"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?": גיורא ארנון , אמן ברזל, שהתגורר בגן יבנה הלך לעולמו השבוע בגיל 75.
בכל מקום בו תבקרו ביישוב, מועצה, בנקים, חנויות תמצאו יצירת אמנות של גיורא. זו למעשה הייתה ההנאה שלו לתת מתנות לכל מי שמבקר בביתו, ובכל מקום אליו הלך. כשנשאל למה הוא לא מוכר את היצירות שלו הוא ענה שהוא לא מעוניין למכור אותן, גם במסגרת הפעילויות פורום האומנים של גן יבנה, הוא העדיף שמישהו אחר יציג את העבודות שלו. לדבריו הוא אמר "קריירה לא חשובה לי, חשוב לי שישתמשו ביצירות שלי וייהנו מהן".
הקש שלו לברזל מתחיל מגיל 9-10. הוא התנסה באמנות הברזל אצל אביו, בבית המלאכה לברזל. הוא החל כילד ליצור רובים, סקטים עם גלגלים לרכוב עליהם. הוא הכין קוביה מברזל עם חורים. אך בעיקר הוא עזר לאביו לעשות סככות.
תקופת מה הוא הפסיק לעסוק בברזל, ואז בגיל 20 בערך, הוא ראה עבודות ברזל של אמנים אחרים, והא החל לחקות את עבודותיהם. מרגע זה ואילך, הוא נעשה יצירתי יותר ויותר, וקיבל רעיונות שונים. כמו, להכין פותחנים בצורות של חיות, חתולים וכד', פסלונים של דמויות שונות. היצירתיות שלו השתלבה עם האהבה שלו לים ולצדפים מיוחדים. הוא החל לצפות צדפים מיוחדים סוסי ים וכוכבי ים בכסף והפך אותם לתכשיטים מיוחדים, מנורות לילה ומנורות שולחן מיוחדות. ואפילו פיתח שיטה מיוחדת בה הוא יוצר כדור מצדפים וממנו יוצר מנורה עגולה.
במשך 20 שנה גיורא היה חבר אגד. לאחר מכן הוא היה מורה בביה"ס לילדים מתקשים, עם בעיות למידה, בראשון לציון במשך 6 שנים עד שסגרו את ביה"ס. "הלימוד בברזל עזר להם מאוד, הם אהבו כל כך לבוא לסדנא שלי, והעדיפו זאת במקום ללכת לשיעורים.הם עזרו לי להכין מעקות בטיחות וקיבלו שכר על כך. העשייה הזו נתנה להם גאווה וסיפוק", כך הוא סיפר לגלית שראיינה אותו לפני מותו. מכיוון שזה היה בגיל 60, גיורא כבר יצא לפנסיה באותה הזדמנות.
עד לפני כשנה גיורא עוד עבד בסטודיו שלו כל יום. תמיד התייחס לתחביב שלו ברצינות גמורה, כמקצוע ממש. במשך שנים וגם עכשיו הוא שמר על סדר יום קבווע בו הוא קם בחמש או שש בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, ואז מתחיל ביצירה בברזל בסטודיו שלו, עד לפני הצהריים. ההתמדה ביצירה, ההנאה והתשוקה הזו מהיצירה וסדר היום הקבוע שלו ממש מעוררים השראה והערצה. הוא יצר דמויות המשמשות כמעמד לכרטיסי ביקור. אם תיכנסו לכל חנות בגן יבנה ובבנק אפילו, תוכלו לראות אחד כזה. את כולם הוא חילק ברוחב לב.
הסיפור של גיורא לא מסתכם רק באמנות שלו, אלא גם בביתו המיוחד. לא תאמינו, אבל הוא בנה את ביתו מארבע מכולות! הוא חיכה ארבע שנים עד שאשתו המנוחה הסכימה לבנות את ביתם בצורה זו. בשנות ה- 90 גיורא הציע לאשתו ז"ל למכור את ביתם היפה והגדול עם הבריכה כדי לעזור לילדים. הם מכרו את ביתם בגן יבנה, וקנו מגרש שהיה ריק . לגיורא היה רעיון לבנות את ביתם ממכולות, כיוון שזה הכי קל, מהיר וזול. בתחילה אשתו סרבה בתוקף, ולקח לו ארבע שנים לשכנע אותה!. בסופו של דבר היא הסכימה.
הוא הכין את התשתית עם משטחי בטון, ולאחר הנחת המכולות, ארבע מכולות גדולות בקומה התחתונה, ושתיים קטנות בקומה העליונה, הוא קיבע אותם עם מוטות ברזל. ואמנם מבחינה כלכלית זה היה יותר זול, וכך באמת יכלו לעזור לילדים.
תוך יומיים הרכיבו להם חלונות, עשו קירות גבס מבפנים, מדרגות לקומה השנייה, ואחרי שסיימו הם אהבו את הבית הזה, ובמיוחד אשתו של גיורא. לאחר מותה לפני כשנה וחצי, גיורא כרגע לא מוכן לעזוב את הבית בגלל אשתו ז"ל וההזכרונות.
