כבר ארבע שנים גבי גאון עומד בראשות מזכרת בתיה – עם הקלאסה שלו, הצניעות מבית אבא והדרך שאחרים למדו ממנו – עבודת צוות ושקיפות – והתוצאות מדברות בעד עצמן. החריגה הכספית ירדה באופן ניכר, מנגד כספים גוייסו לטובת פרויקטים רבים בסיועה של המנכ”לית הכל יכולה יוספה חליבה, המושבה הפכה ליפהפייה על גבול הציורית בזכות השינויים הקוסמטיים בחזות המושבה שכוללים אפילו פחים וספסלים חדשים שלא הוחלפו שנים אבל יותר מכל – גאון פועל בשקיפות ועונה על הכל -גם בשידורי לייב.
לא היה פשוט לקבוע עם גאון שציין לפני מספר ימים את יום הולדתו ה-53 ראיון לחג. הוא לא מתראיין בדרך כלל, במקום לדבר בתקשורת הוא מעדיף להשיב לתושבים בחשבון הפייסבוק הפרטי שלו.
לא בכדי הבוקר שלו מתחיל מוקדם מאוד, הוא עובר על פניות הציבור, בודק האם קיבל פניות מהלשכה ומהמוקד ועונה על הכל- לרוב לבדו, בשל המגבלות הכלכלית. אבל לא רק. “כלל העבודה נעשית בצוות מאוד מצומצם הכולל את אוריין מנהלת הלשכה, מתן העוזר וחברי המועצה הפועלים בהתנדבות”, הוא אומר לאחר שסוף סוף ניאות להיפגש לשיחה בארבע עיניים. “אני אוהב לענות לתושבים וחשוב לי לענות לתושבים, על הכל. חשוב לי לדעת מה הם חושבים, מה הם רוצים, האם הם מרוצים מהשינויים, מהשדרוגים, מהמערכות החדשות – וגם לשתף אותם על הפרוייקטים הרבים שמזכרת בתיה מצליחה להביא. בנוסף, בהקשבה אמיתית אפשר למצוא הרבה יוזמות נפלאות של התושבים – ואם אפשר לתת, אז למה לא?” הוא שואל בנשימה אחת וממשיך: “תראי, אני חושב שהדבר הכי משמעותי עבור התושבים הוא שהדלת שלי בלשכה תמיד פתוחה והמענה מיידי – גם בדף הפייסבוק ובכלל – קיים תמיד. אין דבר כזה שלא אענה לתושב, לא קיים דבר כזה”.
איך אתה מסכם את השנה שחלפה?
“בסיפוק רב. לשמחתי הקורונה הסתלקה מחיינו למרות שהספיחים שלה עדיין מדשדשים פה ושם. בסה”כ אני יכול להגיד שברמת הקהילה במזכרת בתיה את תקופת הקורונה צלחנו ברוך ה’ בצורה שבה התחזקנו – גם ברמת הקהילה וגם ברמת תפקוד המועצה. הצלחנו לסחוט מהלימון לימונדה, לחזק את מערכי העבודה בתוך המועצה – הארגון יצא מחוזק מהקורונה מבחינת שיתופי פעולה בין המנהלים השונים. אני חושב שרמת השירות והבנת השירות יותר התחדדה במצב המשברי שנוצר – זה טייב וחיזק אותנו כמועצה.
“לצד הסיפוק, השנה הזאת ממשיכה להראות לנו ביתר שאת את האתגרים הגדולים שעומדים בפנינו – שאנו נדרשים לעשות בשנים הקרובות על אף שהצלחנו לקדם לא מעט דברים – שיפור תשתיות ציבוריות במועצה, חיזוק ושיפור חזות היישוב, התאמת המבנה הארגוני של המועצה לצרכים שעולים מהתושבים, התייעלות כלכלית כבר שנה רביעית ברציפות והיערכות להרחבת היישוב – השכונה החדשה – וכל אלה לצד פרויקטים גדולים שצפויים לנו בשנים הקרובות כמו התחדשות עירונית בשכונת השיכונים הוותיקים, כביש 6, הקאנטרי ועוד”.
אי אפשר להתעלם מצמצום הגירעון.
