כשהיה המגיד ממזריטש ילד כבן ארבע, פרצה שריפה גדולה בביתו. כל הבית על תכולתו נשרף כליל. כשראה הילד את אמו יושבת ובוכה, שאל על מה היא מצטערת כל כך. אמרה לו האם: “אינני בוכה על הבית שנשרף וגם איני בוכה על מה שהיה בתוך הבית. אני בוכה על דבר אחד, הייתה לנו בבית מגילת יוחסין שסיפרה את הייחוס המפואר שלנו מדורי דורות, ועליה אני מצטערת”. מיד אמר לה הילד: “אם כך, אל תבכי, אימא. אני מבטיח לך שאני יתחיל מגילת יוחסין חדשה ומפוארת…”
בפרשתנו מסופר כי יעקב שוכב על ערש דווי, ובנו יוסף מגיע אליו בלוויית בניו, מנשה ואפרים. יעקב פונה ליוסף ומציע לברך את בניו לפני מותו. יוסף מעמיד את מנשה לימינו של יעקב ואת אפרים לשמאלו של יעקב. אך יעקב משכל את ידיו, ומניח את ידו הימנית על אפרים העומד לשמאלו ואת ידו השמאלית על מנשה. יוסף מזדעק ואומר: “אבא, אתה טועה! מנשה הוא הבכור, ועליו צריכה להיות מונחת יד ימין”. אבל יעקב מרגיע אותו: “ידעתי, בני, ידעתי, גם הוא יהיה לעם, אבל האח הצעיר יגדל ממנו”. כדי להבין את ה”ויכוח” בין יעקב ליוסף עלינו לחזור קצת אחורה, וללמוד מה הייתה הסיבה לשמות שניתנו למנשה ואפרים. מנשה – “כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי”, ואפרים – “כי הפרני אלוקים בארץ עניי”. יוסף רואה חשיבות גדולה ב’מנשה’, שמסמל את ההתרפקות על בית אבא, את הגאווה על היותו בן של יעקב אבינו. אבל יעקב אומר לו ש’אפרים’ חשוב יותר – אין להסתפק בהתרפקות על העבר. יש לחיות את ה’כאן’ ואת ה’עכשיו’, ולראות כיצד אני ממשיך את דרכי אבי בחיי העכשוויים.
▪▪▪
לכל אחד מאתנו יש רגעי געגועים לזמנים אחרים – לתפילה המיוחדת “כשהייתי הולך עם אבא לבית הכנסת”, לסדר פסח המיוחד “שהיה אצל סבתא”, או אפילו לארוחת שישי המיוחדת “שהייתה לנו עם חב”ד בקמפוס”… בא יעקב אבינו ומלמד אותנו – “תעשו את זה בבית!” הבא את העבר אל ההווה, ובמקום להיות כל הזמן במצב של ‘מנשה’, תהיה במצב של ‘אפרים’, תראה איך אתה יכול להפרות את עצמך ואת סביבתך, ולעשות את הדברים היפים הללו, שאתה נזכר בהם בערגה, גם אצלך בבית, בעבודה ובכל מקום שתהיה. כולנו אוהבים לספר על הסבא המיוחד שהיה לנו. אך במקום לשבת בחוסר מעש ולעסוק בנוסטלגיות, מוטב לעבוד ולהתקדם – כדי שהנכדים שלנו יוכלו לספר בגאווה על הסבא שלהם.
▪▪▪
יהי רצון שהקב”ה ייתן לנו סוף סוף את האפשרות לראות את בית המקדש השלישי, ובמקום להתרפק על זיכרונם של בתי מקדש שהיו ואינם, נזכה לראות את הכוהנים בעבודתם ואת הלווים בזמרתם בקרוב ממש.