כבר בכניסה לבית תחושו את העוצמה של הברזל. תראו שלט מברזל עם שם המשפחה, ציפור מברזל, השער עצמו, הגינה הפורחת מלאה בכל מיני יצירות מיוחדות שהכין, שתי דמויות גדולות בגובה של 1.5 מ' בערך, דו-מימד, של איש ואישה, ספסלים מברזל. כל מיני דמויות קטנות על אדן החלון, פיסולים שונים, מטאטא מברזל! ואפילו ספסלים. ובתוך הבית דלת הכניסה עוצבה מחדש. גיורא יצר אותה על גבי הדלת הקיימת. הוא גירד חלק ממנה ובחלק האמצעי הוא הצמיד לוחות ברזל מיוחדים אותם יצר וזה נתן אופי שונה ומיוחד לדלת הכניסה. כל המנורות בבית הוא יצר, הרמקול של פטיפון עתיק הוא יצר. והרשימה ארוכה: המעקה למדרגות והריצוף של המדרגות, את המיטה הזוגית עליה הוא ואשתו ישנו ועוד שתי שידות וארונית הוא יצר! ועוד ועוד, פשוט מדהים! באחד הטיולים שלו ושל אשתו בהודו היא אהבה יצירת אמנות כמו חלון עם פתחים ואמרה לו: "אני רוצה שתיצור לי כזה!", ובאמת הוא יצר לה (ראו התמונה לוח עם חורים עם קימור וקריסטלים תלויים בכל אחז מהם).
הסטודיו שלו עמוס בקופסאות של צדפים מהעולם ומהחוף בחיפה אותם אסף בעצמו, בהמון חלקי ברזל שאסף, תמונות וזיכרונות על הקירות, וגם…האופנוע המרשים שלו היה עומד לו בצד, שנמכר כבר.
גלית חברתו הקרובה של ארנון, מספרת: "אני הכרתי את גיורא כשהצטרפתי לפורום אמני גן יבנה, והתיידדנו. גם לאחר שהייתי יו"ר אמני גן-יבנה, שמרנו על קשר. תמיד תמיד גיורא אהב לארח בשמחה בסטודיו שלו ובביתו את האמנים, תמיד היה נוכח בכל המפגשים והישיבות. והמפגשים החברתיים האלו העשירו ומילאו את זמנו, והוא נהנה להיפגש עם כולם, ולתרום בכל מה שאפשר. גם כשיצאנו לטיול בצפת הוא הצטרף בשמחה. רוחב הלב שלו והכישרון שלו התגלו כשבתי, שלומדת עיצוב פנים הייתה צריכה ליצור משהו מברזל. ומי יכול לעזור לה, רק גיורא! היה לה רעיון ליצור גיטרה/מנדולינה, היא הביאה לו קערה פשוטה מנירוסטה הוא ריתך חורים קטנים בקערה, וחור גדול לתהודה, חיבר מוט ברזל עם מסמרים, והבת שלי חיברה חוטי ברזל כמיתרים ונתנה לה את הטאצ' שלה. היא עיטרה את הגיטרה, ורשמה שיר על הגיטרה.
אני הייתי צריכה את עזרתו הדחופה של גיורא, כשהצגתי את היצירה שלי מזכוכית בתערוכה בבית ציוני אמריקה. היצירה שלי הייתה מוכנה ממש בלילה שלפני מסירת העבודות, היא עדיין הייתה בתנור להתכת זכוכיות. והבעיה הייתה שלא ידעתי איך אתלה את היצירה, כיוון שזה לוח דק של זכוכית עם ציור עדין עליו וזה שקוף. לכן היה צריך משהו עדין וחזק. התקשרתי לגיורא ושאלתי אותו אם יוכל לעשות לי איזה מתלה עדין וחזק ליצירה, הבעיה הייתה שהייתי צריכה שייצור את המתלה מוקדם בבוקר. והוא מיד נענה ברצון "אין בעיה". התייצבתי אצלו ב-7:00 בבוקר, הוא הסתכל חשב, התייעצנו, והיה לו כבר בראש הפתרון. תוך שעה הוא התיך חתך הלחים ויצר לי מתלה גאוני, עדין, שלא רואים אותו דרך הזכוכית, מתכוונן, ופשוט מושלם. משם טסתי לת"א למסור את היצירה. ואפילו שם האוצרת התפעלה מהגאונות של המתלה שגיורא יצר ליצירה".
כנשאל לאחרונה אם עשה את כל מה שרצה בחיים הוא ענה:
"עשיתי כל מה שרציתי". הוא עשה טיולים ביוון ובטורקיה עם האופנוע שלו, וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת ויוצאת דופן. אפילו אשתו אמרה לו פעם, כך הוא סיפר: "הטיולים הכי יפים שלנו היו ליוון ולטורקיה עם האופנוע, בהם נהנתי הכי הרבה בחיי". איך הוא עשה זאת? אז הם היו שטים מחיפה לרודוס עם האופנוע, ומשם היו לוקחים מעבורת למרמריס, טורקיה. ומטיילים במזרח טורקיה. בטיולים שלהם ביוון הם טיילו באיים השונים. הם ביקרו באיים פאתוס, קוס, כרתים, וגם באתונה אבל בלי האופנוע". מכיוון שביקר כל כך הרבה פעמים ביוון ובטורקיה יש לו הרבה חברים מיוון ומטורקיה איתם הוא שמר על קשר. "כמה שאפשר לטייל זה נהדר, זו חוויה" הוא אמר. הוא אפילו רצה לחוות את החוויה הזו עוד פעם עם ילדיו, לכן לפני כשנה וחצי הוא עשה טיול אופנועים כזה בצפון יוון עם הבן שלו ובתו.
כשנשאל: תגיד, המשאלה שלך לא הייתה אף פעם להיות אמן גדול?
"לא, בכלל לא. לא רציתי להיות אמן גדול, רציתי רק ליהנות מהחיים ולהיות בן אדם טוב. לתת ולעשות לכולם טוב עד כמה שאפשר וזהו! ליצור זו ההנאה שלי, אני גאה ואוהב את היצירות שלי והבית שלי, שהשקעתי בו המון" הוא אמר.
עד רגעיו האחרונים, הוא לא הפסיק לחשוב יצירה, ישב בסלון ביתו עם בת זוגו, ויצר מנורות ותכשיטים מצדפים.
יהי זכרו ברוך.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