“זו עבודת צוות חד משמעית. בכלל, ניהול של מערכות מוניציפליות זה לא מופע קסמים, אלה תהליכים מאוד מורכבים, מאוד בירוקרטיים ובסופו של דבר צריך לרדת לפרטים הכי קטנים – גם בשביל לחסוך, גם בשביל להתייעל, גם בשביל לשפר וגם בשביל להיות רלוונטי. הבנו שבחלק מהדברים אפשר להשתמש במערכות דיגיטליות, חלק מהדברים הוחלפו במערכות דיגיטליות – זמין ונגיש, חלק מהדברים עם התייעלות תשתיתית, כל מערכת המחשוב הטלפונית, כל הפנסים – וחסכנו מאות אלפים בשנה, מקסמנו את הנכסים היישובים לדוגמא – רובידה. המקום היה רפת היסטורית מוזנחת שהיום היא פנינה שגם עושה המון טוב לציבור וגם מכניסה עשרות אלפי שקלים לציבור, ועוד הרבה דברים ורעיונות שעשינו – בסופו של דבר אתה גם משפר את שירותי המועצה והשירות לתושבים וגם מתייעל כלכלית – זה מה שעשינו. הרחבנו באופן ניכר, גם בחינוך, גם בהנדסה ובשאר המחלקות – את השירות לתושב לצד ההתייעלות הכלכלית”.
מה ההישג הכי גדול שלך מאז שאתה ראש מועצה?
“אני אפתיע אותך”.
כן?
“עשינו את פתיחת תחנת ברכבת, הצומת, חידוש של כמעט כל התשתיות, חידוש מוסדות החינוך ועוד הרבה דברים שנעשו פה אבל הפרויקט הכי גדול שלי – זה בית הכנסת הגדול. הכי חשוב לי שמזכרת בתיה תהיה בית שנעים לחיות בו, שכל אחד יחיה בדרכו – וכולם חיים פה בהרמוניה. זה בעיניי ההישג הכי גדול של כולנו”.
נשמע קצת קלישאתי
“כל מי שנכנס למזכרת בתיה אומר שאין סכסוכים פה, ישנם מגוון רחב של מנייני תפילה אשר ביניהם מתקיים שיח מכבד שמאוד ייחודי למזכרת בתיה ולאופי הקהילתי שלה. זאת אחת הסיבות, בין היתר, שהופכות את מזכרת בתיה ליישוב מבוקש ביותר. אגב, שולחן המועצה משקף את השיח – של כבוד וסבלנות והקשבה, יכולת לקבל ביקורת, הרצון לעזור למצוא פתרונות. זה באמת הדבר הכי חשוב – לכן אני לא מדבר על פרויקט אחד ממגוון הפרויקטים אלא על בית הכנסת כי הוא הסמל של המושבה – בסוף מזכרת בתיה היא בית וקהילה של קהילות שמחנכים בה וחיים ביחד”.
בוא נדבר על הקאנטרי..
“נושא הקמת הקאנטרי שימוקם בחלק הדרומי בשכונת בר לב הוא אחד מהיעדים האסטרטגיים שהצבנו לעצמנו. זה מצריך בעצם מציאת מקורות כלכליים משמעותיים ועל זה אנו פועלים בכדי להגיע לפרויקט שהוא אפשרי כלכלית ולא רק עם רצון טוב. אני מעריך שבחודשים הקרובים נוכל לעדכן לגבי התקדמות הפרויקט – וזה ללא קשר לשכונה החדשה שם צפוים שני מתחמי ספורט”.
מה הקטע של השקיפות? זה לא קיים באופן מלא באף מקום, מאיפה זה בא לך?
“זה בא ממקום שבעולם הציבורי אנו מנהלים כסף של תושבים ואני חושב שהאחריות שלנו כנבחרי ציבור זה לשקף מה נעשה עם הכסף הזה. אני שמח שהובלנו את מהפכת השקיפות. מזכרת בתיה היום היא שם נרדף לשקיפות ושיתוף עם הציבור. צריך לכבד אנשים שקמים בבוקר ומשלמים מכיסם, צריך לעדכן אותם מה נעשה, מה צריך לעשות וגם לשמוע אותם מה הם צריכים. נכון, זה הדבר הכי קשה בעבודה עם ציבור אבל כך זה צריך להיות”.
אתה חושב שהתושבים שלך בסוף מסופקים?
“אני לא יודע אם הם מסופקים או לא. בסופו של דבר העולם הציבורי בנוי על אמון. הבסיס לאמון עובר דרך שיתוף ושקיפות. החשכה והסתרה מעצימים את חוסר האמון. אנחנו עושים מאמצים גדולים להמשיך להיות פתוחים, נגישים, משתפים ושקופים. בסה”כ התחושה בשיחות עם הציבור היא שאנשים רואים בזה משהו שחשוב להם, כך הם מעודכנים עם מה שקורה במושבה שלהם, ובהתאם הם יכולם להגיב, להשתתף ולהשפיע על מה שנעשה”.
יש את נושא החשמל שהטריד בשנים האחרונות תושבים רבים.
