרפו עולים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה.
הפסיפס הזה הוא כנראה המפתח הכי טוב להבין את האוכל ביבנה בסוכות 2026. אין כאן מנה אחת שאפשר להכתיר כ״המנה של יבנה״. יש הרבה מטבחים שחיים באותה עיר.
בשדרות העצמאות 50 פועל אמסלם, מסוג המקומות שלא מנסים להפוך אוכל רחוב לפילוסופיה. בתפריט יש שקשוקה תוניסאית, סביח, מנות בשר, פיתה בעבודת יד, צ'יפס וסלטים שמכינים במקום. נכון לספטמבר 2026 העסק פעיל במהלך ימי השבוע וממשיך לפעול על אחד הצירים הוותיקים של העיר.
דווקא השקשוקה התוניסאית מעניינת כאן. לא משום שאפשר לקבוע שהיא ״מאכל יבנאי״, אלא משום שתוניס הייתה אחת מארצות המוצא של העולים שהגיעו לעיר. היום היא מופיעה על תפריט של דוכן אוכל ברחוב העצמאות בלי צורך בהסבר היסטורי ליד הצלחת. ככה מסורת באמת נשארת: לא תמיד במוזיאון, לפעמים בתוך בגט חם.
עוד חיבור כמעט ישיר לסיפור העלייה אפשר למצוא אצל התימניה יבנה, שפועלת בסוף השבוע ומכינה ג'חנון בעבודת יד עם ביצה חומה, רסק וחריף, לצד מלאווח. העסק פעיל גם כיום, והג'חנון נמכר בדיוק בקצב שבו הוא אמור להימכר: שישי ושבת.
גם כאן לא צריך להמציא שושלת משפחתית שלא תועדה. מספיק לדעת שיהודי תימן היו חלק מהאוכלוסייה שבנתה את יבנה החדשה כדי להבין מדוע ג'חנון אינו זר לסיפור המקומי. בעיר שקיבלה אליה אנשים עם מנהגים ומטבחים שונים, בצק שמתבשל לילה שלם והופך לארוחת שבת הוא עוד חתיכה מהזיכרון הקולקטיבי.
כמה דקות משם נמצא סיפור אחר לגמרי. ARTUROS נפתחה ב־2017 על ידי שני חברי ילדות. במטבח מוביל השף ארתור בנימינוב קו של אוכל ביתי ובוכרי לצד בשרים ומנות לאירוח; במהלך השבוע פועלת המסעדה לארוחות, ובימי שישי מתקיימת במקום גם מכירת אוכל מוכן לשבת. נכון לספטמבר 2026 המקום ממשיך לפעול ברחוב האומן 1.
יש משהו מאוד מתאים ליבנה בסיפור של שני חברים שגדלו יחד ופותחים בעיר מסעדה. במשך שנים העיר ידעה לגדול בעיקר דרך קליטה: אנשים הגיעו אליה ובנו בית. הדור הבא כבר עושה תנועה אחרת. הוא יכול לגדול כאן, להכיר כאן, ואז לבחור לפתוח כאן את העסק שלו.
וכשיבנה עצמה מתרחבת, גם המקומות שבהם אוכלים משתנים.
עגלת קפה- בת שבע נפתחה ב־2025 בלב פארק השרון. מאחוריה עומד אילון, שהקים את העגלה מתוך אהבה לאירוח ולקולינריה. קפה, כריכים, סלטים, פיצות וקינוחים מוגשים בתוך פארק עם מדשאות, מתקנים, גינות כלבים ובריכות אקולוגיות. נכון לספטמבר 2026 העגלה פעילה לאורך השבוע ובימי שישי.
זה נשמע כמו פרט קטן, אבל הוא מספר היטב איך עיר משתנה. פעם מקום מפגש שכונתי היה מכולת או ספסל במרכז המסחרי. בשכונות החדשות של יבנה, עגלת קפה בפארק יכולה למלא את אותו תפקיד. ההורים מגיעים עם הילדים, מישהו עוצר אחרי הליכה, מישהו אחר בא במיוחד לקפה, ובתוך זמן קצר נוצר מקום שהתושבים מזהים כשלהם.
והתחנה החמישית היא גם החדשה ביותר בכתבה הזאת.
