אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך
בחודש שבט תשע”ז, בתלמוד תורה בעיר ביתר עילית, נערכה “שבת גיבוש” של כל הצוות. המנהל, המלמדים וכל אנשי הצוות יצאו יחדיו לשבת מרוממת ומאחדת ושם נפתחו הלבבות. מנהל המוסד, מנהל מסור וותיק רבות בשנים, היה שקוע מזה זמן בדאגה וצער. לאחר שנישא, נולדו לו שני ילדים, האחד בן אחד עשרה והצעיר בן תשע. אלא שמאז לא זכה להיפקד שוב בברכת שמיים. הוא ורעייתו ציפו וייחלו כי יפתח להם ה’ שוב את אוצרו הטוב ויעניק להם עוד עולל מתוק. השנים חלפו והציפיה הפכה לדאגה שהפכה לפחד של ממש. בני הזוג ניסו בכל דרכי הטבע, ערכו סגולות שונות, פעלו בכל המישורים העומדים לרשותם אך ללא הועיל. בביתם נותרו שני ילדים, וכל ישועה בדמותו של תינוק קטן לא נראתה באופק.
בעיצומה של סעודת השבת החברתית, מתוך אחוות רעים, קרא לפתע אחד המלמדים: “הנה ניתנת לנו הזדמנות לברך את חברינו המנהל, כי יזכה בקרוב ממש להיוושע בתינוק חדש. הבה נברכו יחדיו על כוס יין…” אמר וכל אנשי הצוות הצטרפו ובירכו את חברם בחום: “יוסף ברוך בן שיינא וזוגתו גיטל בת רחל, שיזכו לערוך שמחה עוד השנה! יעניק להם ה’ תינוק קטן שישמח את ליבם!” בירכו החברים בידידות אמת. המנהל היה נבוך לרגע, התרגש מהמחווה והצטרף למברכיו. הוא לחץ את ידיהם בשמחה, ענה: “אמן” אחר ברכתם בדבקות והשיב להם בברכות שיזכו אף הם לחיי אושר ושמחה. הסעודה הסתיימה וגם השבת כולה עברה בטוב ובנעימים. כמעט שנה אחרי, בשלהי חודש שבט תשע”ח, זוג תאומות פרץ לאוויר העולם, בנות למנהל הממתין קרוב לעשור לבשורה המשמחת, תינוקות חמודים לאם שכבר חיכתה כל כך לשמוע את קולן. “בנות של כוס לחיים” – כפי שכינו אותן חברי הצוות, בנות ששברו קרוב לעשור של המתנה וציפייה והביאו לישועה הנכספת.
את כוחה של התפילה קשה לתאר במילים, במיוחד אם היא נעשית מתוך אמונה וכוונת הלב. אך לא רק אתה המבקש על עצמך, בשעה שיהודי נושא ברכה לזולתו, פותח את ליבו ומאחל מעומק הלב את מיטב איחוליו, גם בשמיים נפתח פתח מיוחד להשפיע טובה וברכה. הרגע הזה בו יהודי מתכוון בכל נפשו, מאחל ומברך מעומק ליבו, שואף ורוצה בטובתו של חברו ונושא את איחוליו הכנים בפה מלא – באותו הרגע הוא מרעיף שפע אושר, ישועה ושמחה משמיים. יש בכוחך לשנות גורלות, פתח את פיך, התפלל על עצמך בתוך שאר ישראל, הכנס את עצמך עם הכלל ותזכה לפתוח שערי שמים לך ולחברך, כי הפה שלך הוא אוצר עצום.
כף זכות
רבי יואל סירקיש בעל “הבית חדש” היה גאון גדול. בתחילת דרכו היה רב בעיירה בעלז, חי בעניות, אף שהיה רב הקהילה היה מקבל שכר פרוטות. בלילות חיפש נר קטן כדי ללמוד. גופו רעד מהקור הגדול וכדי לחממו הלך לבית מרזח וקנה משקה שכר קטן כדי להתחמם ולהמשיך ללמוד תורה. תושבי העיירה לא ידעו שרבי יואל לומד בלילה לאור הנר וחשבו שכל הלילות הוא ישן ושותה משקאות חריפים, לכן אינו ראוי להיות רב הקהילה. חברי הוועד כתבו מכתב לרב: “מהשבת הזאת לא ישב הרב על כיסא רב הקהילה” ונתנו אותו לשמשו של הרב כדי שיעבירו לרב. ערב שבת, יצא הרב לחצר לשטוף את פניו לכבוד שבת, למקום הגיעו שתי ציפורים וצייצו. ניגש הרב לאשתו ואמר לה: “מזל טוב”. “על מה מזל טוב?” שאלה הרבנית. “שמעתי מהציפורים שצריכים להגיע שלושה שליחים מאחת העיירות, תכיני בבקשה סעודה גדולה לשבת לאורחים האלה” השיב הרב. “איזה סעודה גדולה? בקושי לעצמנו יש מה לאכול” אמרה הרבנית. הרב לא נבהל ואמר לה: “קחי הלוואה ותיקני בשפע, ששום דבר לא יחסר”.
באותו זמן לקח השמש את המכתב ולא ידע איך יביא אותו לרב, “לבטח יהיה הרב בצער בשבת” חשב לעצמו. אך מצד שני אם לא אתן לו את המכתב יפטרו אותי מעבודתי. החליט השמש שעדיף שיפוטר ולא יצער את הרב ועל כן לא מסר את המכתב לרב. בערב שבת הגיעו שלושת השליחים לבית הרב שקיבלם בכבוד גדול. כשהגיע הרב לבית הכנסת ופסע לכיוון מקומו הקבוע, רצו מספר אנשים לעצור אותו שלא יישב במקומו. מיד רץ לעברם השמש וביקש מהם שלא ימנעו ממנו, “הרב עדיין לא יודע מאומה, עדיין לא מסרתי לו את המכתב, אמסור לו במוצאי שבת” לחש באוזנם. במוצאי שבת קרא הרב לשמשו ואמר: “אני יודע את סיפור המכתב, בזכות זה שלא רצית לצער אותי בשבת יהיה לך בן שיאיר את העולם בתורה…”.
הראייה שלנו לוקה בחסר, אנו רואים למרחק קצר, ממוקדת, מסתכלים על הסביבה בעיניים בוחנות ושופטות. לו היה ניתן לנו לראות ראייה מרחבית יותר היינו מופתעים כל פעם מחדש מהשפיטה הקלוקלת שלנו, המהירה שלנו, בה אנו מטיחים האשמות שווא על הסובבים אותנו. ראייה המסבה נזק עצום לאחר ומוציאה אותנו לעיתים חסרי מילים כשטעותנו מתגלה. כף היא כלי בה יוצקים דברים לכלי אחר, כף זכות היא הכלי שלנו “לצקת” מילים מחבקות, מילים מבינות, מילים תומכות לכול ראייה שלנו על האחר.
לכל פעולה של השני יש שני פנים, אנו אלו שצריכים להחליט אם פעולתו הייתה טובה או פחות טובה. בכל מה שיראו עינינו ננסה ברוב עוז ותעצומות לדון את מעשיי חברנו לזכות, כדי שאף בשמיים ידונו את מעשיו לזכות ויעבירו אותו מכף חובה לזכות. זכות, היא מילה בעלת עוצמה גדולה היכולה להעביר אף אותך מכף חובה לזכות, מכף הקלע לכף העדן… רק תטה את הכף שלך כלפי הסביבה לזכות.
