בסיפור הזה יש הרבה אמוציות, אמונה, כוח והרבה רצון – הרצון לחיות, הרצון להוכיח שמטרות ויעדים אפשר להגשים גם אם ישנם בדרך מכשולים קשים מנשוא, כמו מחלת הסרטן הארורה, למשל. תכירו את סיפורם של שרון איתן ובנה, שהגיעו לפני 8 שנים לפסטיבל הפסלים החיים והבטיחו לעצמם ששנה לאחר מכן הם ישתתפו בו.
ובכן, בשנה הראשונה בו התקיים פסטיבל הפסלים החיים ברחובות, היו שרון איתן ובנה, ארד בר, תושבי העיר, צופים נלהבים. כששבו לביתם החליטו ששנה לאחר מכן הם עצמם יהיו פסל חי והם עשו זאת: בשנת 2010 השתתפו כפסל חי במיצג משותף יחד עם נערות ונערים, חברי בימת הנוער העירונית ברחובות.
שרון החלה בתפקיד אם המשפחה הצופה בשידורי המונדיאל בטלוויזיה וארד היה בן אוהד של נבחרת כדורגל מספרד. בשנה לאחר מכן צרפו את הבת והאחות, לירי בר ובנו יחד את פסל "משתה התה בארץ הפלאות" – כצפוי, שרון בתפקיד אליסה בארץ הפלאות, ארד בתפקיד הארנב הלבן ולירי בתפקיד הכובען המטורף – וההצלחה הייתה כבירה.
ואז משהו השתבש. בשנה הרביעית לפסטיבל, תכננו להשתתף כבכל שנה, אולם שלושה חודשים לפני הפסטיבל גילתה שרון גוש סרטני בגופה והחלה בטיפולי כימותרפיה. האילוצים מנעו ממנה את ההשתתפות אבל לירי הקטנה לא ויתרה – בתה המשיכה את המסורת המשפחתית וכיכבה כפסל לבדה. שרון הגיעה כצופה והבטיחה לבנה: "עוד נחזור".
שרון איתן גברה על הטיפולים הקשים, הימים חלפו וכשסיימה את הכימותרפיה היא עשתה זאת שוב והציגה אשתקד עם בנה ארד פסל חי משותף ובעיקר העניקה תקווה לכאלו שמזמן איבדו אותה. לירי השתתפה בפסלים אחרים עם קבוצת חניכי בימת הנוער העירונית, בה היא פועלת והשבחים לא הפסיקו להגיע.
כיום, ארד הוא תלמיד כיתה ז' בקבוצת הזמר של בימת הנוער ושרון בעצמה חברה באנסמבל בימת היוצר של בימת הנוער, שחקנית במאית ומחזאית, מייסדת ומנהלת שלובות – קבוצות תמיכה לנשים המתמודדות עם סרטן. את הרעיונות הם מעלים יחד, מתכננים לפרטי פרטים את הדמויות ואת סיפור הפסל ועושים חזרות כדי למצוא את העמידה הטובה ביותר עבור הפסלים החי אותו הם מציגים.
לכתבה נוספת אודות פסטיבל הפסלים החיים שיתקיים ממחר, למשך שלושה ימים – לחץ כאן