“לגבי החשמל, תבדקי אותי, כמעט ואין יותר הפסקות – מצב שכל הישוב קרס – אין דבר כזה. בניתוקים מקומיים – התופעה טופלה ורואים ירידה כמעט לאפס פניות על הפסקות חשמל. זו הייתה עבודה מאומצת מאוד אך מסודרת עם חברת חשמל שהבינה את הגודל ואת המשמעות, את ההשפעה הישירה על התושבים, את הליקויים שהיו – והם טופלו..”
אגב, מה הרגע הכי קשה שהיה לך בשנה הזו?
“תראי, לא הכל ורוד. אין רגע קשה אחד. בכל יום בעבודה הציבורית המורכבת הזאת יש קשיים. מטיפול במשפחות עבור דרך מתן פתרונות לפניות של תושבים שקוצר המשאבים לא מאפשר לתת מענה באותו הזמן, עומס מאוד גדול על העובדים והמנהלים לצד חוסר בכוח אדם בחלק מהמחלקות – בשל קושי בגיוס. המשכורות בעולם הציבור הן כ”כ נמוכות שקשה לאנשים טובים לבוא, זאת המורכבות בעולם הציבורי ולכן בסופו של דבר אם אני מזקק לעצמי, אין קושי אחד. הקושי הוא יומיומי וכל יום מייצר קושי ואתגר חדש. לצד זאת כמובן אובדן של חברים ותושבים. אלה רגעים קשים תוך כדי התפקיד, לא פשוט להיפרד מתושבים”.
ולחילופין, מה הרגע הכי טוב שהיה לך?
“יש הרבה כאלה. כשהבן שלי סיים קורס קצינים – מועד קבלת דרגות הקצונה – היה הגדול שבהם. התרגשתי מאוד. בתקופתי בבה”ד 1 הוסמכו 20 אלף קצינים, וזו הייתה סגירת מעגל, קטע מרגש ברמה האישית. עוד שיא מבחינה אישית היה כשבתי סיימה י”ב. היא מתחילה פרק חיים חדש וזה מאוד מרגש. אין לי יותר ילדים שגרים בבית במערכת החינוך אבל יש לי 5,000 ילדים שאני מטפל בהם מידי יום, הן בפאן האישי והן בפאן הציבורי ומכל אחד מהם אני מתרגש. אוסיף ואומר שאני גאה בכל אחד מהמנהלים והעובדים במזכרת בתיה”.
טוב אי אפשר שלא לשאול על הבחירות שיחולו בעוד שנה וקצת. כבר מתכונן אליהן?
“צוות המועצה בראשותי שוקל מידי יום להמשיך לעשות למען הציבור. כשיגיעו הבחירות אנחנו מגיעים אליהם בכל הכוח עם מוטיבציה גבוהה ביותר, עם רצון עז להמשיך לשרת את הציבור באמונה ולהמשיך את העשייה הרבה והמשמעותית גם בשנים הבאות. זו זכות עבורי ועבורנו לעשות כך”.
ומצד שני עם יד על הלב, היית במגזר הפרטי, יש שם הרבה יותר כסף, נוחות ושקט… למה אתה צריך את זה?
“אין ספק שהמגזר הפרטי קורץ כל הזמן עם תפקידים בכירים, שכר גבוה ותנאים טובים אבל יש משהו בשליחות הציבורית שהוא מאוד משמעותי עבורי – להשפיע ולהוביל את החיים במקום שאנחנו חיים וגדלים וצומחים בו. גדלתי בבית כזה, של נתינה לחברה ולקהילה – הוריי גידלו ארבעה ילדים וכל אחד מאיתנו עסוק בנתינה לחברה. ככה גדלנו. הקרדיט מגיע להורים שלי, הם עשו משהו בחיים, בדרך החינוך שלהם. הם לימדו אותנו – שבן אדם מצליח כשהוא יוצא מדלת אמותיו, שהוא לא עסוק רק בעצמו, אפשר להרוויח גם מיליון שקל… בעיניי יש משהו שגובר על תועלות החומריות. אני רואה בתפקידי שליחות גדולה ואני נמרץ, מלא בכוח רב גם לשנים הבאות. למזלי, אישתי מרי, אהבת חיי, תומכת ומפרגנת, כשיש פרגון והבנה מהמשפחה – אפשר להיות ממוקד בשליחות הזאת”.
מה לאחל לך?
“מאחל קודם כל לתושבים – שנת בריאות, שנה שבה נהיה טובים יותר זה לזה, שנה שבה נמשיך להעניק את שירותי המועצה בצורה טובה ביותר ושבאמת נהיה שמחים יותר, באופן כללי יש לנו הרבה סיבות לשמוח”.