רק בתחילת ספטמבר 2026 נפתחה מיטל ללא גלוטן במרכז המסחרי נווה אילן. מאחורי החנות עומדת מיטל, שחיה עם צליאק כבר 49 שנה והיא אם לשני ילדים צליאקים. היא סיפרה שכאשר אובחנה כמעט שלא היו בישראל מוצרים מתאימים, ואמה נאלצה לאלתר עבורה מאכלים מהקמחים שהיו זמינים. לדבריה, את הסופגנייה הראשונה שלה אכלה רק בגיל 20.
עכשיו היא פתחה בעיר מקום שבו אפשר למצוא פיתות, לחמניות, בייגלס, בסיסי פיצה, בורקסים, רוגלך, חצ'פורי, סמבוסק, עוגות ודונאטס ללא גלוטן. בימי חמישי מגיעות גם חלות טריות.
אולי דווקא העסק הזה סוגר יפה את המעגל של יבנה. העיר התחילה מחדש אחרי קום המדינה כמקום שנדרש לתת בית לאנשים שהגיעו ממקומות שונים. ב־2026, המושג ״לתת מקום״ מקבל גם משמעות אחרת: לדאוג שילד עם צליאק יוכל להסתכל על מדף מאפים ולא לקבל רק מוצר אחד בפינה.
ואז חוזרים 1,500 שנה אחורה, אל הענבים.
אין מתכון מתועד שאפשר להגיש היום ולומר שכך אכלו ביבנה הביזנטית, ולכן המתכון הבא אינו מתכון היסטורי אלא מנה חגיגית בהשראת תעשיית היין העתיקה של יבנה. במקום לנסות לשחזר משהו שאיננו יודעים, הוא לוקח את שני חומרי הגלם המתבקשים ביותר מהסיפור — ענבים ויין — ומכניס אותם לתבשיל שמתאים למרכז שולחן סוכות.
עוף חגיגי בענבים, יין לבן ובצל מקורמל
מצרכים
8 כרעי עוף או 10–12 שוקיים
2 כוסות ענבים ירוקים או אדומים ללא חרצנים
3 בצלים גדולים, פרוסים
5 שיני שום
3 כפות שמן זית
1 כוס יין לבן יבש
½ כוס ציר עוף או מים
2 כפות דבש
1 כף חרדל דיז'ון
5–6 ענפי טימין
2 ענפי רוזמרין
½ כפית קינמון
מלח
פלפל שחור
חופן שקדים פרוסים קלויים להגשה, לא חובה
אופן ההכנה
מחממים תנור ל־190 מעלות.
מתבלים את העוף במלח ובפלפל. מחממים שמן זית בסיר רחב שמתאים גם לתנור וצורבים את חלקי העוף משני הצדדים עד שהם מקבלים צבע זהוב. מוציאים לצלחת.
לאותו סיר מוסיפים את הבצלים ומבשלים על אש בינונית כ־10 דקות, עד שהם מתרככים ומתחילים להתקרמל. מוסיפים שום ומערבבים כדקה.
מוסיפים יין לבן ומגרדים בעזרת כף את כל הטעמים שנדבקו לתחתית הסיר. מוסיפים ציר, דבש, חרדל, קינמון, טימין ורוזמרין ומערבבים.
מחזירים את העוף לסיר, מפזרים סביבו כמחצית מכמות הענבים, מכסים ואופים כ־40 דקות.
מסירים את המכסה, מוסיפים את יתרת הענבים וממשיכים לצלות עוד 20–25 דקות, עד שהעוף שחום והרוטב מצטמצם ומבריק.
לפני ההגשה אפשר לפזר שקדים קלויים ולהניח את הסיר כולו במרכז שולחן החג.
זה כמובן לא העוף שאכלו עובדי הגתות של יבנה לפני 1,500 שנה. אבל הענבים שמתבקעים בחום והיין שנשאר בתחתית הסיר יוצרים חיבור קטן בין שתי ערים שחיות זו מעל זו: יבנה שהייתה פעם מרכז ייצור ויצוא של יין, ויבנה של היום, שבה עדיין מגיעים למקום אחד טעמים, משפחות וסיפורים מכל כך הרבה כיוונים.
שעות הפעילות בחג ובחול המועד עשויות להשתנות.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
