יוסף – חולית המעבר בין דור האבות לדור השבטים,
יוסף שכבר היה מלך במצרים ובעל הנהגה ושררה שייך אצל אביו יותר מכל בניו – מהווה חוליית קשר במעבר ממדרגת אבות האומה אברהם יצחק ויעקב להתפתחות הבאה, הקמת האומה בפועל פרשת “ויחי” מציינת בתחילתה את חייו של יעקב אבינו בארץ מצרים. “ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף… אל נא תקברני במצרים”. יוסף נשבע על כך ומאשר לאביו את העניין. לאחר מכן נאמר “ויהי אחרי הדברים האלה, ויאמר ליוסף, הנה אביך חולה; וייקח את-שני בניו, עימו–את-מנשה ואת-אפריים”. במפגש הזה מספר יעקב ליוסף על הברכות שקיבל מאת הקב”ה ובתוך כך מודיע יעקב ליוסף כי שני בניו אפרים ומנשה יהיו כראובן ושמעון. בהמשך הדברים מספר יעקב ליוסף על פטירתה של רחל וקבורתה בדרך אפרת, היא בית לחם. ננסה להבין את דברי הכתוב – מדוע דווקא כאן מזכיר יעקב ליוסף את קבורת רחל בדרך ולא לכאורה כאשר הוא מבקש ממנו להיקבר בארץ ישראל ולא במצרים?. יוסף בשונה מאחיו מהווה חוליית מעבר בין דורות האבות לדור השבטים. יוסף שכבר היה מלך במצרים ובעל הנהגה ושררה שייך אצל אביו יותר מכל בניו – “כבן זקונים הוא” והוא מהווה חוליית קשר במעבר ממדרגת אבות האומה אברהם יצחק ויעקב, להתפתחות הבאה, הקמת האומה בפועל. לכן, יעקב מוציא את יוסף ממדרגת שבט לדרגה שבה הוא מתפקד כחוליית קישור בין האבות לשבטים, כאשר הוא עושה את המעבר ובמקומו מכניס את בניו של אפרים ומנשה כשבטים מן המניין. ועולה כאן השאלה: האם יעקב לא חשש למתח נוסף בין יוסף לאחיו על כך שהעלהו בדרגה ומדוע ראה לעשות כן? אנחנו רואים שיעקב מזכיר כאן את עניין פטירת רחל לא כהתנצלות או כבקשה שאף על פי שלא קברתי את אמך בחברון, אותי אתה כן תקבור בחברון. פשוט שאין כן הדברים – יעקב לומד מהאירוע שרחל נעקרת ממערת המכפלה וכך בנה יוסף ייעקר ממדרגתו של בן שבט למדרגה עליונה יותר של מי שמקשר בין האבות להקמת השבטים: מצד אחד יוסף קשור להשתלשלות האבות ומצד שני הוא קושר ודואג להמשכיות בשבטים. דהיינו: יוסף שהינו בעל הנהגה ובעל מלוכה שהיה קרוב בקשר הדוק לאביו כפי שמתאר הכתוב – “אלה תולדות יעקב יוסף” כאשר הדבר מבטא את הקשר הישיר בין יעקב ליוסף כמנהיג האומה. מצד שני, יעקב הוא בן בין שנים עשר בני יעקב ויעקב למד מכך שיוסף באישיותו המיוחדת יכול ליצור את המעבר ממעמד של שנים עשר הבנים, לשנים עשר השבטים לצורך תחילת הקמתה של האומה הישראלית.
