ביום האבל הלאומי מפרסם חבר הכנסת חילי טרופר, רשומה מצמררת אודות סיפור גבורתו של ליאון בר מגדרה, שהגיע לשדרות והציל משפחות שלמות >>
"קוראים לי ליאון בר, באתי מגדרה כדי להציל אותך", זה המשפט הראשון שליאון ז"ל אמר ליוסי אורים, תושב שדרות שדימם בסלון ביתו אחרי שמחבלים ירו לעברו.
ליאון עקר את דלת אחת הארונות, הפך אותה לאלונקה, העמיס את יוסי ודהר איתו לבית החולים. אחרי שהוריד את יוסי בבית החולים והציל את חייו, ליאון חזר לשדרות ולעוטף כדי להציל אחרים.
במשך שלוש שעות, בתוך עיר שורצת מחבלים, ליאון המשיך לחלץ פצועים ולפזר אותם בין בתי החולים.
באיזה שהוא שלב ליאון שומע על המתרחש במסיבה ברעים. הוא נוסע לשם ומחלץ בין 50 ל-60 מבלים. בכל פעם הוא נכנס עם הרכב שלו אל השדות, מעמיס ברכבו הקטן אנשים, מוציא מאזור הסכנה וחוזר פנימה.
מיכל, אחת מבין עשרות שליאון הציל סיפרה על הנואשות. שוב ושוב הם התקשרו והתחננו למשטרה, עד שבאחת השיחות המוקדן ענה להם שהם בשטח כבוש וכרגע אין דרך להגיע אליהם. בתוך הנגב המערבי הכבוש ליאון ממשיך במסע החילוץ הפרטי שלו.
"היינו באפס תקווה. אחוזים אחרונים בטלפון. ואז הגיע ליאון" מספרת מיכל. "הוא יצא מרכבו כמו איש עם כנפיים, בחיוך גדול, הכניס אותנו לבאגז' כי הרכב היה עמוס בניצולים וחילץ אותנו". ואז חזר פנימה להציל עוד.
הלילה ירד, אך למחרת עם הזריחה, ליאון מתעקש לחזור דרומה, הפעם יחד עם בנו עומר. אולי יש עוד מישהו שאפשר להציל. הם מוצאים בעיקר גופות ומכוונים את זק"א לכל הנקודות. על כביש 232 הם עוצרים ליד רכב משטרה ירוי כדי לבדוק אותו, ואז מפתיע אותם מחבל, שפוצע את עומר והורג את ליאון.
"אבא שלי גיבור", כתב עומר. "אבא שלי, ליאון בר, בן 53 בנופלו. אלוף-משנה בדימוס, הקדיש 26 משנותיו הטובות למערכת הביטחון בתפקידים קרביים עד הצמרת. הקריב 2 ברכיים שנקרעו, שמיעה שנפגעה, מוכר כנכה צה"ל, אמיץ, טוב לב, ידי זהב. אין אבות כאלה".
היום, ביום האבל הלאומי, אחשוב גם על ליאון בר ז"ל.
עינת אשתו סיפרה, שכאשר בעלה שב הביתה בלילה שלפני מותו ואחרי מסע ההצלה האישי הבלתי נתפס שלו, הוא מיעט לספר על מעשיו המדהימים, רק ביקש ממנה שתזכיר לו אחרי המלחמה לחזור לבית משפחת אורים בשדרות כדי לתקן להם את דלת הארון שעקר.
קשה להאמין שיש גיבורים כאלה בתוכנו, ובוודאי שאין נחמה למשפחה, רק בשפתה של עינת "תקווה לכולנו שיש אנשים שבעיתות משבר קמים אחד למען השני".
